על רישיון עלייה אחד שלא הגיע ליעדו
בשנת 2001 הלך לעולמו בגיל 101 אברהם זילברברג, פקיד במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. מתוקף עבודתו טיפל בחלוקת רישיונות עלייה לישראל מטעם הבריטים. כמה שנים לאחר מותו מסרה בתו לארכיון הציוני מסמכים, ששיקפו את מגוון פעולותיו, תצלומים, וגם מעטפה אשר לא מוגזם לומר, כי הכילה בתוכה גורל של כמה בני אדם. אם הייתה מגיעה ליעדה, חייהם של לפחות בני משפחה אחת היו ניצלים. המעטפה הכילה מספר רישיונות עלייה ונשלחה מארץ ישראל אל מחלקת העלייה של הסוכנות בוורשה. היאה נשלחה בסוף חודש אוגוסט 1939, כמה ימים לפני פלישת הצבא הנאצי לפולין, והוחזרה לשולח חתומה בחותמת "להחזיר לשולח, שטח אויב, אין שירות". הרישיונות, שמעולם לא הגיעו ליעדם, היו עבור בני משפחת טייכמן, שזהו סיפורם.
נתן טייכמן היה מומחה לפרחים אמנותיים ובעל מפעל בפולין. בנו, לוי אשדי, הגיע לארץ כבר בשנת 1934, והתיישב בחדרה. נתן טייכמן הגיע לארץ באשרת תייר בינואר 1939, והחל לפעול להקמת מפעל בארץ ולחיסול מפעלו בפולין והעברת הציוד לארץ. בתוך כך ניסה להשיג אשרת עלייה עבורו ועבור בני משפחתו - אשתו סימה וילדיהם פנחס ואברהם. נראה שהבין כי זמנו קצוב, מכיוון ששלח מספר בקשות לקבלת רישיון.
היה זה, כמובן, זמן בעייתי להגשת בקשה לקבלת רישיונות עלייה. הממשל הבריטי התאמץ לעצור את זרם הפליטים, שהגיע מאירופה עקב עליית הנאצים לשלטון ב- 1933. במאי 1939 פורסם "הספר הלבן" השלישי, שהטיל מגבלות רבות על עליית יהודים ארצה. רישיונות עלייה ניתנו במשורה, ובמיוחד למשפחות אמידות. העובדה שטייכמן אכן קיבל את האישור בסופו של דבר מצביעה כנראה על כך שהיה בעל ממון במידה מסוימת. היישוב עצמו הזדעזע מפרסום "הספר הלבן". בן גוריון כינה אותו "ספר המעל", ותהלוכות מחאה רבות נערכו ברחבי הארץ.
הפגנה של בני היישוב היהודי נגד הספר הלבן של 1939 ברחוב יפו בירושלים, 27.5.1939 (PHG\1023572)
גם עבור משפחת טייכמן נראה, כי השלכותיה של המדיניות החדשה היו קשות. התהליך לקבלת רישיונות עלייה הפך לדקדקני, וארך זמן רב יותר. הבריטים אכן העניקו למשפחת טייכמן רישיון לעלות לארץ, כפי שעולה מן המכתב, אולם גלגלי האדמיניסטרציה נעו לאט מדי ובאופן הרה אסון. עד שהוחלט להעניק למשפחה את הרישיונות, עברו כמעט תשעה חדשים מאז החל טייכמן בשליחת בקשות בנושא, וכבר פקעה אשרת התייר שלו. הוא נאלץ לשוב לפולין. הרישיונות, כאמור, מעולם לא הגיעו אל המשפחה, ובמכתב ממחלקת העלייה לבנו לוי, שנותר בארץ, נכתב כי החל מפרוץ המלחמה בין פולין לגרמניה הופסק הקשר עם המשרד בוורשה, ועל כן לא ניתן לדעת כיצד תתאפשר העלייה. המשפחה מצאה את מותה במחנות ההשמדה הנאציים.
המכתב המוצג כאן הגיע לארכיון, כאמור, במסגרת מסירת מסמכים מעזבונו של אברהם זילברברג, שככל הנראה טיפל בבקשתו של טייכמן. במכתב מתוך תיק על שמו במחלקת העלייה נראה כי טייכמן פנה באופן אישי למר זילברברג, ותיאר כי ניסה להגיע למשרדו בירושלים, אך חזר באמצע הדרך בגלל העוצר בעיר.
זילברברג עבד במשך 25 שנים במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. הוא היה, כאמור, אחראי על חלוקת רישיונות לעולים יהודים, ולאחר המלחמה נשלח לאירופה על מנת לארגן את התשתית הארגונית לפעילותם של המוסדות הלאומיים. הוא לקח חלק גם בארגון פעילויות ההעפלה, וייצג את מחלקת העלייה של הסוכנות במהלך הטיפול במחנות העקורים בקפריסין. לאחר הקמת המדינה עבד במשך שנים רבות במשרד הפנים.
מכתב מהנהלת הסוכנות היהודית, המאשר מתן רשיונות עלייה למשפחת טייכמן. המכתב מתוארך לסוף אוגוסט 1939, כמה ימים לפני פלישת הנאצים לפולין (K3\49)
אישור עלייה שניתן למשפחת טייכמן. המשפחה מעולם לא קיבלה את האישורים, ונספתה במחנות ההשמדה של הנאציים (K3\49)