יהודים הגיעו להתפלל בכותל המערבי, בעיקר בשבתות ובחגים, כבר בראשית העת החדשה. בתחילת המאה ה-20, ובייחוד לאחר הכיבוש הבריטי, גבר זרם המבקרים היהודים בכותל. ביום הראשון של פסח בשנת 1923 החליטה המשטרה הבריטית למנוע את כניסתם של היהודים לכותל המערבי במשך יום שלם. תקרית זו עוררה את כעסם של היהודים. פרדריק הרמן קיש, מנהל המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית, החליט לשלוח בשם הסוכנות היהודית מכתב מחאה למושל ירושלים, רונלד סטורס. במכתב הציג את המקרה והדגיש את חומרתו של העניין:
"access to the wailing wall was denied to Jews for the first time in history since the destruction of the Temple" (תרגום: מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה מאז הריסתו של בית המקדש שכניסת יהודים לכותל היהודי נאסרה).
הוא הוסיף שלא הייתה סיבה מוצדקת לאסור על הכניסה לכותל, ולא נערכה כל התייעצות מוקדמת עם רבנים או עם רשות יהודית אחרת.
במכתב נוסף ששלח קיש למזכירות התנועה הציונית בלונדון הסביר מדוע מצא לנכון לשלוח מכתב מחאה חריף ובהול למושל ירושלים. מלבד הפגיעה הקשה ברגשות המתפללים היהודים, הוא חשש שמקרה זה יהווה תקדים למקרים נוספים בעתיד. מושל ירושלים וסגן המפקח הכללי של המשטרה הסבירו לו בשיחה שקיים עמם שהדבר אירע ללא ידיעתם וללא הוראה מגבוה. ככל הנראה הייתה זו יוזמה מקומית של פקיד נמוך-דרג. קיש הוסיף במכתב, שהוא מתכוון להשיג מהמושל אישור בכתב לכך שלא מדובר במדיניות רשמית אלא בטעות. בתקופה זו החלו חיכוכים בין יהודים לערבים בנוגע לכותל המערבי. בשנת 1920 התרחשו פרעות תר"פ בסמוך לכותל, וכן ניתן אישור למופתי לבצע תיקונים בכותל המערבי ללא צורך בהסכמת נציגים יהודיים – מה שהוביל את הרב קוק לשלוח מכתב מחאה למושל הצבאי הבריטי. בשנים שלאחר מכן אירעו מקרים נוספים של פגיעה בבאי הכותל (שהגיעו לשיאם בפרעות תרפ"ט). על רקע זה מובן מדוע חש קיש צורך למחות על הפגיעה במבקרים היהודים - הוא חשש שמקרים כאלו יקרו שוב או יובילו לפגיעה נוספת במתפללים.
___________________________________________________________________________________________
כתבות קודמות במדור "מבט מקרוב":