אוניברסיטה בהקמה

​טקס הפתיחה החגיגי של האוניברסיטה העברית באפריל 1925 עורר הדים רבים בארץ ובעולם. אורחים נכבדים הגיעו לטקס המרשים שנערך בהר הצופים. הלורד ארתור בלפור נשא את נאום הפתיחה לעיני קהל צופים גדול. התרוממות הרוח בעקבות האירוע התחלפה בפנייה לחלק המעשי יותר של פתיחת אוניברסיטה - הקמת הפקולטות השונות ובחירת הסגל האקדמי.

מימין: נאומו של הלורד בלפור בטקס פתיחת האוניברסיטה, 1925 (PHG\1009800) | משמאל: סיכה שניתנה למשתתפי הטקס
ועליה כתוב: "פתיחת המכללה העברית בירושלים" (TZ6\147)

מטרתה של האוניברסיטה מראשית פעילותה הייתה להגיע לרמה הגבוהה ביותר של לימודים ומחקר. לשם כך הוחלט לגייס מלומדים בעלי שם לפקולטות השונות. חבר הנאמנים של האוניברסיטה כלל את חיים ויצמן, אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, מרטין בובר ויהודה לייב מאגנס, שנבחר כקאנצלר. ההחלטה על המורים נערכה בהחלטה משותפת עם ועדה מייעצת בלונדון, שרוב חבריה היו אנשי אקדמיה ידועים. בארכיון הציוני נשמר חומר הנוגע להקמתה של האוניברסיטה ולדיונים על הצוות החדש. בתיקים של הוועדה למען האוניברסיטה העברית בלונדון נמצאים התכתבויות שונות עם מועמדים למשרות של מרצים באוניברסיטה וקורות חיים שנשלחו אליה.

 

אז איך מתחילים לבנות אוניברסיטה מאפס? קודם כל, משתמשים במכונים קיימים כמו המכון למדעי היהדות ומכונים למדעי הטבע. בנוסף, לא פותחים את כל הפקולטות בבת אחת אלא מוסיפים מכוני מחקר שונים לאוניברסיטה בצורה הדרגתית ולאורך זמן. לבסוף, שמים דגש על מחקר ולא על הוראה. בשנים הראשונות לקיומה של האוניברסיטה, הלימודים שהתקיימו בה נערכו לצד עבודת המחקר ולא על מנת לקבל תואר. לימודים אקדמאיים החלו באופן מסודר רק בשנת 1928.


בתיק L12\67 ניתן למצוא מכתבי קבלה שנשלחו למורים הידועים של האוניברסיטה העברית ומייסדי המחלקות השונות. 
ד"ר יוסף קלויזנר, ההיסטוריון וחוקר הספרות, התקבל כפרופסור ל"ספרות העברית החדשה". ד"ר גרשום שלום, מגדולי חוקרי הקבלה, התקבל כמרצה לקבלה. פרופ' יעקב נחום אפשטיין, מייסד המכון למדעי היהדות, מתבקש במכתב להצטרף לוועדה שנועדה להקים מחלקה חדשה ל"מחקר פילולוגי עברי" (חקר השפה העברית). פרופ' דוד ילין, ממקימי מכללת דוד ילין להכשרת מורים וחוקר עברית, התקבל כמרצה ל"ספרות העברית בתקופה הספרדית".



 

על מנת לגייס מורים ברמה הגבוהה ביותר הוזמנו אישים ידועים מארצות שונות. ההצטרפות לסגל המרצים הייתה כרוכה אם כך גם בעלייה לארץ ישראל, והחוקרים ביקשו את עזרת האוניברסיטה בסידורי המגורים. למשל, חנוך אלבק, מגדולי החוקרים של המשנה והתלמוד בגרמניה, שהוזמן ללמד באוניברסיטה בשנת 1926. במכתב ששלח לד"ר יוסף צבי הרץ, הרב הראשי של בריטניה ששימש גם כאחד מחבר הנאמנים של האוניברסיטה, אלבק מבקש עזרה במציאת דירה בירושלים ומינוי כפרופסור. בסופו של דבר אלבק עלה לארץ ישראל רק בשנת 1936, אז החל ללמד במחלקה לתלמוד באוניברסיטה העברית.

 

 

 

 

  

יעקב נפתלי הרץ שמחוני היה אף הוא מלומד בעל שם שפעל בפולין ובברלין. הוא הוזמן ללמד היסטוריה עברית באוניברסיטה ואף התכוון לקבל את ההצעה. הוא נפטר באופן פתאומי בעקבות מחלה ביוני 1926, וכך לא הספיק להגיע וללמד בארץ ישראל. בתיק ההתכתבויות נשתמרו קורות החיים ששלח לד"ר מאגנס ובו הוא פורש את "פרשת חייו".

 

 
 
ולסיכום ההכנות הרבות לפתיחת הלימודים באוניברסיטה העברית נמצא בסוף התיק פתק בכתב יד, כנראה של מזכיר הועדה,  
ובו פירוט של המורים השונים והחוגים אותם ילמדו באוניברסיטה.

 



עוד על טקס הפתיחה המרשים של האוניברסיטה העברית ניתן לקרוא כאן.​