עוגן הרם | 100 שנה ל"רוסלאן"

 

תערוכה חדשה במוזאון ישראל: והספינה שטה: חלוצי תרבות על סיפון ה"רוסלאן" מציינת 100 שנה להגעתם לארץ של העולים באנייה "רוסלאן". התערוכה, המבוססת על תיעוד השמור בארכיון הציוני, מוקדשת גם לציון מאה שנה להקמתו. זוהי הזדמנות מצוינת לבחון שוב את סיפורה של ה"רוסלאן"

 

לאנייה "רוסלאן" שמור מקום של כבוד במיתולוגיה הציונית. היא נחשבת כמבשרת העלייה השלישית, שנשאה על סיפונה מספר יוצא דופן של אנשים אשר התברגו במשך השנים בצמרת האינטלקטואלית, הפוליטית, הרפואית והאקדמית בארץ. 

 

סיפורה של "רוסלאן" מתחיל באודסה ב- 1919. הקהילה היהודית האודיסאית של אותה עת אופיינה בתסיסה ובפריחה תרבותית. מן המאה ה-19 הייתה העיר אחד המוקדים החשובים של תנועת ההשכלה היהודית, וצעירים רבים מקרב הקהילה האודיסאית החלו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה ברחבי האימפריה הרוסית. משנות השמונים של המאה ה-19 ועד שנות העשרים של המאה ה-20  הייתה קהילת אודסה השנייה בגודלה באימפריה הרוסית, אחרי ורשה, וכבר מסוף המאה ה-19 הייתה מוקד חשוב של תמיכה בציונות. פעלו בה הוצאות חשובות בעברית ("מוריה", "דביר") ובתי הוצאה לאור נוספים, ופורסמו בה כתבי עת עבריים דוגמת "פרדס" ו"השילוח". ב-1890 הוקם בה הוועד האודיסאי (שמו הרשמי: "החברה לתמיכה בבני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה וארץ ישראל"). הוועד הפך למוקד פעילותה של תנועת "חיבת ציון", ועסק בגיוס תרומות ליישוב. 

 

 

PHG1001853.jpg
האסיפה הראשונה של הועד האודיסאי, 1890. מוקד של פעילות ציונית ותמיכה ביישוב (PHG\1001835)

 


בין גדולי הרוח והציונים שפעלו בעיר, ניתן למנות את חיים נחמן ביאליק, אחד העם, שלום עליכם, שאול טשרניחובסקי, זאב ז'בוטינסקי, יהודה לייב פינסקר, מנדלי מוכר ספרים, מנחם אוסישקין ומאיר דיזנגוף. כזו, אם כן, הייתה אודסה היהודית ערב הפלגתה של "רוסלאן" – רוחשת רעיונות ותוססת תרבותית.

 

ב- 1919 הִטלטלה האימפריה הרוסית במלחמת אזרחים סוערת. לאחר שכבשו הכוחות הלבנים בפיקודו של גנרל דניקין את העיר, מיהר הוועד האודיסאי לפנות לשלטונות בבקשה לאפשר ליהודים, שגורשו מארץ ישראל על ידי העות'מאנים במהלך מלחמת העולם הראשונה לרוסיה, לשוב לארץ ישראל. הרשות ניתנה. גם עמדתם של הבריטים הייתה ברורה - אישורים להגר לישראל יינתנו ביד רחבה יותר לתושבים, שגרו בארץ ישראל לפני המלחמה, והתכוונו לשוב אליה, כפי שניתן לראות במסמך רשמי לוועד הצירים מקפטן רולנד, המתייחס למדיניות ההגירה של הבריטים לא"י באותה עת. 

 

 

L31_3-8.jpg 

 

 מכתב מקפטן רולנד על וועד הצירים. "בעיקרון, תסורב פנייתם של אלו שאינם תושבים חוזרים (לאשרת הגירה)". (L31\3)
 

 

השמועה על האנייה שנשכרה על ידי הוועד האודיסאי עשתה לה כנפיים, ויהודים רבים, גם כאלה שלא ביקרו בארץ ישראל מעולם, פנו אל הוועד בבקשה לקבל מקום על האנייה. אנשי הוועד החליטו, כי גם מי שאינו פליט, יוכל ללמוד להיות כזה. הם פתחו קורסים להכרת ארץ ישראל – שמות הרחובות, החנויות, אורחות החיים, השפה, העסקנים החשובים ובעיות היומיום. עד שהועלו הנוסעים לאנייה, אפילו הם עצמם כבר התקשו לזכור מי מביניהם שב לארץ ישראל, ומי יגיע אליה בפעם הראשונה. ובעצם, מה זה משנה? בנובמבר 1919 "רוסלאן" יצאה לדרך, כאשר על סיפונה היו 671 נוסעים, כלומר אחוז אחד מכלל אוכלוסיית יהודי הארץ באותה עת. ההתרגשות הייתה רבה.

 

L4_1000-18.jpg
יוצאים לדרך. אישור של הקונסול הבריטי המאפשר ל"רוסלאן" להתחיל את מסעה מאודסה לארץ ישראל (L4\1000)

 
 
 

PHZPR_1252402.jpg
נוסעים על סיפונה של הרוסלאן ( PHZPR\1252402)
 

לאחר שהתמקמו הנוסעים באנייה, שבה היו צפויים לבלות 21 ימים תמימים (ולא קלים), התפנו לארגן את שהותם עליה. לראש ועד הנוסעים נבחר לא אחר מאשר פרופסור יוסף קלוזנר, חוקר ספרות ואיש רוח נודע, ששמו הלך לפניו כבר באותה עת, ומי שסייע לו בארגון חיי היום-יום היה העסקן הציוני הצעיר נחום חת.

 

קלוזנר היה אחד מהבולטים בין נוסעי "רוסלאן", שהשתלבו בצמרת האינטלקטואלית של היישוב. הוא נמנה עם מקימי האוניברסיטה העברית, ועם הקמתה ב- 1925 מונה לראש החוג לספרות. הוא ערך את עיתון "השילוח" (בשנים 1927-1903), ולקח חלק פעיל בתחיית הלשון העברית. תהיתם פעם מה מקור המילים "עיפרון", חולצה" או "קרנף"? אם כן, קלוזנר הוא הכתובת, משום שהוא הכניסן לעברית המודרנית, כמו גם את המילים "מגדלור", "ירחון" ומילים נוספות. לא רק כבוד הוסיף קלוזנר לציבור הנוסעים על האנייה, אלא גם כבודה, שכן העלה לאנייה גם את כל הספרייה שלו.  

 

 

GNYBD400983.jpg

פרופסור יוסף קלוזנר. לא הותיר את ספרייתו מאחור (GNYBD\400983)

 

עם הקמת ועד הנוסעים מיהרו חבריו לבחון את הרכבה החברתי של החבורה, שאותה נבחרו לייצג. הם פילחו את הנוסעים על פי גילם ועיסוקם. אלה היו ממצאיהם: 23% מן הנוסעים, כלומר 160 נוסעים, היו ילדים מתחת לגיל 16. בבוגרים הובילה קבוצת הגיל של בני 29-18, כ-35% מכלל הנוסעים. עסקי בניין ועסקי מסחר היו המקצועות המובילים, שבהם עסקו 58 ו- 28 נוסעים בהתאמה. ראוי לציין שגם המקצועות הרפואיים זכו לייצוג חריג, באופן יחסי בין הנוסעים - 20 נוסעים עסקו ברפואה בתחומים שונים – ביניהם רופאים מוסמכים ואף מיילדת. עובדה נוספת הראויה לציון - חמישה נוסעים, כלומר כמעט אחוז מכלל הנוסעים, הזדהו כסופרים וכעיתונאים.​  

 

 

S6_5501-B4.jpg

פילוח דורי של נוסעי רוסלאן (S6\5501)

 

  

S6_5501-B6-2.jpg

חלק מרשימת הפילוח על פי מקצועות של הנוסעים (S6\5501)

 

אם היו נעשים הפילוחים הסטטיסטיים של נוסעי ה"רוסלאן" שנים לאחר מכן, הם היו מעניינים הרבה יותר, מכיוון שקבוצת נוסעי ה"רוסלאן" הייתה חריגה במספרם הרב של אישים, שהתברגו מאוחר יותר בצמרת התרבותית, האקדמית והפוליטית ביישוב ובמדינת ישראל. ברשימת העולים של נוסעיה אפשר למצוא שמות ידועים רבים. 

​​  

 

S6_5501-1.jpg 

 רשימת הנוסעים של הרוסלאן (S6\5501)

 

 

בתחום הספרות והאמנות אפשר לציין את רחל בלובשטיין (רחל המשוררת), את המשורר יונתן רטוש, מייסד תנועת "הכנענים" (שעלה לאנייה עם אימו בהיותו בן שמונה), את הצייר והמאייר אריה נבון ואת הציירים יצחק פרנקל, פנחס ליטבינובסקי ויוסף קונסטנט.

 

 

PHG1020226.jpg

רחל המשוררת בחברת ידידים. הגיעה לארץ על סיפון הרוסלאן כאישה צעירה (PHG\1020226)

 

  

 

 KRA3828.jpgKRA3790.jpg
 

 מימין - כרזה בעיצובו של אריה נבון להצגה "רחוב המדרגות" של יהודית הנדל (KRA\3790). משמאל - כרזה לתערוכת קריקטורות לזכרו של אריה נבון (KRA\3828).אריה נבון (1996-1909), צייר ורשם ישראלי, נחשב לקריקטוריסט הראשון ביישוב היהודי. במשך יותר משלושים שנה היה הקריקטוריסט של "דבר" (1964-1933). כמו כן היה מעצב תפאורות חשוב, שעיצב תפאורות לכל התיאטראות בארץ, וזכה בפרס ישראל לאמנויות הבימה בשנת 1996. 


בתחום האדריכלות נזכיר את יהודה מגידוביץ' ואת זאב רכטר. מגידוביץ' (1961-1886)1), לימים מהנדס העיר הראשון של תל אביב, היה מראשוני הבנייה האקלקטית בעיר. בין עבודותיו הידועות היו בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בעיר, בית החולים "הדסה" ברחוב נחלת בנימין ובית "מזרחי". זאב רכטר (1960-1899) היה נביא הבנייה הבינלאומית בארץ, ממבשרי הבנייה בסגנון הבאוהאוס וחלוץ הבנייה על עמודים בישראל. מעבודותיו הידועות: מעון "הבימה", בית סוסקין ובית ההבראה בקיבוץ מעלה החמישה.  

 

PHG_1017776.jpg
תל אביב, בית הכנסת הגדול, שנות ה- 30 ( PHG\1017776)

 

בתחום הרפואה ניתן לציין את ד"ר חיים יסקי, לימים  מנהל בית החולים "הדסה" שנהרג בהתקפה על שיירת הדסה ב- 1948, את ברוך ניסנבוים, מייסד "מגן דוד אדום" ואת אריה דוסטרובסקי, לימים דיקן הפקולטה לרפואה בהר הצופים. 

 
 
 PHG1103775.jpg
ד"ר חיים יסקי. הפך למנהלו של בית החולים הדסה הר הצופים ונהרג במהלך התקיפה על שיירת הדסה ב- 1948 ( PHG\1103775)
 
 
 
 
PHG1023788.jpg 
ד"ר ברוך ניסנבוים מייסדו של מגן דוד אדום,(יושב, שני מימין), בלוויית הנרייטה סאלד וחברי הנהלת מגן דוד אדום. אוקטובר, 1925            ( PHG\1023788)
 
 

בין אישי הציבור והפוליטיקאים ניתן למנות את מי שתהיה חברת הכנסת הראשונה ויו"ר ויצ"ו, רחל כהן-כגן, את רוזה כהן, הפעילה הסוציאליסטית ומוותיקות ההגנה ולימים אִמו של יצחק רבין, ואת ישראל גורי, לעתיד חבר כנסת ואביו של המשורר חיים גורי.

עוד היה על האנייה עורכו לעתיד של עיתון "הארץ", משה יוסף גליקסון. 


 
 
 
 
 
PHWI_1247166.jpg

רחל כהן כגן, בזמן חתימתה על מגילת העצמאות  - אחת משתי הנשים היחידות החתומות על המגילה (השניה היא גולדה מאיר) 
( PHWI\1247166)
 
 
 
PHG_1024036.jpg
משה יוסף גליקסון (בשורה הראשונה במרכז). היה עורך עיתון הארץ בין השנים 1923-1938. תחת שרביטו אימץ העיתון את הקו הליברלי- מתון המאפיין אותו עד היום (PHG\1024036)
 
 

וישנו גם נוסע נוסף. כיצד להגדירו? רקדן? שחקן? צייר? איש קולנוע? ברוך אגדתי היה כל אלה ויותר מכך - אמן במלוא מובן המילה, רחב אופקים ורב פעלים. אגדתי, יליד 1895 מבסרביה, נמשך מגיל צעיר לריקוד קלאסי, והחל ללמוד בלט באודסה על אף התנגדות אביו הסוחר. הוא עלה לארץ ישראל לבדו בגיל 15, והחל ללמוד ב"בצלאל". ב- 1914 נסע לבקר את משפחתו, ובזמן שהותו שם פרצה מלחמת העולם הראשונה, ולכן לא יכול היה לחזור ארצה. בתקופה זו הצטרף לאופרה של אודסה כרקדן. הוא שב לישראל על סיפונה של "רוסלאן", ובשנים הבאות הפך לאדם בולט ב"סצנה התל אביבית" ואולי אף לאחד מאבותיה. הוא יזם נשפי פורים המוניים בתל אביב בהשראת נשפי המסכות של ונציה ואת תהלוכת פורים בהשראת הקרנבל במסורת הנוצרית -  מה שכיום מוכר לכל ילד בשם "עדלאידע". כמו כן יזם את תחרות היופי הראשונה בארץ ישראל – בחירת מלכת אסתר. 

 

 

PHG1030836.jpg
ברוך אגדתי רוקד, לבוש כתלמיד ישיבה. וינה, 1927 ( PHG\1030836)


PHO1352208.jpg
נשף המסכות של ברוך אגדתי בקולנוע עדן. תל אביב, שנות ה- 20 ( PHO\1352208)

 

ב-1929 החל לעסוק בקולנוע. סרטו הראשון היה "יומן תל אביב", וב-1931 יצר את הסרט המצויר הראשון בארץ ישראל – "הרפתקאותיו של גדי בן סוסי", סרט אילם עם איוריו של אריה נבון. סרטו "זאת היא הארץ" משנת 1935 היה הסרט הראשון עם פסקול בעברית. 

 

 

 

KRA4098.jpg

כרזת הסרט "האתמול של מחר", שיצא לאקרנים ב- 1964. הסרט הוא עיבוד מחדש של סרטו של אגדתי "זאת היא הארץ", משנת 1935 (KRA\4098ׂ)

 

 

 

כזו הייתה חבורת הנוסעים על סיפונה של ה"רוסלאן", אשר הביאה לחופי ארץ ישראל את רוחה התוססת של אודסה. האנייה שכונתה "תיבת נוח", בשל גרעין הנוסעים המגוון שלה, "המייפלאואר הציונית" ו"מבשרת העלייה השלישית" המכוננת, נחשבת לחשובה מבין אניות העולים. על אף שכיום יש המערערים על "מיתוס הרוסלאן", אין ספק שנוסעיה ייצגו את ההון התרבותי של הקהילה ממנה באו. באמצעות מסמכים היסטוריים, כרזות ותצלומים מקוריים שהושאלו מן הארכיון הציוני, מספרת התערוכה במוזיאון ישראל את סיפור ההפלגה הלא פשוט של ה"רוסלאן", ובוחנת את המיתוס שלה והחותם שהשאירו נוסעיה בהקשר ההיסטורי והתרבותי של היישוב היהודי בתקופת התהוותו.

 

 

 PHZPR_1252404.jpg
נוסעי רוסלאן שמרו של קשר והקפידו לציין את ימי השנה לעלייתם לארץ. בתמונה הם נראים ביום השנה ה-25 לעלייתם. 

 (PHZPR\1252404)​