האם לאפשר לכל אחד גישה לתיקי ארכיון המכילים מידע אישי-רגיש על אדם אחר, העלול לפגוע בשמו הטוב או בתדמית של הוריו או סביו? האם לאפשר לקהל לעיין בחומרים הכוללים מידע מביך על אנשים שכבר נפטרו? סוגיות אתיות אלו הוצגו על ידי ראש המדור לחקר המשפחה בארכיון הציוני, סימון שליאכטר, בכנס טלדן (Teldan) שנערך לאחרונה.
כתבה מאת: סימון שליאכטר, ראש המדור לחקר המשפחה
לכאורה נראה כי כיום, בְחברה המגדירה את עצמה כחברה דמוקרטית ופתוחה, אין הצדקה להגביל עיון בתיקים אישיים, ואכן רוב אוספי הארכיון הציוני פתוחים לעיון הקהל, ללא כל הגבלה. אך יש מקרים מועטים, בסדרות אחדות של תיקים אישיים, לגביהן מתעוררות שאלות אתיות.
מידע גנאלוגי
המדור לחקר המשפחה בארכיון הציוני הוקם בתחילת שנות ה-2000 עקב ההתעניינות והביקוש הגובר לחומרים גנאלוגיים, שהביא לשינוי בדרכי הטיפול בחומרים האישיים השמורים בארכיון. עם השנים נסרקו והוקלדו נתונים בעלי אופי גנאולוגי, כמו סריקת פנקסי עולים המכילים רשימות שמיות של עולים שהגיעו לארץ משנות ה-20 ועד שנות ה-70 (הפרויקט נעשה בשיתוף עם ארכיון המדינה), וכן אותרו מאגרים בעלי אופי גנאלוגי בחטיבות השונות בארכיון.
החומרים הגנאלוגיים בארכיון הציוני לא נוצרו מלכתחילה כדי לשמש תיעוד גנאלוגי. הם משקפים את פעילות המוסדות שהארכיון משמש להם ארכיון היסטורי - ההסתדרות הציונית, הסוכנות היהודית, מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל וכו' - ולכן עיקר החומר אינו גנאלוגי 'קלאסי' כמו רישומי לידות, פטירות, נישואין או גירושין, או חומרים שנוצרים בדרך כלל על ידי השלטון. זהו מידע שהתגלה כחומר בעל ערך גנאלוגי רב, רק בדיעבד ולאחר מעשה. אלה חומרים הנוגעים לפרט אשר נוצרו תוך כדי פעילות המוסדות הלאומיים, ומכילים מידע על אנשים הכולל שם מלא ופרטים מזהים נוספים. לעיתים ההתכתבויות בין המוסדות והארגונים אודות אדם נעשו ללא ידיעתו כלל, כך שייתכן מצב שנשוא התיק אף אינו מודע לכך שקיים חומר אישי אודותיו בתיקים.
כרטסת מועמדים לעלייה לארץ ישראל של הסוכנות היהודית השמורה בארכיון הציוני
אופיו של חומר מסוג זה מעורר שאלות הנוגעות בצנעת הפרט ולכן קיימת התלבטות לגבי חשיפתם. בעיה זו מתעוררת לגבי תיקים שבהם יש התכתבויות ומידע אישי בנוגע למועמדים לעלייה ולעולים, תיקים אישיים של חניכי עליית הנוער בארכיון המחלקה לעליית ילדים ונוער, תיקים הנוגעים לענייני רווחה וכוללים התכתבויות וחומר אישי של 'המחלקה לעבודה סוציאלית של הוועד הלאומי' (1949-1918) ומחלקות שונות של הסוכנות היהודית שטיפלו בנושאי רווחה. אל אלה מצטרפים תיקי 'המדור לחיפוש קרובים' שהסוכנות היהודית הפעילה משנות ה-40 ועד שנות ה-90 של המאה הקודמת, הכוללים מאות אלפי תיקים אישיים, אשר לצד היותם מקור גנאולוגי עצום, חלקם מגוללים סיפורים אישיים קשים המעלים התלבטויות מהותיות בסוגיות של צנעת הפרט.
בוגרי עליית הנוער בקיבוץ נגבה, 1946, אוסף עליית הנוער (PHRS\1422407)
פגיעה בשם הטוב
לדוגמא, בדו"ח משנות ה-40 של 'המחלקה לעבודה סוציאלית של הוועד הלאומי' (תיקים הסגורים לעיון) דנים במקרה של ילדה שהרשויות מבקשות לסדר אותה בפנימייה בניגוד לרצון האם:
"הילדה הנ"ל היא הבת היחידה להוריה אשר מתקוטטים זה זמן רב. לפני חודשים מספר האב התגייס והשאיר את אשתו ואת בתו עזובות לנפשן... האם אישה היסטרית, מפגרת בשכלה, אגרסיבית, תופסת הרבה מקום וקשה להחזיק מעמד על ידה. זה שנים שיצאה לתרבות רעה, היא מבלה את הלילות עם בחורים וחיילים בבתי קפה וגם בביתה. נוהגת גם לשתות ולהתפרץ באמצע היום בעבודה...
בעלה, אבי הילדה, הוא איש שקט, בישן וצנוע ואינו יכול להיות הגורם המכריע בחיי המשפחה... האישה פרסמה במושבה שהוא אינו מתנהג באופן הוגן ושיש לו אישה שניה. וכאשר לא יכול היה לסבול עוד ... התגייס לצבא והשאיר את הילדה בידי אשתו... הילדה מפחדת מפני אמָה כמו שאביה מפחד ממנה."
האם כל אחד רשאי לראות דו"ח הכולל מידע אישי כה רגיש? האם מותר לאפשר לעיין בו לכל מטרה?
תיק נוסף מגולל את סיפורו של ילד שאמו עזבה לגרמניה ואושפזה בבית חולים לחולי נפש. מצבו הפיזי והנפשי של הבן שהיה אז ילד קטן מתואר במילים קשות, ומן התיק עולה ספק באשר ליהדותה של האם. מידע זה עשוי לעורר קשיים לצאצאים החיים בישראל שבה המעמד האישי מבוסס על ההלכה היהודית. האם יש מקום לארכיונאי להגביל את אפשרויות העיון בתיק? מי מוסמך לקבל את ההחלטה?
גם בתיקי המדור לחיפוש קרובים, שלכאורה אמורים להיות פתוחים לכל - שכן הפניות אליו נעשו לצורך איתור קרובי משפחה והמידע האישי נמסר למטרה זו – עלול להימצא מידע הנוגע לצנעת הפרט: מצב כלכלי ירוד, בעיות בריאות, מחלות נפש, התייחסות לנטיות או התנהגויות מיניות, גניבות, זנות, דוחות של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, ספק יהדות, ענייני אימוץ, ביגמיה, ועוד.
משרדי המדור לחיפוש קרובים, ירושלים, 1957 (PHPS\1330661)
באחד מתיקי המדור לחיפוש קרובים מצויה פנייה מסוף שנות ה-50 של אדם המחפש אחר אחותו ואחיינו. בבירור שנעשה במדור לחיפוש קרובים עלה כי הילד אכן נמצא בארץ והועבר לאחד ממוסדות עליית הנוער. מתוך ההתכתבות מצטיירת תמונה עגומה למדי של ילד שאמו ירדה לזנות. לאחר התערבות מוסדות הרווחה, הילד הוצא מרשות האם ונותק כל קשר בינו לבינה.
'הילד' שבגר בינתיים, כלל אינו יודע על קיומה של התכתבות זו. האם לאפשר את פתיחת התיק לעיון? על כף המאזניים עומדת השאלה מי עלול להיפגע אם יותר העיון בתיק, מול השאלה מי ייפגע אם נבחר שלא להתיר זאת. לפני ההחלטה על פתיחה לעיון של תיקים הכוללים מידע אישי מחובתו של הארכיונאי להקדים ולשאול: מי מבקש לעיין בתיק? והאם נשוא התיק בחיים?
מה בנוגע לזכותו של נין המבקש להוציא דרכון זר, לעיין בתיק בעניינו של סבו, המכיל התכתבויות שיחשפו אותו לעניינים העלולים לפגוע בשמו הטוב של הסב, גם אם כבר אינו בחיים, ולא יקדמו אותו בפרוצדורה לקבלת הדרכון? האם לארכיונאי זכות להתערב ולמנוע ממנו את העיון בחומר הנוסף?
זכות הציבור לדעת מול פגיעה בפרט
בבסיס הדילמות של הארכיונאי בעידן המודרני, ניצבות אבני היסוד של החברה הדמוקרטית: הדרישה להנגשת מידע מול המחויבות לשמירה על הפרטיות. הוא נמצא בתווך בין אלה הרואים בחומר הארכיוני כשייך לכלל, ולכן יש להנגישו לכל המעוניין, לבין אלה הרואים בחומר הארכיוני תיעוד אישי ולכן חובתו של הארכיונאי להגן עליו. זוהי מטוטלת הנעה בין הזכות לדעת לבין הגבלת הזכות לדעת מתוך שמירה על צנעת הפרט, והאיזון בין זכות היחיד לשכחה, (הזכות להישכח), לבין זכותה של החברה לדעת על עברו של היחיד.
במצבים מורכבים כאלו אין תשובה ברורה ומוחלטת כיצד לנהוג. יש לבחון בכל מקרה את הנסיבות הייחודיות שלו ואת השאלות העולות ממנו, ולאפשר לארכיונאי לפעול לפי הבנתו ומצפונו.