האתרוגים הגדלים במדינת ישראל מהודרים ומבוקשים, ונמכרים בכמויות גדולות בארץ ובעולם. קשה להאמין שלפני כ־150 שנה היה אתרוג מארץ ישראל מצרך נדיר יחסית, ורבים מיהודי התפוצות העדיפו דווקא אתרוגים שגודלו באיטליה, ביוון ובצפון אפריקה. מסמכים ותצלומים השמורים בארכיון הציוני מגוללים את סיפורו של ענף האתרוגים בארץ ואת הקשר ההדוק בינו ובין התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל.
8.9.2027 | הילה כהן, רכזת אתר ועורכת תוכן היסטורי
יהודי התפוצות נהגו במשך דורות לקנות אתרוגים שגדלו בארצות אגן הים התיכון. הידועים שבהם גודלו בעיר היוונית קורפו, ונחשבו מהודרים במיוחד בזכות צורתם ומראם. גם אנשי היישוב היהודי בארץ, שהלך וגדל באותה תקופה, נזקקו לאתרוגים לקראת חג הסוכות. הם רכשו אותם בעיקר מפלחים ערבים בגליל ובאזור יריחו. עצי האתרוג בארץ גודלו בשיטות מסורתיות ולכן האתרוגים נחשבו
כשרים אף שלא תמיד היו מרשימים במראם החיצוני.
במחצית השנייה של המאה ה־19 התעורר פולמוס הלכתי סביב אתרוגי קורפו.
התברר כי חלק ניכר מהם גדל על עצים מורכבים, כלומר עצי אתרוג שהורכבו על זני הדר
אחרים לשם חיזוקם. פוסקים רבים קבעו כי אתרוגים כאלה אינם כשרים למצוות ארבעת
המינים. בעקבות זאת גברה הדרישה לאתרוגים בעלי מסורת כשרות ברורה וללא חשש הרכבה.
באותן שנים כמעט שלא הוזכרו אתרוגי ארץ ישראל כחלופה משמעותית, אך עם
שיפור דרכי התחבורה והקשר בין הארץ לקהילות היהודיות בעולם, החלו אתרוגים שגודלו
בארץ להגיע גם לשווקי אירופה. כך נוצר שילוב ייחודי בין הידור מצווה ובין תמיכה
ביישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל.
תעודת הכשר לאתרוגים מבית המסחר של משה כהן ויוסף הילמן
ביפו, 1901.
"אתרוגי יפו... המה
מגינות הנבדקים הנ"ל וכשרים בלי פקפוק וראויים לכל
ישראל גם למהדרין מן המהדרין לברך עליהם מבלי שום חשש
מורכב וגזילה וערלה" (A25\113)
אתרוגים וציונות
האפשרות לייצא אתרוגים לחו"ל יצרה הזדמנויות חדשות, אך גם לא מעט
קשיים. החקלאים היהודים בארץ חסרו את הידע והניסיון שצברו במשך דורות מגדלי
האתרוגים באיטליה וביוון. האתרוגים המקומיים היו לעיתים קטנים וכחושים,
והובלתם הממושכת פגעה באיכותם.
למרות זאת, בקרב אנשי תנועת "חיבת ציון" הלכה וגברה ההכרה
כי רכישת אתרוג מארץ ישראל איננה רק בחירה דתית, אלא גם מעשה ציוני. רבים העדיפו
לברך על אתרוג שגודל בארץ, גם אם היה פחות מהודר למראה, משום שראו בכך דרך לתמוך
בהתיישבות היהודית ובחקלאות העברית.
כאשר מלאו לרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי תנועת "חיבת ציון", 70 שנה הוא סירב לקבל מתנות או מברקי איחולים ליום הולדתו, וביקש שאת הכסף יתרמו לטובת היישוב בארץ. הוצע לו שתרומות אלו יוקדשו לנטיעת גן אתרוגים בארץ ישראל. הרב אימץ את הרעיון, כפי שאפשר לראות במכתב ששלח לחברי התנועה בשנת 1894, שבו כתב כי "למרות חפצי ורצוני לבלי חוג את חג יובלי נאלצתי למלאות בקשת מיודעי". הוא ביקש שיתרמו עבור נטיעת גן אתרוגים: "ישתדלו לפעול ולעשות לטובת היישוב איש איש כפי יכלתו וישתדלו להוציא לאור את ההצעה בדבר גן האתרוגים".
מכתב מאת הרב מוהליבר בביאלסטוק אל חברי תנועת "חיבת ציון", 1894 (A24\616)
בעקבות יוזמה זו נאספו תרומות שבאמצעותן נרכשו כ־75 דונם אדמה, ובשנת
1896 ניטע בחדרה פרדס אתרוגים שנקרא על שם הרב, "גן שמואל". מטרת הפרויקט
הייתה כפולה: יצירת מקור פרנסה ועבודה לפועלים יהודים בארץ ישראל, ובמקביל אספקת
אתרוגים כשרים ליהודי התפוצות. לקראת חג
הסוכות בשנת 1899 נשלח משלוח האתרוגים הראשון מן הפרדס לקהילות היהודיות באירופה.
רבה של יפו, נפתלי הירץ הלוי, העניק בשנת 1901 תעודת הכשר לאתרוגי
"גן שמואל". התעודה צורפה למשלוחי האתרוגים שנשלחו לתומכים ולחברי
"חובבי ציון" באירופה, וכללה את הסיסמה: "ולקחתם לכם – משלכם – פרי עץ הדר הנטועים על ידי ישראל".
ניסוח זה נשען על הפסוק: "ולקחתם לכם... פרי עץ הדר" (ויקרא כ"ג),
ועל דרשת חז"ל: "לכם – משלכם". בכך הודגש הערך הכפול של אתרוגי
הארץ: הן כשרותם ההלכתית והן העובדה שגודלו בידי יהודים על אדמת ארץ ישראל. עם זאת, הפרדס בגן שמואל
לא זכה להצלחה כלכלית מלאה. מחלות פגעו בעצים וחלק גדול מן הפירות נפסל. בהמשך
הוחלפו חלק ממטעי האתרוגים בפרדסי תפוזים, ובאזור הוקם לימים קיבוץ גן שמואל,
הנושא עד היום את שמו של המיזם המקורי.
תעודת הכשר לאתרוגים של גן שמואל חתומה ע"י נפתלי הירץ הלוי, הרב העיר יפו, 1901 (A25\112)
חיזוק חשוב נוסף לאתרוגי ארץ ישראל הגיע בדמותו של הרב קוק, שעלה לארץ ישראל בשנת 1904, והחל לכהן כאב בית דין ביפו. הרב קוק ראה חשיבות רבה בהפצת אתרוגי ארץ ישראל ברחבי העולם ועזר בהקמת אגודה משותפת לבעלי מטעי האתרוגים בשם "אגודת פרי עץ הדר". חברי האגודה שמרו על הוראותיו של הרב קוק ובראשן לא להרכיב את עץ האתרוג עם עצים אחרים, וכך עלה קרנם של אתרוגי ארץ ישראל.
קטיף אתרוגים של "אגודת פרי עץ הדר", ארץ ישראל. צילום: צדוק בסן (GNZB\401799)
בשנת 1919 הוקמה אגודת "אתרוג" בפתח תקווה–עין גנים, במטרה להסדיר את מסחר האתרוגים בענף ולשפר את שיווק האתרוגים. האגודה שלחה הצהרת כוונות למחלקה להתיישבות חקלאית ובה נכתב: "אחד הענפים החשובים שהתפתח בשנים האחרונות בתוך החקלאות שבארצנו, הוא בלי ספק הענף של גדול אתרוגי ארץ ישראל. אתרוגי המושבות התפתחו ועלו בגִדולם, יֹפים, הִדורם וחֹזק קיומם למדרגה כזו, שאינם נופלים עוד מאתרוגי ארצות אחרות..."
מכתב מאת אגודת "אתרוג" אל המחלקה להתיישבות חקלאית עם פירוט תפקידיה, 1919 (S15\20089)
"להזמנות יש לפנות למחלקת מסחר ותעשייה של ההנהלה הציונית בארץ ישראל" - כרזת פרסומת לאתרוגים מארץ ישראל, שנות ה־20. עיצוב: מאיר גור אריה, בצלאל (KRA\219)
אך בזאת לא תמו קשייהם של מגדלי האתרוגים. בשנת 1932 פרסמה אגודה חדשה של מגדלי אתרוגים עברים בארץ ישראל תחת אותו שם "אתרוג", קול קורא לציבור העברי, שיקנה אתרוגים עבריים בלבד ויעזור להפיץ את האתרוג הארץ ישראלי בחו"ל. באותה עת נפוצו בשווקים של ארץ ישראל אתרוגים של מגדלים ערבים, והכנסתם של החקלאים היהודיים נפגעה קשות. הכרוז, בעל הטון החריף (חברי האגודה התבקשו על ידי "הוועד הלאומי" למתן את הביטויים שנכתבו בו) קרא ליהודים לקנות מתוצרת הארץ בלבד, גם מסיבות דתיות, אך גם כדי לתמוך במשפחות היהודיות, התלויות בהכנסות הללו.
כרוז של אגודת אתרוג אל הציבור העברי בדרישה לקנות אתרוגים מתוצרת עברית, 1932 (J1\3525(
חנות למכירת אתרוגים והדסים בשכונת "מאה שערים" בירושלים, שנות ה־30. אוסף קרן היסוד ((PHKH\1301970
עת לטעת
ענף האתרוגים הארץ ישראלי התגבר על הקשיים והצליח לכבוש את השווקים. כפי שהרב קוק קיווה וציפה במכתבו לאיכרי המושבות בשנת 1920, שבו הביע תמיכה מיוחדת במגדלי האתרוגים: "כמעט מאז החל הישוב החדש להִבנות, לשמחת כל אוהב עמו ומצפה לישועתו, לא חדל חלק מטובי עמנו להתענין בדבר האתרוג הישראלי של ארץ ישראל... אבל מה שיצא אל הפועל מכל התעמולה רק מעט הוא לעֻמת העבודה המוטלת עוד עלינו עד אשר יתכונן הדבר הגדול הזה, אשר רק האתרוג הישראלי של ארץ ישראל יהיה הנקנה מרבבות אלפי אחינו כן ירבו בכל מקומות פזוריהם, עד אשר יכבש לפנינו שוק האתרוגים."
תקוותיו של הרב קוק התממשו, והאתרוג הארץ ישראלי הפך מסחורה מקומית מוגבלת למוצר מבוקש ברחבי העולם היהודי. סיפורו משקף את הקשר ההדוק שבין חקלאות, מסורת, ציונות ובניין הארץ.
פנייה של הרב קוק לתושבי ארץ ישראל לגדל בשדותיהם אתרוגים במטרה לכבוש את שוק האתרוגים בחו"ל, 1920 ((S15\21311