המושבה שהייתה לגן של יסמין

על בית החרושת לבשמים הראשון שהוקם בארץ ישראל - בית החרושת "יסמין" בבנימינה
 
חברת פיק"א (חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל) הוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ב-1924, ועיקר פועלה היה בפיתוח התיישבות יהודית בארץ לאחר הכיבוש הבריטי. היא הקימה יישובים רבים ברחבי הארץ, אולם פועלה היה מעבר להקמה ישירה של יישובים. החברה עסקה גם בפיתוח תעשייתי ובניסויים חקלאיים, שכן הדבר תאם את מדיניותה – להקים יישובים אשר יוכלו לכלכל את עצמם בכוחם שלהם תוך הסתמכות על התעשייה המקומית. הברון רוטשילד הבין, כי על מנת לראות בהצלחת גלי עלייה המוניים, שקיווה כי יצטרפו אל היישוב היהודי, יש לפתח את התעשייה הארצישראלית באופן מזורז. מסיבה זו בתחילת שנות ה-20 סייע הברון רבות לפרויקטים תעשייתיים שונים, כגון למאמציו של פנחס רוטנברג להקים את חברת החשמל בארץ, סיוע לחברת המלח בעתלית והקמת מפעלים כגון "נשר", טחנות הקמח בחיפה, וכך גם בית החרושת לתמציות בשמים "יסמין" בבנימינה.
 
אדמות בנימינה נקנו על ידי הברון בשנת 1900 – 30,000 דונם בין חדרה לזיכרון יעקב. הברון ייעד גדולות ונצורות למושבה העתידית. "זה יהיה", אמר, "יישוב חקלאי משוכלל אשר יהיה מופת לרבים". הקמתה הייתה פרויקט חסר תקדים ביישוב העברי – הייתה זו הפעם הראשונה שיישוב הוקם כולו, מן המסד עד הטפחות, לפני אִכלוסו. לאחר הכשרת השטח, שכללה את ייבוש הביצות באזור, סלילת כביש והנחת מסילת ברזל (תחנת הרכבת בנימינה נפתחה שנה לפני שהסתיימו העבודות על היישוב עצמו), הוקם היישוב, שכלל פרט לבתי המתיישבים ומבני ציבור גם את המחלבה, המשוכללת ביותר שהוקמה עד אותה עת ביישוב ומערכת השקאה מתקדמת. בתכנון ובהקמת המושבה השקיע הברון סכומי עתק במונחי הזמן – כ- 1000 לי"מ לכל מתיישב.
 
PHG\1024623
עבודות למען הכשרת הקרקע, בנימינה (PHG\1024623)

PHG\1023637
תעלת מים, חלק ממערכת ההשקאה המתקדמת של המושבה (PHG\1023637)

PHG\1024613
המחלבה של בנימינה, מן המשוכללות שנראו בארץ באותה עת (PHG\1024613)
 
ב- 1922 נערך טקס חנוכת היישוב, וביום החנוכה ניתן לו שמו - בנימינה. עיתוני התקופה תיעדו בהתפעלות מהולה בשמץ של קינאה את הולדתה של המושבה החדשה, פרויקט הדגל של הברון.
 
מפעל הבשמים
האגרונום הראשי של פיק"א, עמרם חזנוב (1973-1891), שניהל את חוות הניסיונות החקלאית של פיק"א במבנה חאן זרעוניה הסמוכה לבנימינה, הפך את מושבה החדשה למעין "בית גידול", שבו בחן את ניסיונותיו. הוא גידל בה זנים חדשים של דגנים, של גידולי תעשייה, של מספוא וצמחים נוספים בטרם העבירם לאזורים קשים יותר. הוא גם ניצל את תנאי הקרקע והאקלים המיוחדים של האזור לפעילות תעשייתית-חקלאית ראשונה במינה בארץ – הקמת מפעל הבשמים "יסמין", שהוקם בשנת 1924.
 
לצורך הקמת המפעל, שיועד להיות אחד ממוקדי התעשייה החשובים של המושבה, נזרעו שדות יסמין נרחבים מסביב לבנימינה כבר ב- 1922, שהעניקו למושבה את הכינוי "מושבת היסמין".
 
PHG\1024701
שדות פרחים בבנימינה (PHG\1024701)

באותה שנה כבר החל הכימאי ז. חפץ לבצע ניסיונות בתמציות פרחים לצורך ייצור בשמים במעבדתו בגלל שאיפתה של פיק"א להפוך את בנימינה ליצאנית תמציות לצרפת. המבנה הראשי של המפעל היה בן קומתיים, ואליו הגיעו קוטפי הפרחים מן השדות עמוסי סלים. הפרחים נמסרו לשקילה בקומה הראשונה, ומשם הועברו לקומה השנייה, אל דוודי הנחושת הענקיים, שבתוכם הפכו לתמציות פרחים. פרט ליסמין ייצר המפעל תמציות גם מפרחי ציפורנים ומנטה. התמציות נשלחו לצרפת, ושם הכינו מהן בשמים.
 
PHG1023604.jpg
בית החרושת לבשמים (PHG\1023604)

PHG\1023605
בית החרושת לבשמים (PHG\1023605)

 PHKH\1279170
בית החרושת לבשמים, מאוסף קרן היסוד (PHKH\1279170)
 
 
שכונת יעקב
סמוך לבית החרושת הוקמה שכונה של 27 בתים, "שכונת יעקב", על שם אביו של הברון, לטובת פועלי בית החרושת. 17 מתוך 27 המשפחות הראשונות, שהתיישבו בשכונה, עלו מגיאורגיה. רובן של המשפחות האלה היה ממעמד אמיד ובעלי רכוש. הם עלו לאנייה, שהביאה אותם אל חופי הארץ המובטחת עם רכוש רב – רהיטים, שטיחים, בגדים, ועוד – אך ירדו מן האנייה בלעדיו, שכן במהלך סערה ימית בזמן המסע נאלצו להשליך הימה כמעט את כל רכושם. מה שלא הושלך במהלך המסע, נשאר מאחור עם הגעתם לנמל יפו. כאשר האנייה רחבת הידיים עליה הגיעו לא יכלה לעגון בנמל הקטן, הם נאלצו להיכנס בשערי הארץ על סירות קטנות, למעשה בחוסר כל. המשפחות התיישבו בפתח תקווה, וכשנפתח בית החרושת לבשמים, עברו להשתכן בשכונת יעקב בבנימינה כדי לשמש כקוטפי יסמין. אל המשפחות הגיאורגיות הצטרפו משפחות מבולגריה ויוון וכן משפחות ותיקות אחדות מירושלים.
 
PHG\1024719
שכונת בית יעקב בימיה הראשונים (PHG\1024719)
 
קטיף היסמין היה עבודה מפרכת – היה צורך לשמור על שלמותם של הפרחים העדינים ולקטוף אותם עם טל הבוקר – בשעה ארבע. חלק מילדי השכונה היו יוצאים לקטיף יחד עם הוריהם, ומשלימים את שעות השינה על ספסל הלימודים...

 

PHG\1024700
אנשי שכונת בית יעקב בקטיף פרחים, 1930 לערך (PHG\1024700)


PHG\1024704
עובדת במפעל הבשמים מחזיקה סל פרחים, 1930 לערך (PHG\1024704)


בשנות השלושים של המאה ה-20 פקד משבר כלכלי את העולם כולו, ולא פסח גם על ארץ ישראל. בעקבות זאת נקלע בית החרושת לבשמים לקשיים. ב-1933 שלחו חברי השכונה מכתב מלא חששות להנהלת פיק"א: "בזה אנו מבקשים להודיענו", הם כותבים, "מה יהיה עם היסמין שלנו? האם תמשיכו עוד לקבלו להבא, ובאיזה מחיר?"
 
J15\5719
מכתב מתושבי השכונה אל הנהלת פיק"א.
"כל השכונה כיום מחוסרי עבודה ולחם ומעוניינים לדעת מה יהיה להבא?" (J15\5719)
 
הנהלת פיק"א לא הצליחה להמשיך ולהפעיל את בית החרושת. המשבר, בשילוב עם המעבר של תעשיית הבשמים לתמציות סינטטיות, הוביל לסגירתו באמצע שנות ה-30. בעקבות סגירת המפעל נקלעו תושבי השכונה למצוקה כלכלית. במכתב החתום על ידי כל תושבי השכונה, שאותו כתבו לחנניה גוטליב מהנהלת פיק"א באפריל של שנת 1936, ביטאו את עוצמת המשבר: 
"...כולנו משוללים עבודה, ומודיעים לכבודו כי ייאוש מר תוקף אותנו. הרעב לוחץ את לִבנו עד שמוכרחים אנחנו לצעוק בצעקה גדולה ומרה שתקרע את הלבבות: רעבים אנחנו."
 
 J15\5725
 
מכתב נוסף מאנשי השכונה אל הנהלת פיק"א. "תנו עבודה!" (J15\5725)
 
 
לאחר סגירת המפעל השתלבו אנשי השכונה בתעשיות השונות באזור – במחצבה הסמוכה, בסלילת כבישים, בנטיעות ובעבודות נוספות. מבנה בית החרושת "יסמין" הוא כיום מרכז המבקרים של בנימינה.
 
 
​​​