בית החולים "ביקור חולים" עלה לכותרות לאחרונה בעקבות החלטת המדינה למזג אותו עם ביה"ח "שערי צדק". "ביקור חולים" הוא בי"ח ותיק בירושלים, וסיפורו הוא פרק מרתק בתולדות היישוב היהודי ומדינת ישראל לאחר הקמתה. בארכיון הציוני המרכזי שמורים מסמכים ותצלומים, המאפשרים הצצה לסיפורו.
ליישוב היהודי בארץ ישראל באמצע המאה ה- 19 לא היה בית חולים משלו, שייספק שירותי רפואה מתקדמים. התושבים נאלצו להסתפק בשירותי רפואה בסיסיים בלבד או לפנות לביה"ח של המיסיון האנגלי. החשש, שיהודים יפנו לבית חולים נוצרי לשם קבלת טיפול רפואי, הוביל לפתיחת שני בתי חולים חדשים: האחד - בית החולים מאיר רוטשילד, שנוסד על ידי הברון רוטשילד (ולימים בית החולים "הדסה"); השני - בית החולים" ביקור חולים", שנוסד על ידי עדת הפרושים (יהודי אשכנז) בשנת 1867 בחסות הקונסוליה הגרמנית על שטח בגבול הרובע היהודי.
מספר הפונים לביה"ח "ביקור חולים" עלה ככל שהיישוב היהודי גדל, ונוצר צורך להקים בניין גדול יותר מחוץ לחומות העיר העתיקה. בשנת 1908 נרכשה קרקע באזור מרכז העיר ירושלים. בשנת 1912 הונחה אבן הפינה, ורק בשנת 1924 נפתח בית החולים לציבור. במעמד הפתיחה נכח הנציב העליון הבריטי סר הרברט סמואל.
הודות למיקומו המרכזי של "ביקור חולים" פונו אליו נפגעים בתקריות ובקרבות שהתחוללו בעיר ומחוצה לה; אל בית החולים הגיעו נפגעי פרעות, ובסמוך אליו התחוללו קרבות במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים. בעקבות המלחמה ב- 1967 עבר בית החולים "הדסה" להר הצופים ופינה את מבנה בית החולים הגרמני (בית חולים "זיו"), שנמצא בסמוך למבנה של "ביקור חולים". המבנה עבר לשימוש בית החולים "ביקור חולים" בנוסף למבנה הקיים.
ההתפתחות וההתרחבות של בתי החולים "הדסה" ו"שערי צדק" בשנות ה- 80, הובילו לכך ש"ביקור חולים" הפך למשני בחשיבותו מבין בתי החולים בירושלים. למרות זאת בית החולים פתח מחלקות חדשות ומתקדמות יותר, ומבנה ביה"ח עבר שיפוץ כללי לקראת שנת 2000.
"ביקור חולים" שימש אומנם כבי"ח ציבורי, אך לא קיבל מימון מהמדינה עבור שירותיו. בעקבות זאת הוא נקלע לקשיים כספיים במשך כל שנות פעילותו, ונאלץ לבקש סיוע מתורמים שונים. בשנים האחרונות החריף מצבו הכספי, ומשום כך הגיעה המדינה להסכם עם עמותת ביה"ח לפיו "ביקור חולים" יהפוך לחלק מביה"ח "שערי צדק".