בתי המשק בקיבוץ עמיעד, עשור לאחר
הקמתו, 1957. אוסף קרן היסוד (NKH\475567)
עתיד ההתיישבות בארץ ישראל ביום שאחרי
מלחמת העולם השנייה העסיק את התנועה הציונית והיא חיפשה פתרונות לקשיים ברכישת
הקרקע, בהכשרת מתיישבים מתאימים ובצורך להגן עצמאית על היישובים במקומות מבודדים. לעיתים
תהליך רכישת הקרקע מן הבעלים הערבים לא הושלם בגלל מחלוקות שונות, ואז היה חשש מהשתלטות
מחודשת של ערבים על האדמה שתסכל את הרכישה. מנגד, כאשר הקרקע הייתה מרוחקת או
מבודדת, חששו שפורעים יפגעו במתיישבים. כך הוחלט לשלב את ארגון "ההגנה"
בתוכניות להקמת היישובים חדשים. ביוזמת יוסף ויץ, ראש מחלקת הקרקעות של הקרן הקימת
לישראל, גובשה תוכנית היאחזות, שלפיה קבוצה קטנה יחסית של פלוגות יוצאי "ההגנה"
והפלמ"ח תעלה על הקרקע באופן זמני, תכשיר אותה להתיישבות קבע, וכשהתנאים יבשילו
– יגיעו מתיישבי הקבע ויחליפו אותם.
לקראת תום המלחמה, עמדו חיילים יהודים
ששירתו בצבא הבריטי כחלק מהתגייסות היישוב למאמץ המלחמתי לקראת שחרור, והיה צורך לסייע
להם להיקלט בארץ ולמצוא פרנסה. מנהיגי היישוב סברו כי בשל עברם הצבאי יהיה נכון לשלב
את החיילים המשוחררים ביישובי קבע באזורים מרוחקים או בכאלה שהיו במחלוקת. כך חברו
המוסדות הלאומיים למרכז התגייסות היישוב ולמחלקה ליישוב חיילים משוחררים, ורתמו אותם
למפעל ההתיישבות.
המוסדות המיישבים, שדנו במאפייני ההיאחזויות,
חידדו כי אף שהם מספקים שיכון וריהוט, זהו שלב זמני בלבד. המתיישבים נדרשו להתחייב
שלא יתבעו זכות להתיישבות קבע לאחר תקופת הכשרת הקרקע. כמו כן הוסכם כי במעבר
ליישוב הקבע תהיה עדיפות להקמת קיבוץ או מושב, שכן האופי השיתופי תורם ללכידות
המתיישבים ועשוי לחזק את רוחם בהתמודדות עם האתגר.
"האחיזה
הנידונה כאן אינה התישבות, אלא יצירת גרעין או תא שממנו יתפתח הישוב". מתוך
דיוני המחלקה להתיישבות חקלאית של הסוכנות
היהודית בנוגע לפעולות ההיאחזות, אוגוסט 1943 (S15\4173)
נראה כי בסוכנות היהודית ביקשו להסוות
את הקשר לפלמ"ח ול"הגנה" – שפעל כארגון מחתרתי. הארגונים מוזכרים בדיונים
בעקיפין: הפלמ"חניקים כ"מחנות עבודה מגויסים", "עובדים
זמניים", ובמקום "ההגנה" מופיע "מרכז התגייסות" בראשות משה
סנה, שעמד גם בראש המפקדה הארצית של "ההגנה".
"הפלוגות העולות למקומות המיועדים לחיילים תהיינה מ'הפלוגות'"
- הצעת יוסף ויץ בנוגע לעלייה על הקרקע, 1944 (S15\4173)
בסוף 1945 סוכם בין המוסדות הלאומיים
ובין "ההגנה" שיוקמו בו בזמן שלוש נקודות יישוב על קרקעות שטרם הושלמה העברת
בעלותן לקק"ל. שתיים היו נקודות היאחזות של הפלמ"ח: סמוך לראש פינה באדמות
חאן ג'וב יוסוף, וסמוך לעין זיתים (שננטשה לאחר מלחמת העצמאות). נקודה נוספת הייתה
בעמק בית שאן הדרומי. הוסכם כי הקבוצה שתעלה על הקרקע תכין אותה בעבור התיישבות החיילים
המשוחררים במשך שנה או יותר, לפי הצורך.
"המרכז יעלה לכל מקום
שיבוא עליו ההסכם 23 פועלים זמניים". הסכם בין המוסדות הלאומיים ובין "ההגנה". "ההגנה" והפלמ"ח לא מופיעים
במפורש, אלא בכינוי מוסווה. דצמבר 1944 (KKL5\15566)
"היום נרשמו בשם
קק"ל לפי צו ביהמ"ש 3,842.454 דונמים באדמות ג'יב יוסף" – משרד
הגליל של קק"ל מודיע למשרד הראשי בירושלים על השלמת תהליך הרכישה, יוני 1946
(KKL5\14962)
פרסום מטעם קק"ל וקרן היסוד בדבר הקמת שלושה יישובים באדמת ג'יב
יוסף, בעין זיתים ובאזור בית שאן, ינואר 1946 (KKL5\15349)
בט"ו בשבט תש"ו, 17 בינואר 1946, עלו אל אדמת ג'וב יוסוף
כ־27 חברים וחברות מוותיקי קבוצת "החוֹשְלים", יוצאי פלוגה ו' מגדוד 1
של הפלמ"ח. קבוצה זו מקורה בבני נוער שעלו לארץ מגרמניה ומצ'כיה בעיצומה של
המלחמה והתגייסו לפלמ"ח בספטמבר 1945. חלקם לקחו חלק במבצעי הפלמ"ח כמו
"ליל הגשרים". את ההכשרה להתיישבות עברו בקיבוץ גבע.
בטקס העלייה על הקרקע החגיגי הונפו
שלושה דגלים: דגל אדום, המייצג את אופיו הקיבוצי של היישוב החדש שעליו החליטו
העולים על הקרקע, דגל כחול לבן המייצג את ההתחדשות הלאומית, ודגל שחור לציין את זיכרון
השואה, שרבים מן המייסדים שרדו אותה וממדיה הלכו והתבהרו באותם הימים.
טקס העלייה על הקרקע של קיבוץ עמיעד, ט"ו בשבט 1946. בין הנוכחים
– משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. שלושת הדגלים נבחרו בקפידה. מאוסף קרן היסוד (PHKH\1260918)
בשל החשש מהתנכלות למתיישבים, עורכי
העיתונים התבקשו לשמור את דבר העלייה על הקרקע של שלושת היישובים בסוד, ולעכב את
הפרסום על אודותם במספר ימים. לצד זאת, צורפה למכתב מפה שתוכל לשמש גלופה בעבור
כתבה בנושא ותואם מפגש עם כתבים שיסקרו את האירוע.
"אסור בתכלית האיסור,
מסיבות של בטחון, לפרסם אף מלה בענין זה לפני יום ו'" מתוך ההודעה לעיתונות
מטעם קק"ל בנוגע למועד הפרסום של עליית שלושה יישובים על הקרקע, ינואר 1946 (KKL5\15349)
לאחר הכשרת הקרקע הראשונית, היו אמורים
יוצאי הפלמ"ח לפנותה לטובת התיישבות קבע של חיילים משוחררים, אך לא היה ביקוש
למגורים באזור המרוחק. מנגד, חברי החושלים ביקשו להישאר במקום שהקימו בעמל רב ולייסד
בו קיבוץ ברוח ההכשרה שעברו. ביוני 1946 בוטלה התוכנית המקורית, וקק"ל הכירה בהם
כקיבוץ של קבע. ועדת השמות בחרה לו את השם עמיעד, המסמל את נצחיות עם ישראל, למרות
הסתייגות המתיישבים, שביקשו תחילה לשמור את השם "החושלים".
בתוך זמן קצר הוכפל מספר המתיישבים בעמיעד,
וב־1947 התגוררו במקום 60 חברים. באוקטובר 1947 הונחה אבן פינה למבנה הקבע הראשון.
עם ציוד מועט ומשק חקלאי דל, שכלל בתחילה פרה וכמה עופות בלבד, בעבודה מאומצת, התבססה
ההיאחזות וצמחה ליישוב משגשג. יום עליית ההיאחזות נקבע כיום הקמת היישוב ובינואר
2026 יצוינו 80 שנה להקמתו.
ניסיונות נוספים בגליל להקמת היאחזויות
כבסיס ליישובים לחיילים משוחררים צלחו בחלקם, כדוגמת קיבוץ חוקוק, הממוקם לא רחוק
מעמיעד.
~ פורסם ב- 25.1.2026 ~