קהילות יהודיות ציוניות ברחבי העולם חגגו את ימי החנוכה בנשפים ובמסיבות בעלות תוכן ייחודי לתנועה הציונית. החגיגות הללו כללו תרגילי התעמלות, שירים והצגות עם מסרים ציוניים. לקראת סדרת "המפגשים הציוניים", שתעסוק השנה בציונות בארצות האסלאם ותחל ב- 26 לדצמבר, בחרנו להתמקד בחגיגות חנוכה שנערכו בקהילה היהודית בדמשק.
הקהילה היהודית בדמשק בראשית המאה ה-20 הייתה חסרת זיקה לתנועה הציונית וליישוב היהודי בארץ ישראל. יהודי דמשק שמרו על הקשר המסורתי עִם הארץ, אך לא היו שותפים לרעיונות הלאומיים שנפוצו בה, וזאת למרות שהיו תחת שלטון אחד. בתקופה זו הייתה מצוקה כלכלית אדירה בדמשק, שהובילה רבים, בייחוד את הצעירים, להגר לארצות אחרות.
תלמידות בית הספר העברי לבנות בדמשק, 1919 (PHG\1023055)
במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשו רבים ממנהיגי היישוב לדמשק על ידי השלטון הטורקי, ביניהם דוד ילין, אליעזר ריבלין, ד"ר שלמה שילר ומאיר דיזנגוף. כאשר הגיעו אישים אלה לדמשק הם ראו במו עיניהם את מצבה הקשה של הקהילה היהודית, וניסו לסייע במידת האפשר. גם לאחר שחזרו לארץ ישראל בעקבות הכיבוש הבריטי פעלו לשקם את הקהילה ואת מוסדותיה. תחום מרכזי שבו הוגש סיוע היה החינוך. ועד הצירים שלח את יהודה בורלא ואת יוסף יואל ריבלין לנהל את בתי הספר העבריים לבנים ולבנות בדמשק ולשקם אותם. בתי הספר הללו שמו דגש על לימוד השפה העברית והעברת תכני לימוד, שנלמדו בבתי הספר בארץ ישראל. כך הופצו הרעיונות הציוניים בקרב התלמידים ובקרב הקהילה היהודית המקומית. המנהלים מארץ ישראל ערכו כינוסים, אירועים ונשפים במועדונים הציוניים, שהוקמו בדמשק, כמו "מכבי" ו"קדימה".
לקראת חנוכה של שנת 1922 הוזמנו ד"ר יוסף לוריא, ראש מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית, ויוסף עזריהו (אוזרקובסקי), מפקח בתי הספר העממיים בארץ ישראל, להשתתף בנשף חנוכה שאורגן על ידי "המכבי הצעיר". תכנית הנשף כללה שירי חנוכה ושירים שהיו פופולריים בכינוסים של תנועות ציוניות באותה התקופה: "תחזקנה" של ביאליק, "שם במקום ארזים" ו"שיר העבודה". נשף החנוכה כלל גם תרגילי התעמלות של בנים ושל בנות ומחזה לילדים, "החשמונאים הקטנים", שכתב הסופר קדיש יהודה סילמן בשנת 1921.
למעלה מימין: הזמנה אישית של יוסף לוריא ויוסף עזריהו לנשף חנוכה שנערך ע"י המכבי הצעיר,
למעלה משמאל: כרטיס כניסה | למטה: תכנית נשף חנוכה (S2\628)
אולם חגיגות החנוכה לא היו סימן לבאות, מכיוון כבר שבחודש מאי של אותה שנה ספגו בתי הספר העבריים מכה קשה. ועד הצירים החליט לצמצם את התמיכה הכספית בדמשק, ושני מנהלי בתי הספר, יהודה בורלא ויוסף יואל ריבלין, הוחזרו לארץ ישראל. ועד הצירים שלח מכתב לוועד העדה העברית בדמשק, שבו הוא הסביר מדוע תקציבם פחת: "לצערנו הגדול איננו יכולים להמשיך יותר את העבודה בסוריה. העולים הרבים הבאים לארץ ישראל מארצות הפרעות עולים להסתדרות הציונית בסכומים עצומים, ולפיכך היא מחויבת לקמץ בכל מקצעות עבודתה...". ועד הצירים החליט רק לצמצם את התקציב ולא להפסיקו לגמרי: "אין הוא רוצה לעזב לגמרי את הנטיעות שהוא נטע על שדה החינוך גם מחוץ לגבולותינו וע"כ הוא החליט להפחית את תקציבו בשביל דמשק ולהוסיף לתת תמיכה לבתי הספר העברים עד כדי שהקהלה היהודית במקום זה תוכל לקבל על עצמה את כלכלת מוסדות החנוך שלה".
מכתב מוועד הצירים לוועד העדה העברית בדמשק, 29.5.1922 (S2\628)
יוסף יואל ריבלין ויהודה בורלא (במרכז התמונה) בירושלים בשנת 1922, לצד סופרים-מורים נוספים: משה כרמון, אביעזר ילין, דוד אבישר ודוב קמחי. צילום: יעקב בן דב (PHG\1017578)
___________________________________________________________________________________________
כתבות קודמות במדור "מבט מקרוב":
- חוברת לימוד עולמית של המנדט
- איסור כניסה לכותל המערבי
- על סיפונה של "סטרומה"
- ירושלים: עיר של שנוררות ושנוררים