יום שבת קיצי ובהיר היה יום ה-29 ביוני
1946, אך בזיכרון הציוני הקולקטיבי הוא ייזכר כ"שבת השחורה", מבצע צבאי
של הבריטים נגד תנועת המרי העברית. במסגרת המבצע נכנסו הבריטים לבניין המוסדות הלאומיים לערוך חיפוש יסודי וכך גם לארכיון הציוני, ששכן בבניין זה עד שנת 1987.
הצבא הבריטי מגיע לבניין המוסדות הלאומיים, 29.6.1946 (PHPS\1333828)
מבצע אגאתה
"אנרכיה". כך הגדיר השלטון הבריטי את המצב בארץ ישראל בסופו של יוני 1946, ואכן זו הייתה תקופה נפיצה. בלילה שבין ה-16 ל-17 לחודש תקף הפלמ"ח 11 גשרים ברחבי הארץ במטרה לנתק את הצבא הבריטי בארץ ישראל מנתיבי האספקה שלו. בבוקרו של היום לאחר המבצע, ב- 17 ביוני, תקפו אנשי הלח"י את בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה. כל האבדות בנפש בשתי המתקפות היו מאנשי הפלמ"ח והאצ"ל, אולם הן גרמו נזק חומרי למערך הצבאי בארץ, ופגעו במורל החיילים. אלן קאנינגהם, הנציב העליון של ארץ ישראל באותה עת, שינה עקב אירועים אלה את גישתו כלפי היישוב: מדיניות "היד הרכה" הפכה למדיניות של "יד קשה", במטרה למגר את הקיצונים ולחזק את המתונים ובראשם חיים ויצמן. מבצע "אגאתה", המוכר יותר בשם מבצע "השבת השחורה", יצא לדרך.
הצבא הבריטי בדרכו לבניין המוסדות הלאומיים, 29.6.1946, צילום: צבי אורון (אורושקס) (PHO\1362794)
ביקור בשש בבוקר
המבצע התמקד במיגור כוחם הצבאי של האצ"ל, הלח"י וגם ההגנה, מתוך סברה שגויה שגם ארגון זה עלול לשתף פעולה עם שני הארגונים המיליטנטיים בארגון הפיכה צבאית נגד הבריטים. הבריטים חיפשו נשק ועדויות מרשיעות כנגד הסוכנות היהודית, שיוכיחו את חלקה במערך תנועת המרי העברי באופן כללי, ובפרט את ידיעתה ואת הסכמתה ל"ליל הגשרים". באותו יום הוטל עוצר על ערים, יישובים וקיבוצים רבים בארץ, ומנהיגים רבים נעצרו. הבריטים גילו 13 סליקים, שהגדול ביותר נמצא בקיבוץ יגור.
המבצע הורגש בכל הארץ – הושמו מחסומים ברבות מן הדרכים, תנועת הרכבות נעצרה, מנהיגים נעצרו, ורובו של היישוב הושם תחת עוצר, אך אדם אחד בירושלים הרגיש שאותו יום יהיה יוצא דופן כבר בשעה מוקדמת מאוד בבוקר.
בשש בבוקר שמעו גיאורג ואסתר הרליץ דפיקה על דלת ביתם. הרליץ, שבימי חול היה מייסד ומנהל הארכיון הציוני, פתח בבוקרה של אותה שבת את הדלת, אפוף שינה ועטוף בחלוקו. "בוקר טוב", בירך אותו העומד מולו, א. אייזנברג, מן הסוכנות היהודית. "אנו זקוקים למפתח של הכספת בארכיון הציוני". המפתח, אמר לו הרליץ ההמום, לא בביתו, כי אם בארכיון עצמו, שבאותה עת עוד היה ממוקם בבניין המוסדות הלאומיים. "אם כך", ענה לו אייזנברג, "התלבש ובוא".
גיאורג הרליץ, 1959 (PHG\1019836)
במסגרת חיפושם אחר הוכחות לתפקידה של הסוכנות בתנועת המרי העברי נכנס הצבא הבריטי לבניין המוסדות הלאומיים באותו בוקר, והחל לחפש ולאסוף מסמכים במשרדים. הארכיון הציוני עניין אותם במיוחד. כאשר הגיע הרליץ למקום הבניין כבר היה מלא באנשי צבא. שוטר ליווה אותו אל הארכיון ושאל מה יש בכספת – אשר נראתה לבריטים חשודה. "שום דבר שיעניין אתכם", אמר הרליץ. "אלו רק מסמכים על תחילתה של התנועה הציונית". "תתפלא", אמר השוטר, שהתגלה כשוחר היסטוריה, "דווקא זה מעניין אותנו במיוחד". הרליץ פתח את הכספת בלית ברירה. הוא ירד עם השוטרים למחסנים, לספרייה ולאולם הקריאה של הארכיון שהיו ממוקמים בקומת המרתף, כאשר הבריטים אחריו, בודקים ולוקחים תיקי מסמכים, שנראו להם מעניינים.
לפתע נשמעה שריקה, שבישרה על שעת ארוחת הבוקר של החיילים. הרליץ התבקש להישאר בארכיון ולהמתין עד שיסיימו לאכול. "קפצתי על ההזדמנות", הוא כותב בספר זיכרונותיו. מיד לקח מן הכספת, שנותרה פתוחה, מסמכים רגישים של המחתרת והחביא אותם. כאשר שבו אליה, היא כבר הייתה ריקה. "מה שהדאיג אותי במיוחד", הוא כותב, "הייתה העובדה שהם לקחו מן הכספת מסמכים מארכיונו של הרצל ואת היומנים שלו. חששתי כי לעולם לא אראה אותם שוב".
חיילים בריטיים בזמן מבצע החיפוש במוסדות
הלאומיים, צילום:
צבי אורון (PHO\1362796)
חששו של הרליץ נתבדה. לאחר ארבעה שבועות הושבו לארכיון הציוני המסמכים שנלקחו, כולל התעודות מארכיון הרצל, שחזר בבטחה בריא ושלם פרט לכמה צלקות – כריכות יומניו של הרצל, העשויות קרטון, נחתכו על מנת לוודא שלא הוסתרו מסמכים בתוך הכריכה. חותמות אדומות, עם הכיתוב "בשירות הוד מלכותו", היו העדות הנוספת היחידה להרפתקה המפוקפקת שעברה עליו.
תיקים נוספים נלקחו מן הארכיון, ולעתים אנו מוצאים במקרה עוד תיק, שעליו מופיעה אחת מחותמות אלה, תזכורת קטנה לאותו יום שבה עמד לרגע הארכיון בעין הסערה.
דו"ח על תיקים שנלקחו בשבת השחורה מאחת ממחלקות הסוכנות היהודית (S25\7159)
.jpg)
חותמת של הסוכנות על מסמך שהוחרם ב"שבת השחורה" ועבר בדיקה ע"י הבריטים (S25\2021)
דוגמא לחותמות על תיקים שעברו בדיקה ע"י הבריטים