כמו חדשה: התותבת של טרומפלדור

יוסף טרומפלדור, 1913 (PHZPR\1255443)

יוסף טרומפלדור איבד את ידו השמאלית בהתפוצצות של פגז ב- 20 לאוגוסט 1904, בזמן ששירת בפורט ארתור במלחמת רוסיה-יפן. הרופאים קטעו את ידו מעל המרפק, ומאז נעזר ביד תותבת. נכותו לא עיכבה אותו לרגע. הוא שב לשרת בחזית לאחר פציעתו, והפך לקצין מוערך ומעוטר. לאחר שהשתחרר משירותו, החל במלוא המרץ בפעילות ציונית. הוא האמין כי על הציונים ליישב את הארץ ולעסוק בחקלאות, ומימש אידיאלים אלה בעצמו, כאשר עלה לארץ ב- 1912. מוגבלותו לא עיכבה אותו גם בהקמת "גדוד נהגי הפרדות", הגדוד היהודי הלוחם, וכמובן, גם כשהצטרף למגני תל-חי, כשנפילתו בקרב המגן עליה הפכה אותו לגיבור מיתולוגי של התנועה הציונית.

מימין: טרומפלדור בשבי ביפן, ברקע צריף עם סמלם של "בני ציון", 1904 (PHZPR\1250613). משמאל: טרומפלדור לבוש מדים עם אותות ההצטיינות שקיבל אחרי מלחמת רוסיה-יפן, ידו התותבת מונחת על חרב. (PHZPR\1251224)

במשך כל פרק חיים סוער זה נעזר בתותבת יד שמאל, שהפכה לסמל ההיכר שלו. לאחר מותו הועבר עזבונו, ובמסגרתו גם התותבת, להסתדרות הציונית, שהפקידה אותה למשמרת בבית הספרים הלאומי (שמה הקודם של הספרייה הלאומית). ב- 1941 הועבר עזבון טרומפלדור, שכלל גם את התותבת, לארכיון הציוני, ויש לציין כי היא פריט יוצא דופן למדי באוספיו.

באמצע שנות ה- 50 הושאלה היד התותבת למוזאון "בית טרומפלדור" בקיבוץ תל יוסף, ושם הוצגה במשך עשרות שנים. ברבות השנים חדל המוזאון לפעול, והפריטים לא נשמרו כראוי. לפני שנתיים הוחזרה התותבת לארכיון לצורך פעולות שימור. לשם כך נעזרנו בשירותיה של המשמרת ג'סיקה לוינסקי, שעלתה לארץ לפני כשש שנים ממקסיקו והיא  בעלת ניסיון עשיר בשימור בתחום הארכיונים. מאז שהגיעה לארץ החלה לעבוד במעבדת השימור של מוזאון ישראל. "כבר יצא לי לעבוד על פריטים יוצאי דופן", אומרת ג'סיקה, "כמו מומיה ועצמות אדם, אולם אין ספק שהתותבת היא בשלישייה הפותחת".

ג'סיקה מספרת על תהליך שימור התותבת: "תפקידו של המשמר הוא להבין את החומרים שמהם עשוי הפריט, ואיזה טיפול ניתן לעשות לכל אחד מהם". התותבת מורכבת משלושה חומרים: גוף התותבת עשוי עור, המסגרת, החיבורים והוו, המשמש ככף יד עשויים מתכת, והמפרק, המרפק ותושבת הגדם עשויים מעץ, ולכן היה צורך בשימוש בחומרים שונים ובתהליכי שימור שונים.

 

"קודם כל, התותבת הייתה זקוקה לניקוי מקיף של הלכלוך – כולל לכלוך אורגני, הנובע מהשימוש היומיומי של טרומפלדור בפריט. מכיוון שגוף התותבת עשוי מעור, לא ניתן היה להשתמש בחומרים על בסיס מים. על כן החלטתי להשתמש במנקה אנזימטי, חומר עדין ביותר, ובחומר ממיס. לצורך ניקוי המנגנון המתכתי השתמשתי באזמל, והמסמרים זכו לניקוי בנפרד. לניקוי פנים התותבת נעזרתי בשואב מיוחד. הפגמים העיקריים בתותבת היו הסדקים והחורים בעור, שנוצרו כבלאי עקב שימוש ופגעי הזמן. בעזרת נייר יפני השלמתי חלקים בגוף העור, ואת הסדקים סגרתי עם דבק ייעודי לשימור. "הנייר היפני והדבק", אומרת ג'סיקה, "מתאימים לתהליך השימור, משום שהם מתבלים יחד עם הפריט ולא משנים את מראם או צבעם, וכך הם לא מזיקים לפריט עצמו במשך השנים. יתרונו של הנייר היפני שהוא אינו הופך לחומצי עם השנים". ג'סיקה גם יצרה כרית משען לחלק העליון על התותבת, הסמוך לכתף, על מנת שהיא לא תקרוס אל תוך עצמה עם הזמן, וצורתה המקורית תישמר. 

התיבה שעוצבה עבור התותבת

בנוסף הוכנה תיבה מיוחדת לאחסון התותבת, העשויה מחומרים אינרטיים – שלא משנים את מאפייניהם עם הזמן. התותבת מונחת בתוכה בתנוחה מיטבית, התורמת לשימור מיטבי במשך הזמן.

"תחום השימור הוא תחום יוצא דופן, בכך שהוא מאפשר למעצב שילוב בין היבט אמנותי להיבט מדעי", אומרת ג'סיקה. "השימור של פריט כמו התותבת, ששימשה דמות היסטורית מיתולוגית כמו טרומפלדור, מאפשר לנו לתרום לשיח על הפריטים המייצגים את האדם ולהוסיף רבדים ופרשנויות לדיון ההיסטורי. זהו אחד הדברים שמשכו אותי לתחום השימור".