באמצע פברואר 2018 התקיים בארכיון הציוני כנס חגיגי לציון סיום הרישום והשקת הקטלוג של ארכיון יק"א - החברה להתיישבות בארץ ישראל. בין הפרויקטים המרכזיים בהם הייתה מעורבת יק"א היה הקמת מושב העובדים באר טוביה על חורבות המושבה באר טוביה שנפגעה קשה במאורעות תרפ"ט.
מושב העובדים באר טוביה, במישור החוף הדרומי, ידע גלגולים ותהפוכות רבים. תחילה הוקמה על השטחים שנרכשו מהכפרים הערבים קסטינה ובית – דראס על ידי הברון רוטשילד מושבה חקלאית, במסגרת העלייה הראשונה, ב- 1888. המושבה הקטנה שהשתרעה על כ- 5,600 דונאמים היתה נקודת היישוב הדרומית ביותר ביישוב היהודי, ובשנים הראשונות נאבקה על קיומה. הריחוק מיישובים אחרים, ותנאי המחייה הקשים, גרמו לכך שמתיישבים רבים עזבו את המקום וב- 1890 נותרו במקום שתי משפחות בלבד. למעשה תוך זמן קצר המושבה חדלה להתקיים.
בשנת 1896 הוקמה המושבה מחדש כמושבת "חובבי ציון". הארגון ביקש להקים במקום "מושבה לדוגמא". עשרים משפחות יושבו במקום, והם עסקו בעיקר בחקלאות בעל. אלת המזל המשיכה להקשות על המושבה גם בגלגולה השני. המתיישבים התקשו להתבסס באופן עצמאי והם נאלצו להסתמך על עזרת ועד "חובבי ציון" באודסה. בתחילת העשור השלישי של המאה ה- 20, למעלה משלושים שנה לאחר הקמתה, התנאים במקום עדיין היו קשים: מי הבאר לא סיפקו את כל תצרוכת המים לשתיה ולהשקיה, תנובת החלב לא הספיקה לקיום כל התושבים והחקלאות לא שגשגה. רבים עזבו לחפש את עתידם במקומות אחרים. בין השנים 1924 ל- 1929 התגוררו במושבה כ- 150 איש.
בסוף אוגוסט 1929, עת פרצו מאורעות תרפ"ט, מצאה עצמה באר טוביה חלשה ומבודדת, ולא הצליחה להגן על עצמה. התוקפים הערבים חדרו ליישוב, העלו אותו באש ובזזו מכל הבא ליד. שניים מתושבי המושבה נהרגו בהתקפה, ובסופה נחרבה באר טוביה כמעט עד היסוד.
מימין: באר טוביה לאחר הפרעות (PHO\1350422), משמאל: באר טוביה לאחר הפרעות (PHO\1350400) צילום: צבי אורון.
יק"א והקמת מושב העובדים באר טוביה
במרץ 1930 מתחיל פרק חדש בדברי ימי באר טוביה. 'קרן העזרה', שהוקמה לאחר פרעות תרפ"ט על ידי יהדות אנגליה וארה"ב כדי לסייע בשיקום היישובים שנפגעו, שילבה יד ביד עם יק"א, לשם הקמת היישוב מחדש. אדמות המושבה החקלאית נרכשו מן המתיישבים שפונו במאורעות, והוחלט לאמץ את דגם ההתיישבות החדש של מושב העובדים. גרעין המתיישבים הראשון שמנה 13 איש עלה על הקרקע במרץ 1930, וכדי להבטיח את הצלחת המושב הונהגו הליכי קבלה קפדניים: המועמדים להתיישבות במקום נדרשו להיות בעלי ניסיון התיישבותי וחקלאי קודם, והיה עליהם לעמוד בבדיקה רפואית. מתיישבים שהתקבלו נדרשו לחתום על חוזה עם יק"א והקרן הקימת. כן הוצגו חידושים חסרי תקדים בתולדות היישוב היהודי: הונהג תקציב מלא להקמת משק משפחתי בסך 825 לירות (כולל התיישבות עצמית על סך 25 לירות של המתיישב).
את תכנית המושב תכנן אדריכל התנועה הציונית ריכארד קאופמן. התכנית השמורה באוסף יק"א בארכיון הציוני אמנם לא חתומה בידי האדריכל, אך חותמו ניכר: היא כוללת את השדרה המרכזית, שילוב גינות נוי ומיקום מבני הציבור בנקודה הגבוהה בשטח, במקום המפגש של שני הצירים המרכזים. ההשוואה לתצלומי האוויר של המושב בשנותיו הראשונות, שצילם הצלם זולטן קלוגר ושמורים אף הם בארכיון הציוני, מלמדת כי תכניתו של קאופמן אמנם לא מומשה במלואה, אך נשמרו העקרונות של בניית המשקים לאורך השדרה ושל בניית אחדים ממבני הציבור במרכז היישוב.
מימין: תכנית ליישוב של ריכרד קאופמן (S15M\7699), משמאל: באר טוביה, תצלום אויר של זולטן קלוגר (J93\200)
כדי לפתור את המחסור במים, מיד עם העלייה על הקרקע נחפרה באר חדשה, עמוקה יותר, שתאפשר ליישוב לפתח חקלאות משגשגת. כמו כן נשלחה משלחת אגרונומים למקום, לבדוק לאיזה גידולים הקרקע מתאימה, וזו קבעה שיש לבסס את החקלאות על פרדסים.
קידוח באר המים החדשה, 1930 (J93\348) בעקבות תמיכת יק"א ו'קרן העזרה', התפתח המושב והחל לשגשג. בנוסף לענף הפרדסנות החלו לגדל ירקות ובעיקר את גידול הבקר. ב- 1934 הוחלט להגדיל את מספר המתיישבים. פורסמו מודעות בעתונים ובארכיון יק"א שמורות פניות של מתיישבים פוטנציאלים להצטרף למושב. מן הפרטים שציינו הפונים להתיישבות אפשר ללמוד על הדרישות בהם היו צריכים המתיישבים כדי להתקבל.
בקשות הצטרפות להרחבת יישוב באר טוביה משנת 1934. הפונים ציינו את משך שהותם בארץ, את השכלתם ואת ניסיונם החקלאי. כל בקשה נבחנה באופן פרטני, וכל מתיישב פוטנציאלי קיבל תשובה, בין אם חיובית או שלילית, בנוגע לקבלתו. (J93\76)
בשנת 1933 הוקם במרכז המושב מבנה עבור בית הספר. היה זה בניין בן שתי קומות שכלל ארבעה חדרי לימוד, שתי מרפסות ארוכות, וגרם מדרגות שמתחתו חדרון קטן ששימש כחדר מורים. שני החדרים שבקומה התחתונה הופרדו במחיצת עץ, שניתן היה להסירה להפוך את החלל לאולם רחב בו קיימו חגיגות וטקסים, כולל את יום העלייה על הקרקע שצויין בי"א באדר. מרפסת הקומה העליונה שימשה גם כתחנת איתות במורס, שעד להגעת הטלפון היוותה את הקשר היחיד עם יישובי הסביבה, במקרי חירום.
בית הספר הראשון בבאר טוביה, צילום: צבי אורון (PHO\1358597)
עם התרחבות היישוב והצטרפות תלמידים מיישובי הסביבה לבית הספר נוסף לו אגף, שתוכנן כפי הנראה על ידי האדריכלית ז'ניה אוורבוך. בהמשך גם מבנה זה לא נתן מענה לצרכים, ובסמוך לבאר טוביה הוקם בית הספר מבואות, המשותף ליישובי הסביבה. בבניין בית הספר הישן נפתחה הצרכניה הקיימת עד היום, ושוכנים בו גם מזכירות המושב.
חצר בית הספר מבואות (J93\186)
בארכיון הציוני נשמרו אישורי קבלת תלמידים לבית הספר בשנותיו הראשונות, וביניהם גם האישור שקבלה התלמידה חיה גובר, בתם של רבקה ומרדכי ממייסדי כפר ורבורג הסמוכה, ששני אחיה הבוגרים נפלו לימים בקרבות מלחמת העצמאות.
אישור קבלה לכיתה א' לתלמידה חיה גובר, 1944 (J17\1958)
מבט פרספקטיבי של בית יק"א שהוקם בתחילת שנות ה-60 בבי"ס מבואות (J93\369-2m) חברת יק"א הוסיפה לתמוך בבאר טוביה ובישובים נוספים שהוקמו באזור, ובתחילת שנות ה- 60 אף תכננה והקימה בשטח בית הספר מבואות את בית יקא שנועד לשמש כאולם ספורט ולאירועים שונים. תכניות המבנה שתכנן האדריכל אברהם לוי שמורות בארכיון, ויחד איתן נשמר גם ציור ססגוני שנועד לעטר את אחד מקירות המבנה, אך ככל הנראה לא יצא אל הפועל.