בשנות ה- 60 תחום המיסטיקה פרח בעולם וגם בתל אביב. חיפוש בארכיון הציוני מגלה כי מרגוט קלאוזנר, מי שהנהיגה את סצינת הסיאנסים המקומית, קיוותה כי תוכל, בעקבות תקשור עם העולם שמעבר, אף לפצח את תעלומת הצוללת אח"י דקר
ב- 25 לינואר 1968 טבעה הצוללת "אח"י דקר" על כל 69 אנשי צוותה. חיל הים הישראלי ערך אחריה חיפושים במשך שנים ללא הועיל, וסיפור היעלמותה נותר לא פתור בדברי הימים של מערכות ישראל, עד ה- 28 במאי 1999, שאז נמצאה במרחק כ- 700 ק"מ מחופי ישראל. במשך השנים ועד למציאתה נותר סיפורה של "אח"י דקר" בגדר תעלומה. חיפוש בארכיון הציוני מגלה, שכבר בשבוע הראשון להיעלמותה של הצוללת היה מי שניסה לפצח את המקרה, אך הגילוי היה ממקור בלתי צפוי.
אשת הסיאנסים של תל אביב
הכירו את מרגוט קלאוזנר. קלאוזנר, שנולדה ב- 1905 בברלין למשפחת סוחרים יהודים מצליחה, עלתה לישראל בשנת 1926, וכאן הפכה לאשת תקשורת, תרבות ומיסטיקה רבת פעלים. כבת זקונים לאב שכל חייו פילל לבן, אך אלוהים בירך אותו בשלוש בנות, היא התאמצה כל חייה להוכיח לו כי היא מוכשרת בעסקים "בדיוק כמו גבר". ב- 1928, הצליחה על ידי פעילות בקרב עסקנים בברלין להעלות לישראל את תיאטרון "הבימה" (שהוקם תחילה במוסקבה ב- 1917). ב- 1949 הקימה יחד עם בעלה, יהושע ברנדשטטר, את אולפני ההסרטה הרצליה. קלאוזנר שימשה כמנכ"לית האולפנים עד מלחמת ששת הימים, והמשיכה לכהן כנשיאה עד סוף ימיה. כ- 1000 סרטים תיעודיים, 850 יומני פרסומת, 390 יומני חדשות וכ- 100 סרטי עלילה הוסרטו באולפנים בזמן שעמדה בראשם. לקלאוזנר היו גם יומרות אומנותיות, והיא כתבה כמה תסריטים, כולל סרטים בנושאים תנ"כיים שלא הגיעו למסכים. היא הייתה מעורבת בכתיבת שלושה תסריטים לסרטים, שהגיעו לבסוף למסכים: 'יונתן וטלי' (1953), 'אשת הגיבור' (1963) ו'סבינה' (1967). פרט להפקת סרטים ולכתיבת תסריטים הייתה קלאוזנר גם אשת ספרות, ופרסמה כמה ספרים: 'תעשיית החלומות' על סיפור אולפני הרצליה והאוטוביוגרפיה שלה (1974), 'סאפפו מלסבוס', על חייה עבודתה ואהבותיה של המשוררת סאפפו שחיה ביוון במאה השביעית לפני הספירה (1945), וקובץ סיפורים 'החתונה' (1949), הם כמה מהם.
אך לקלאוזנר היתה גם תשוקה לעולם המיסטיקה. מגיל צעיר התעניינה בתורת הנסתר ובגלגול נשמות. ביחס לעצמה מנתה 19 גלגולים, אחד מהם כפרח חמניה באטלנטיס האבודה. לאחר מלחמת ששת הימים, כשסיימה את תפקידה כמנכ"לית האולפנים ונותרה כנשיאתם, היא התפנתה כל כולה לעולם המיסטיקה, ייסדה את "האגודה הישראלית לפרפסיכולוגיה", והמציאה את עצמה מחדש כאשת סיאנסים ותורת הנסתר. ההרצאות שקיימה מילאו אולמות (אורי גלר הצעיר היווה את מופע החימום שלה) וביתה שברחוב ביאליק בתל אביב הפך לסלון סיאנסים, שהלם היטב את רוח שנות ה-70 העליזות.
אך נחזור ל"אח"י דקר". קלאוזנר האמינה כי עולם תורת הנסתר קשור קשר בל יינתק לפוליטיקה הארצית. בסיאנסים שערכה היא התמקדה בנוסף לשאלות פילוסופיות, בנסיונות לפתור גם את ענייני השעה, במיוחד את אלה שבהם פועלם של פוליטיקאים, שנקטו בדרכים "נורמטיביות", לא הניחו את דעתה. כך, לדוגמה, בזמן כהונתו כשר הביטחון זכה משה דיין למכתבים רבים ממנה, שבהם נכללו עצות שימושיות מן העולם שמעבר. ברוח זו , שישה ימים לאחר היעלמות הצוללת "אח"י דקר", ב- 31 בינואר 1968, קיימה קלאוזנר בביתה סיאנס, שבו תקשרה עם אנשי הצוללת. תקציר הסיאנס, השמור בארכיונה שבארכיון הציוני, מעלה שרוסיה היא שהטביעה את הצוללת ובעזרת מגנט ענקי. הרוסים משכו את הצוללת ממימי הים התיכון, והיא צפה במימי הים השחור, כאשר קברניטה מחוסר הכרה. עוד עלה מהסיאנס שרק שניים מאנשי הצוללת יישרדו את האירוע, שפרטיו יתבהרו תוך שנה. לפי התחזית שלה גם האמריקאים עוסקים בחקירת המקרה, ובתוך חודש גורם בזירה הבינלאומית יאשר מידע זה.
תקציר הסיאנס (A453\47)
קלאוזנר מיהרה לעדכן את מפקד חיל הים, האלוף אראל, ובפברואר שלאחר מכן קיימה כמה סיאנסים נוספים בנידון. בסופו של דבר מסרה כי על פי מקורותיה - הצוללת דקר לא תימצא לעולם.
מכתבה של קלאוזנר למפקד חיל הים (A453\47)
תמלול הסיאנס מפברואר ( A453\47)