עגנון שוכר דירה

חוזה שכירות בין ד"ר משה וולך (1957-1866) לשמואל יוסף עגנון (1970-1887) נמצא בעת סידור ורישום הארכיון האישי של וולך, האיש שהקים וניהל את בית החולים "שערי צדק". החוזה מתוארך לשנת 1925, זמן קצר לפני שאשתו וילדיו של הסופר עלו ארצה. האם מדובר בתחנה לא ידועה בחייו של עגנון? כתבה משותפת לארכיון הציוני ול"בית עגנון".​ 

בסוף יולי יצוין יום הולדתו של הסופר ש"י עגנון. תאריך הולדתו של עגנון היה נתון לשינויים, שכן הסופר היצירתי נהג לתת משמעות וסמליות לתחנות חייו, ובחר לציין את יום הולדתו בט' באב למרות שנולד בי"ח באב, ואת תאריך הלידה הלועזי שינה ל- 8.8.1888, למרות שנולד ב-1887 (ייתכן שעשה זאת כדי להתחמק משירות צבאי). את שם משפחתו צ'צ'קס שינה לשם העברי "עגנון" על שם הסיפור הראשון שפרסם בארץ ישראל - "עגונות".

ש"י עגנון, אוסף התצלומים הכללי (PHG\1110034)

לאחר שפרצה שריפה בבית משפחת עגנון בגרמניה, החליטו בני הזוג לעלות לארץ ישראל. תחילה הגיע עגנון לבדו, ולפי התכנון אשתו אסתר עם הילדים אמונה וחמדת היו אמורים להצטרף מאוחר יותר. כשהגיע לארץ באוקטובר 1924 הייתה זו עבורו הפעם השנייה בחייו. הוא התגורר בחדר שכור בביתו של הרופא ד"ר שבת בשכונת זכרון משה, ולאחר כחודש וחצי עבר לביתם של חיה ומשה גרינהוט במרכז העיר (כיום ברחוב שמאי).

"היה זה בית אבן בן שתי קומות שניצב בתוך חורש ברושים מוקף בגדר אבנים גבוהה. משפחת גרינהוט התגוררה בקומה השנייה, ומעליה היתה עליית גג עשויה פח, שהועדה למגוריו של עגנון. לחדר היו ארבעה חלונות, מסביב שרר שקט, ועגנון יכול היה ליהנות סוף־סוף מן הפרטיות שכל כך נזקק לה. בעלת הבית, חיה גרינהוט, סיפקה לו שלוש ארוחות ביום שהיו על טוהרת המזון הצמחוני, ואף נהגה להביא לחדרו כוס תה בשעת בוקר מוקדמת, עוד קודם התפילה."

(מתוך "חיי עגנון", דן לאור, הוצאת שוקן, תשנ"ח, עמ' 174) 

אסתר עגנון והילדים בגרמניה, מהתמונות הבודדות שנותרו לאחר השריפה בביתם, באדיבות "בית עגנון".

כשהגיע הקיץ, החום בין קירות הפח היה כבד מנשוא, והשהות בחדר הפכה לבלתי נסבלת. מסיבה זו עבר עגנון להתגורר בביתו של מנחם אוסישקין בבית מחניים ברחוב סנט פאול (כיום לשכת שר החינוך ברחוב שבטי ישראל פינת הנביאים). עגנון לא היה מרוצה מהמקום החדש. במכתביו לאשתו אסתר הוא פירט בדיוק רב את הריהוט, שהיה עליו לקנות עבור חדרו הריק, ואת צערו על המעבר מהדירה הנוחה בביתם של הזוג גרינהוט. נוסף לכך, לקראת הגעתם הקרבה של אסתר ושל הילדים בתחילת נובמבר 1925 היה עליו לאתר דירה מתאימה למשפחה. עגנון חיפש בנרות אך לשווא. את תחושת הייאוש הוא תיאר לאשתו במכתב מספטמבר, כחודשיים לפני בואם הצפוי:

"היום הוא היום הראשון אשר יש לי מנוחה ושלום. מיום ששבתי מתל אביב לא עבר עלי יום מתוך שלום ומנוחה. כל יום ויום בא אצלי סרסור או שנים וכל יום ויום הלכתי לראות דירות, ואילו כתבתי לך כל ההרפתקאות שעברו עלי לא יספיקו כמה גליונות נייר. בשבוע העבר כמעט עמדתי לכתוב את החוזה, שאלתי את בעלי הבית לתומי, אם גם בור המים יהיה שייך לנו, ומתוך דבריו למדתי כי יש בדעתו לבנות תיכף אחר הפסח דיוטא [קומה] עליונה על ביתנו. ותיכף ומיד הפסקתי את המשא ומתן עמו. כי נורא לשבת בדירה אשר בונים עליה... כמעט שאני משוגע לדירות. אפשר אם אשכח את ענין הדירות אולי אוכל לעבוד ולשאוף רוח."

(מתוך: "אסתרליין יקירתי: מכתבים תרפ"ד-תרצ"א (1931-1924)", שמואל יוסף עגנון, הוצאת שוקן, תש"ס, עמ' 147)

מכיוון שדירה עוד לא נמצאה, עגנון חשב לשכן את משפחתו בפנסיון בירושלים ולהמשיך בחיפושים בנחת. זמן קצר לפני צאתה לישראל, ב- 23.10.25, כתב עגנון לאשתו:

"אני חושב שכבר הגיעה השעה שתבואי הנה עם הילדים. אם כי דירה לא מצאתי, אקוה כי את תמצאי דירה נכונה. כתבי לי את היום ואת הספינה שאתם יוצאים אי"ה ומתי תגיע אי"ה הספינה ליפו ואבוא אי"ה לקבל את פניכם."

("אסתרליין יקירתי", ש"י עגנון, הוצאת שוקן, עמ' 151)

טופס החוזה החתום, שנשמר בארכיון, מעיד על כך שברגע האחרון לפני הגעת המשפחה הצליח עגנון למצוא דירה מתאימה, וביקש לשכור אותה לארבעה חודשים החל מיום 2.11.1925 ועד ה- 1.3.1926. הדירה המדוברת הייתה ברחוב ממילא ללא ציון מספר הבית. לפי החוזה הדירה הייתה ממוקמת בשכונת נחלת שבעה, למרות שרחוב ממילא לא נכלל בשכונה. ייתכן שהסמיכות בין הבתים בקצה הרחוב לשולי נחלת שבעה גרם לטשטוש השימוש במינוחים. אי ההקפדה על הפרטים הקטנים בחוזה השכירות ניכרת גם בשמות בעלי הדירה, שאינם מוזכרים בחוזה אך כנראה שלא הייתה יוצאת דופן באותם הימים.

חוזה שכירות בין ש"י עגנון למשה וולך בשם בעלי הדירה, 1925 (A399\552)

מבט על רחוב ממילא ורחוב סנט פאול, 1925 לערך, אוסף התצלומים הכללי (PHG\1012979)

ומה הקשר אל ד"ר משה וולך? על החוזה נכתב שוולך חתם כבא כוחם של בעלי הבית. באותה תקופה סייע הדוקטור ל"ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם", ארגון שחילק כספי תמיכה לאנשי היישוב הישן עוד מראשית המאה ה-19. נציג הארגון, הרב יונתן הורביץ, העניק לוולך ייפוי כוח לעסוק בענייני הנדל"ן של "פקידים ואמרכלים" בארץ, והוא אכן השכיר דירות שונות מטעם הארגון בירושלים, בטבריה ובצפת. ייתכן שהדירה ברחוב ממילא הייתה שייכת אף היא ל"פקידים ואמרכלים" וד"ר וולך תיווך בעסקה.

ייפוי כוח מאת הרב יונתן הורביץ שניתן למשה וולך (A399\552)

נראה כי בסופו של דבר עגנון לא מימש את החוזה. יוסף סאקס, מנהל אגף המחקר ב"בית עגנון", מעריך שעגנון אומנם חתם על חוזה השכירות עם בואה של אסתר, אך אז העסקה התפוצצה – אולי מצד המשכיר ואולי מצִדו של עגנון, מכיוון שמצא דירה טובה יותר - משפחת גרינהוט, שאצלה שכר חדר בעבר, החליטה לעזוב את ירושלים ולעבור לגור ברחובות, ואִפשרה לעגנון לשכור את ביתם.

משפחת עגנון התגוררה בבית גרינהוט עד לרעידת האדמה הקשה, שאירעה ביולי 1927. בני המשפחה נאלצו לעזוב את הבית, והתגוררו בשכירות ברחוב יחזקאל (היום רחוב קלוזנר) בשכונת תלפיות עד לקיץ 1931, אז נכנסה המשפחה לבית שבנתה לעצמה באותו הרחוב – כיום "בית עגנון".

 ​