הספירה לאחור: מיומנו של הרצל

איך מכנסים בבזל 197 נציגים מכעשרים מדינות שונות ברחבי העולם?
הלבטים החששות והתקוות, המשתקפים ביומנו של הרצל לקראת כינוס הקונגרס הציוני הראשון
 
בימים אלה מציינים 120 שנה לכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שליכד לראשונה את כל הגופים הציוניים שפעלו באותה תקופה, והציע תכנית מדינית עצמאית לתקומת העם היהודי. במשך שנה עמל הרצל על תיאום וארגון הכינוס, מפרסום קול קורא ותיאום האולם ועד לפרטים הקטנים. קשה לדמיין כמה יחסי ציבור נדרשו כדי לכנס את הנציגים הרבים מרחבי התפוצות ללא הפייסבוק והרשתות החברתיות.
ההכנות מתועדות בפירוט רב ביומניו של הרצל, השמורים בארכיון הציוני. חוזה המדינה מתאר את המתח בימים שקדמו לקונגרס הציוני. קריאה בהם משקפת את הלבטים, החששות והתקוות שטרדו את מנוחתו באותם הימים.
 
"צבא של שנוררים בלבד"
ביום שני, 23.8.1897, שבוע לפני הקונגרס, נקלע הרצל לוויכוח עם אדוארד באכר, עורך ה'נוייה פריי פרס', העיתון בו עבד הרצל במקביל לכתיבה בעיתונו 'די וולט'. העורך דרש ממנו לחדול מעבודתו בארגון הקונגרס הציוני: "מה אתה עושה בעצם? הרי אינך רוצה להיות מטיף- נודד?... עליך לחדול מכל זה. הרי אתה סופר, הרי אתה איש נבון".
הוויכוח גרם להרצל להרהר בהמשך דרכו. "אכן", כותב הרצל ביומנו באותו יום, "בזמן האחרון בלעתי הרבה ביזיונות. אם לא יניב הקונגרס תוצאות של ממש, אני רוצה לסגת מן הפעילות ורק אשמור על הגחלת ב'די וולט'.
"האמת היא, ואני מסתיר אותה לעיני כל, שלרשותי צבא של שנוררים בלבד. אינני אלא מנהיגם של נערים, קבצנים ועיתונאים עלובים. יש מהם שמנצלים אותי עד תום. אחרים כבר מקנאים בי או שאינם נאמנים. ואילו הסוג השלישי פורש ברגע שנפתח לפניו פתח לאיזו קריירה קטנה. מעטים הנלהבים שאינם מחפשים את טובת עצמם. עם זאת, אם תאיר לנו ההצלחה פנים, אפשר שהחיל הזה יהיה בו די, והוא יהפוך אז חיש מהר לצבא חזק ומסודר. נראה אפוא מה יביאו לנו הימים הבאים".
 
דף מיומנו של הרצל. "נראה אפוא מה יביאו לנו הימים הבאים".



 
"אחד ממעשיו של הרקולס"
ביום שלישי, 24.8.1897, הרצל כבר היה בדרכו לציריך, משם ייסע לבזל. ביומנו הוא תיאר את התככים והיריבויות הקטנות שהן מנת חלקה של כל תנועה. הרצל, שדאג פן האיבה בין עסקנים קטנים תמנע את הגשמתו של חלום גדול, ופילוג סיעתי בקרב היהודים עצמם יסכל את חזונו, כתב על הצורך לשחק משחק איזונים מתיש:
"דומני שניהולו (של העניין) יהיה להטוט נדיר... יהיה עלי לפזז בין ביצים שאינן נראות לאיש:
1. הביצה של 'הנויה פריי פרס', שאסור לי להביך אותה, ואסור לי לתת לה פתחון- פה לדחוף אותי החוצה.
2. הביצה של האורתודוקסים
3. הביצה של המודרנים
4. הביצה של הפטריוטיזם האוסטרי
5. הביצה של טורקיה, של הסולטאן
6. הביצה של הממשלה הרוסית, שנגדה אסור שייאמר דבר שאינו חביב, אף- על-פי שמוכרחים להזכיר את מצבם העגום של יהודי רוסיה.
7. הביצה של העדות הנוצריות, בשל המקומות הקדושים.
"וגם", הוא מוסיף ומסיים, "הביצה של הקנאה וצרות- העין. אני חייב להפוך את העניין לעניין שאיננו אישי, ועם זאת אינני יכול לשמוט את המושכות מידי. זה אחד ממעשיו של הרקולס, אינני מגזים, שהרי  אין לי עוד חשק לזה".
 
"רובם כוונותיהם טובות, מקצתם – רעות"
ביום שישי, 27.8.1897, כבר היה הרצל בבזל. מיד עם הגיעו הוא מיהר למשרד שעיריית בזל העמידה לרשות הציונים. הוא הופתע לגלות כי "המשרד", הוא למעשה חנות חייטים שהתפנתה. על מנת למנוע "הלצות נואלות", מיהר להורות כי יכסו את שלט החנות בפיסת בד.
אך הצרות לא הסתיימו בכך. ד"ר פארבשטיין, שלקח חלק בארגון האירוע, שכר לטובת הקונגרס אולם הצגות גדול עם במת בידור ונדנדת לוליינים, רחמנא ליצלן. לבסוף, כותב הרצל, נאלץ הוא עצמו לשכור אולם אחר ומכובד ממנו, על מנת שהקונגרס לא יהיה בעל אופי מגוחך. 
 
צירי הקונגרס הגיעו מכל קצווי אירופה ונפגשו במסעדת "בראונשוויג", שאומנם הייתה כשרה, אך האוכל בה, כתב הרצל, "הינו גרוע למדי". הרצל הוסיף לחוש עצמו כפוליטיקאי המוקף עסקנים שלא בהכרח מעוניינים בטובת התנועה: "חברי הקונגרס מגיעים מכוסים אבק- פחמים ומיוזעים מן הנסיעה", הוא כותב, "עמוסי כוונות – רובם כוונותיהם טובות, מקצתם – רעות".
 
מבט חיצוני על האולם בו התקיים הקונגרס (PHG\1023260)

 
"המעשה הילדותי הראשון שחטאתי בו"
ביום שני, 30.8.1897, בתום היום הראשון של הקונגרס, לאחר כל המתח, חיבוטי הנפש והספקות בדבר הצלחת הכינוס, חתן השמחה כבר היה רגוע וקר רוח, "כפי שראוי להיות כשאירועים שהוכנו מראש מתגשמים לנגד עיניך".
הוא תאר את ההתרגשות שהגיעה מסיבה לא צפויה: "רק אחרי שעליתי על הכיסא המוגבה, מיד אחרי תשואות ההסכמה כשנבחרתי לנשיא, ומצאתי בדואר שהגיע מכתבו הראשון של האנס שלי – רק אז התרגשתי מאוד".
משולחן הנשיאות, ש"ערכו יגדל וילך בהיסטוריה", כפי שציין, כתב הרצל גלוית קונגרס להוריו, אשתו וכל אחד מילדיו - "אולי המעשה הילדותי הראשון שחטאתי בו בשתי שנות פעולתי בתנועה".
 
 
 
הרצל, ישראל זנגוויל וגב' פאברי מחוץ לאולם הקונגרס ביום פתיחתו (PHG\1030454)