שבעים שנה עברו מאז התכנסה מנהלת העם בחשאי והכריזה על הקמתה של מדינת ישראל. עורכי העיתונים קיבלו את המידע מבעוד מועד, וכך כבר ב- 14 למאי הופיעו בשערי העיתונים ידיעות על ההכרזה ההיסטורית הצפויה. במה עוד עסקו עורכי העיתונים באותו היום? בחרנו בעמוד הראשון של עיתון "על המשמר" ובחנו את הכותרות הראשיות, המשקפות את סיפורו של היום החשוב ביותר בתולדות המדינה.
הסמיכות של העיר הערבית הגדולה בארץ ישראל לשכונות תל-אביב פגעה קשה בחיי היומיום של תושבי תל אביב ורבים מהם נטשו את בתיהם. בסוף אפריל החליטו אנשי האצ"ל לצאת למערכה מכריעה ביפו וכבשו את משטרת מנשיה. הבריטים החליטו להתערב בלחימה, ואילצו את אנשי האצ"ל לסגת מעמדותיהם ולמסור את המושכות לאנשי 'ההגנה'. בשבועות שלאחר מכן התושבים הערבים נטשו את בתיהם ביפו. ויום לפני הקמת המדינה חתמו נציגים ערביים על כתב כניעה מול כוחות 'ההגנה', ונקבע כי מושל צבאי יהודי ינהל את העיר, למרות שיפו לא הייתה כלולה במדינה היהודית לפי תכנית החלוקה.
לוחמים יהודים חוגגים את ניצחונם בנסיעה על טנק ערבי שנפל לידיהם ברחובות יפו (PHG\1009919)
שמחת ההכרזה על הקמת המדינה נמהלה בעצב על נפילת גוש עציון. יום לפני שנערך הטקס החגיגי בבית דיזנגוף, לוחמי כפר עציון נאלצו להיכנע לאחר קרב קשה ונואש. המערכה בגוש עציון החלה לאחר כ"ט בנובמבר ונמשכה חודשים ארוכים, במהלכם פונו מרבית הנשים והילדים לירושלים. מגיני הגוש לחמו על מנת לשמור את הדרך לירושלים פנויה, אך נותרו במחסור נשק, ציוד וכוח אדם. קשיי הלחימה גברו עם הצטרפות הלגיון הערבי הירדני ללחימה שביחד עם ערביי הסביבה תקף בכוח רב. עדויות בעל פה של הלוחמים מהקרב האחרון בכפר עציון השתמרו בארכיונו של ר' בנימין (יהושע רדלר-פלדמן) השמור בארכיון הציוני. הם תיארו את ההכנות לקרב: "במשך היום נקטו במקום בכל האמצעים לקראת התקפה אפשרית. השער נחסם בעגלות ואבנים, הוכנו בקבוקי מולוטוב, בעזרת דוד בן דוד הפצוע, מזג האויר חמסיני והחרדה גדולה. מדי פעם עפו לתוך המשק פגזים ומטר יריות ניתך מצדדים שונים. בלילה הודיעו מעין צורים, כי מתנהל משא ומתן להוצאת האנשים מהגוש כולו. בינתיים התכוננו חלק מהאנשים לפרוץ ולהגיע במשך הלילה דרך ההרים לירושלים... ביום ו' לפנות בוקר נראו ערבים בהמוניהם משוטטים על הרכסים ויורים יריות רבות לתוך משואות ושאר הנקודות. בוזזים ושוללים מן הבא ביד מן המשלטים העזובים" (עמ' 19)
"האויב מודה כי איננו מבין איך עמדו כה מעט אנשים, בציוד שהיה ברשותם בקרב עז כזה. הם חיפשו בבניינים מחבואי נשק ובשום אופן לא רצו להאמין שרק הנשק שנמצא בשדה הקרב עמד לרשות הלוחמים." (עמ' 17)
"הקרב האחרון על גוש עציון: עדות בעל פה מאת ניצולי כפר עציון" עמוד ראשון ורשימת הנופלים במערכה האחרונה (A357\101)
תפילת שחרית מאחורי העמדות בכפר עציון (PHG\1076117)
העצרת הכללית של האו"ם קבעה את תאריך סיום המנדט הבריטי לאחד באוגוסט 1948, אך הבריטים החליטו לצאת מארץ ישראל קודם לכן, בליל ה-15 במאי. הנימוס הבריטי דבק ככל הנראה באנשי הסוכנות, מכיוון שאליהו דובקין, מנהל הסוכנות היהודית, שלח מכתב פרידה לבבי לאלן קנינגהם, הנציב העליון הבריטי, לקראת עזיבתו את ארץ ישראל ב-13 במאי: "אנו מקווים שלמרות המצב ההפכפך שבו אתה עוזב את ארץ ישראל, יישארו לך זיכרונות ידידותיים מארץ זו ומתושביה, ושתמשיך לקחת חלק בהתפתחותה ובגורלה. הנהלת הסוכנות היהודית שולחת לך את מיטב האיחולים לקראת נסיעתך הביתה ולקראת עתידך. אנו מצטערים מאוד שהנסיבות, עליהן אין לנו שליטה, מנעו ממנהלי הסוכנות להיפרד ממך באופן אישי ולאחל לך דרך צלחה. שלך בכבוד, אליהו דובקין"
מכתב פרידה מהסוכנות היהודית לאלן קנינגהם, הנציב העליון ( (S25\9392
יציאת הצבא הבריטי מארץ ישראל: חיילים בריטיים בדרכם לאניות ההפלגה, 1948 (PHG\1009681, PHG\1014594)
"קץ משטר המנדט קרוב: הוא מתפורר והולך לעינינו. הדבר מחייב אותנו להכין ולהקים את הכלים והמכשירים למשטר של עצמאות מלאה" כך כתבה מנהלת העם בכ"ג ניסן תש"ח, ונתנה את האות לפתיחתו של 'המלווה הלאומי'. בשל הצורך הדחוף במימון ההוצאות של מלחמת העצמאות, הוחלט לא להטיל על הציבור מס נוסף אלא לבקש ממנו הלוואה. יהודי ארץ ישראל הלוו כספים כפי יכולתם למנהלת העם לתקופה של חמש שנים בריבית של 3%. קרן היסוד וקרן קימת לישראל ערבו להחזר ההלוואה. את תעודות המלווה ניתן היה לרכוש בבנקים. מנהלת העם חתמה את הכרוז בדרישה הבאה: "יראה כל יהודי את העמדת האמצעים הדרושים למאבק על קיומנו ועל עתידנו כהכרח מוחלט."
כרזה של 'המלווה הלאומי' (KRA\637)
חיילים וחיילות במטבח פועלים בירושלים, בו קיבלו את ארוחותיהם בזמן המצור. בראש המבנה כרוז ענק עליו כתוב:
"המלווה הלאומי, החתמת?" (PHG\1009990)
'המפקד לשרות העם' הייתה מערכת שריכזה את גיוס אנשי היישוב בתקופה שבין כ"ט בנובמבר ועד להכרזת המדינה. היא הוקמה במשותף על ידי הנהגת היישוב וארגון 'ההגנה'. לאחר שהוחלט על גיוס חובה, 'מפקד העם' הקים לשכות גיוס, פרסם בעיתונות ובלוחות המודעות מידע על הליך הגיוס ועל מי חלה חובת הגיוס, ואף ערך מצעדים מיוחדים בליווי תזמורת בערים הגדולות לעודד התגייסות. ההיענות הייתה גבוהה: עשרות אלפים התגייסו באמצעות 'מפקד העם', וכך, ביום פלישת הצבאות הערביים, היה כוח מגן מוכן ללחימה.
תעודת המתייצב לשרות העם ע"ש צפורה דנין (A377\130)
כרזות של מרכז המפקד לשרות העם (KRA\9 עיצוב: מ.קארה, KRA\2449)
מדינה חדשה, בולים חדשים. לקראת הקמת המדינה היה הכרח להוציא סדרת בולים חדשה. ונחלקו מתי ואיך להוציא אותם. לקראת מועד עזיבת הבריטים את הארץ החלו שיבושים באספקת הדואר, ומנהלת העם החלה להשתמש באופן זמני בבולי קק"ל כבולים רשמיים. בינתיים, מאחורי הקלעים ותחת מעטה סודיות פעלו במרץ לייצור המוני של בולים, שיופיעו מיד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה. בתיקי הוועד הלאומי שמורים חומרים על ההכנות למבצע המיוחד. לאחר שפנו מספר גרפיקאים נבחרה הצעתו של אוטה וליש שכללה: מטבעות מימי מרד החשמונאים. כדי לשמור על החשאיות הוחלט להשתמש במכונות הדפוס המקצועיות של עיתון 'הארץ' ולהציב אותן באולם קטן בשרונה. בזמן המלחמה היה קושי רב להשיג נייר איכותי להדפסה, ולכן הדפיסו את הבולים על סוגי נייר שונים בהתאם לערכם. גם הדפסות הניסיון לבחירת צבעי הבולים בוצעו בדפוס 'הארץ' וכדי למנוע שאלות מיותרות השתמשו בעטיפות של סיגריות 'ברודוויי'. מכיוון שעדין לא נקבע שמה של המדינה, התלבטו אם לכתוב על הבול 'ארץ יהודה' או 'ארץ ישראל'. לבסוף הוחלט, בהמלצתו של דוד רמז, על אופציה שלישית: 'דאר עברי'.
תזכיר מאת התאחדות אגודות הבולאים בארץ ישראל, 15.2.1948. המלצה על כדאיות הדפסת בולים עד ל-15 במאי: מעיד על הכנה יסודית, שירותי הדואר יוכלו לפעול וכך יימנע נזק כלכלי, הבולים הראשונים של מדינת ישראל יהיו מבוקשים ביותר על ידי אספני בולים מכל העולם וההכנסה מהמכירות תכסה על עלות ההפקה של הבולים.
פרוטוקול הוועדה לענייני דפוס, 16.3.1948. מר אידלסון מציג את הלבטים סביב הדפסת בולים: 1. להדפיס על בולים קיימים. 2. להדפיס בולים חדשים ללא מאפיינים ייחודיים למדינת היהודים בבית דפוס בחו"ל, עם פלטות קיימות. 3. להדפיס בולים בחו"ל שיגיעו לארץ כעבור מספר חודשים. 4. להדפיס בולים בארץ באמצעים הקיימים. אידלסון מסכם: נבחרה האופציה הרביעית למרות הפשרה על האיכות הנמוכה והקלות שניתן לזייף את הבולים.
פרוטוקול הוועדה לענייני דפוס, 22.3.1948: פנייה לגרפיקאים לעצב בולים עם שם המדינה (J1\7128)