השבוע עומד בסימן יום ירושלים. יום זה, והשנה עוד יותר משנים קודמות, מציף את שאלת ירושלים והמקומות הקדושים – עד כמה הם חיוניים למימוש הלאומיות הישראלית? באפריל 1912 (פסח תרמ"ב), הוקמה במלון קמיניץ בירושלים "החברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ ישראל" (החלמה"ב), אשר עבורה הייתה התשובה לשאלה זו ברורה. מטרתה, כפי שהופיעה בפרוטוקולים שלה השמורים בארכיון הציוני, הייתה "…להחזיק את השרידים ההיסטוריים היהודים בארץ-ישראל, ולהשתדל בכל האפשרות בגאולתם". היוזמה להקמתה צמחה מקרב בני היישוב היהודי בארץ-ישראל, אך בעבודתה היו שותפים חברים מכל זרמי היהדות בתפוצות. הרקע המרכזי להקמת החברה בעת ההיא היה החלטת המג'לס אדארה (מועצה מנהלית) בירושלים לאסור על היהודים על הבאת כיסאות, ספסלים ותשמישי קדושה לתפילה ברחבת הכותל המערבי (נובמבר 1911). ואכן, כבר בפתח האסיפה לכינון החברה הכריזו הנוכחים כי עליה לפעול "…לפני כל דבר בגאולת המקומות אשר לפני ה'כתל המערבי' [שכונת המוגרבים] ותיקון הדרך להגיע אליו…".
פרוטוקול החברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ ישראל, דף ראשון (A58\12)
לאור התחרות הבין-דתית עם מוסדות דת ומחקר נוצריים על השליטה במקומות הקדושים וחוסר
נכונותם של בעלי הון יהודים לפעול למען האתרים ההיסטוריים בארץ, המסמלים את המורשת היהודית, לראיית ראשי החלמה"ב, ביקשו האחרונים לעורר את היהודים לפעול במהירות ובנחישות לקניית אחיזה באתרים אלה פן תאבד הזדמנות זו לעולמים: "עד כמה שאנו חייבים להזדרז בכלל לרכֹש קרקעות בארץ-ישראל בכל הזמנים צריכים אנו זירוז יותר ברכישת השרידים ההיסטוריים שאינם מרֻבים מאד בארץ, אלא אם לא נשתדל להשיגם בעוד מועד מי יודע אם נוכל עוד להשיגם בכלל?" במהלך האסיפה נבחר ועד חברה מרכזי, שהיה אחראי גם לפעילות הסניפים בארץ ישראל (ביפו ובירושלים). על הסניף הירושלמי נמנו המחנכים דוד ילין ויוסף בר"נ מיוחס (שהתמנה למזכיר החברה) ומנהל בנק אפ"ק ירושלים ד"ר יצחק לוי. על הסניף היפואי נמנו נציג "חובבי ציון" בארץ ישראל והסופר יהושע אייזנשטדט- ברזילי, ארתור רופין, ורבה של יפו והמושבות אברהם יצחק הכהן קוק.
משני גורמים חששה החלמה"ב: הממשל העות'מאני, שמתוך רצון להימנע מתשומת לב בלתי רצויה מצידו שינתה את שמה המקורי, "האגודה לגאולת המקומות ההיסטוריים בארץ ישראל ולהחזקתם", ל"חברה להחזקת המקומות ההיסטוריים", וממוסדות נוצריים אשר שאפו גם הם לרכוש אתרים בעלי משמעות דתית בארץ. בשל כך פעלה החברה תחת מעטה חשאיות, ונמנעה מתעמולה פומבית. חבריה התבקשו להצניע את יעדי החברה "לבל תעשה לנו העבודה אחר כך בהתעורר 'האריות הישנים' מתרדמתם". בשנתיים בהם פעלה הועברו הידיעות על פועלה מפה לאוזן, ובעזרת "קול קורא" שחולק בסניפיה ובקרב דמויות מפתח, שיכלו להביא לקידום מטרותיה. ילין אף נשלח להשתתף בקונגרס הציוני הי"א בווינה (ספטמבר 1913), שבו הרצה על יעדיה. בסיום הקונגרס יצא ילין לסבב פגישות באירופה ובציריך, ובמהלכו קרא לראשי קהילות, בעלי הון ואינטלקטואלים לתמוך בחברה מבחינה כלכלית ומדעית. יש לציין, כי החברה הסתמכה בעיקר על דמי חבר ועל תרומות, והכנסותיה כמעט לא הספיקו להגשמת מטרותיה.
קבלה על תשלום לחברה להחזקת המקומות ההסטוריים בארץ ישראל (A153\A173)
האתרים הקדושים והאתרים היסטוריים, שבהם מיקדה החברה את מאמצי הרכישה היו בעיקר שכונת המוגרבים (לטובת פיתוח רחבת התפילה בכותל המערבי והנגשתו למבקרים), רכישת מצבות היסטוריות בעמק קדרון וגידור בית העלמין הספרדי עתיק שבהר הזיתים. היא פנתה לבעלי הון כמו הברון רוטשילד ולגופים כגון קק"ל בבקשות לסיוע כספי, שברגע האמת לא מומשו. פרוץ מלחמת עולם הראשונה בקיץ 1914 הביא להפסקת פעילותה, והיא לא שבה לפעול עם סיום המלחמה.
ספרו של דותן גורן, "ובא לציון גואל", ראה אור בשנה האחרונה.