מאמצע מרץ 2020, ובמשך למעלה מחודש, מנע משבר הקורונה מצרכני ישראל והעולם לנהור לחנויות. נדמה, כי הכל המתינו להודעה על קיצה של הציביליזציה המוכרת לנו. בחזרה ל"ימי הצנע" נזכור שלפני 70 שנה הנהגת ישראל הגתה מדיניות שהיום נראית בלתי נתפסת – לקנות פחות, פירושו לחסוך.
עם הקמת מדינת ישראל עמדו בפניה אתגרים רבים. לצד ענייני ביטחון וכלכלה נדרשה הנהגת מדינה למשימה הגדולה של קיבוץ הגלויות. בתשעת החודשים הראשונים לחייה ותוך כדי מלחמת השחרור עלו לישראל 150,000 עולים חדשים. השאיפה הייתה להגביר עוד את זרם העולים ולקלוט את כולם. הייתה זו משימה חסרת תקדים. רוב העולים היו חסרי כל (גם העקורים מאירופה וגם יוצאי מדינות ערב, שרובם לא יכלו לעזוב את ארצות מוצאם עם רכוש). זאת בנוסף לשחיקה התקציבית בעקבות מלחמת השחרור, גרמה לממשלת ישראל להחליט ב- 26 באפריל 1949 על הנהגת מדיניות קיצוב במטרה להימנע מגירעון בתקציב המדינה ולשמור על שער חליפין יציב. הייתה זו ראשיתה של תקופה אשר נשתמרה בזיכרון כ"תקופת הצנע".
המשרד לענייני מזון, רהיטים, מִספרות ועוד
לצורך ביצוע מדיניות הקיצוב הוכרז על הקמת משרד ממשלתי חדש - "המשרד לתקצוב ואספקה". בראש המשרד, בעל השם האפרורי משהו, הועמד ד"ר דב יוסף (1980-1899), שזכה לתהילה בשמי הקיצוב בתפקידו הקודם כמושל הצבאי של ירושלים בזמן מלחמת השחרור. הוא ניהל אז בהצלחה את חלוקת המזון בתנאי קיצוב בבירה הנצורה. כעת הוטל עליו לשחזר את ההצלחה בהיקף גדול יותר. המשרד שבראשו עמד היה אחראי, למעשה, כמעט על כל תחומי החיים של אזרחי המדינה החדשה. מטרתו העיקרית הייתה לשמור על רף מחירים אחיד ונמוך ולהבטיח חלוקת מזון שוטפת לכולם. המשרד חולק לארבעה אגפים. במכתב, שכתב מזכ"ל המשרד, נח ברנד, הוא פירט את תפקידיהם:
- אגף המזון טיפל בכל העניינים הנוגעים למזון ולקיצובו.
- אגף הסחורות והמלאי טיפל בענייני התעשייה הכבדה, התעשייה קלה ותעשיית הטקסטיל (אגף זה היה אחראי לענייני קיצוב בתחומי המשק שאינם נוגעים למזון).
- אגף המחירים היה אחראי למחירי מוצרים וכלל השירותים במשק.
- אגף הפיקוח הופקד על ביצוע תקין של התקנות כמו גם על הגנת הצרכנים מפני הפקעת מחירים וספסרות.
נח ברנד, מזכ"ל המשרד לאספקה וקיצוב, על מבנה המשרד לאגפיו השונים. (S39\417)
פקיד המשרד לאספקה וקיצוב מקשיב לתלונותיו של אחד האזרחים, אוסף קרן היסוד (PHKH\1287261)
אגף המזון הרכיב סל מוצרים לנפש לכלל האזרחים. ההקצבה היומית לנפש, שנקבעה על ידי מומחי תזונה, תהיה בודאי קשה לעיכול לקוראים בני ימינו:
לחם אחיד, 60 גרם תירס, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, שמונה גרמים של אטריות, 200 גרם גבינה רזה, 600 גרם בצל וחמישה גרמים של ביסקוויט.
בשר הוגבל ל-75 גרם לנפש לחודש. לשם השוואה בפעם הבאה, שתזמינו המבורגר במסעדה החביבה עליכם, שימו לב כי משקלו של ההמבורגר הצנוע ביותר הוא 150 גרם.
חולקו גם כמויות משתנות של ביצים, סבון כביסה, סבון לרחצה, שוקולד, דגים מלוחים, אבקת חלב ומצרכים נוספים. המצרכים, כמובן, חולקו על פי תלושי המזון המיתולוגיים, שהפכו עם הזמן לסמל לזמני מצוקה וצמצום, שכולנו מקווים שעברו מן העולם.
פנקס תלושי נקודות עבור רכישת תלושי מזון. על הכריכה (למעלה) נכתב כי הפנקס אינו ניתן להעברה (DD1\1871)
קנייה באמצעות תלושים, מאוסף קרן היסוד (PHKH\1287461)
אוכלוסיות מיוחדות, כגון נשים בהיריון או חולים, קיבלו תוספת של בשר או של גבינה צהובה. תינוקות קיבלו תוספת של סוכר ושל קורנפלור. כפי שעולה מהצעת המשרד שלפנינו בנוגע לחלוקת לחם בשכונות תל אביב ויפו, מנת הלחם היומית הייתה כ- 250 גרם, אולם משפחות המטופלות ביותר משני ילדים קיבלו מנת לחם נוספת.
הצעה לקיצוב לחם בת"א ויפו. חישובים דקדקניים. (J1\7926)
מסמך זה שופך אור על החישובים הדקדקניים, שנעשו כדי לקבוע את תקצוב המזון ואת חלוקתו. על כל צרכן היה להירשם בחנות מכולת מסוימת, שרק בה יכול היה לקנות מוצרי יסוד כגון לחם, סוכר וקמח. כפי שנכתב במסמך: "כל צרכן ייבחר לו את הקשר (כלומר החנות) לקניית לחם. האפשרות בידו להישאר קשור בקניית לחם בחנות המכולת שהוא (רשום בה לקניית) סוכר או לחם." על בעל הצרכנייה הוטלה החובה להכין את רשימת הצרכנים, שהביעו רצון להירשם לקנייה קבועה אצלו. החנות שנבחרה נרשמה בפנקסי תלושי המזון של הצרכן ובכרטיסים לחלוקת מוצרי יסוד.
כרטיס לחלוקת חמאה (מעין כרטיסייה), וכרטיס עבור מנת סוכר (DD1\1871)
שיטת התלושים והפיקוח הדקדקני יצרו תורים ארוכים בכניסה לחנויות המזון, שהפכו לאחד מסימני ההיכר של התקופה. בניסיון לתת מענה לתופעה הקים המשרד כבר ב- 1949 "ועדה למניעת תורים". אוסף קרן היסוד (NKH\425616)
"אל תשלם יותר". צו המגביל מחירי מוצרי מזון שונים. (S90\1140)
פקחים מטעם המשרד בודקים את משקלם של כיכרות לחם, אוסף קרן היסוד (PHKH\1287259)
אך, כאמור, לא רק במזון עסק המשרד אלא גם בפיקוח על מחירי כלל המוצרים והשירותים, שניתנו לאזרחי המדינה. הצווים בתיקי המשרד מספרים על מידת מעורבותו במשק. על המִספרות היה, לדוגמה, לגבות מחיר קבוע מראש. במסמך בעל השם האימתני "צו המִספרות", נקבע כי גם סוג המִספרה צריך לקבל אישור מטעם משרד האספקה והקיצוב. אם בעל מִספרת נשים, לדוגמה, חפץ לאחר זמן לגאול גם גברים ממחלפותיהם, היה עליו לפנות שוב למשרד האספקה והקיצוב לקבלת היתר חדש.
צו המספרות. סעיף 2 מדבר על החובה להציג מחירים באופן ברור וגלוי (S90\1140)
ספרטניות וסגפנות היו מצופות מהאזרחים בכל התחומים. באמצע שנת 1949 החליטה הממשלה להרחיב את התקנות, הנוגעות להלבשה והנעלה, ונוצר "טקסטיל לכל", מעין קו ייצור להלבשה ולהנעלה מחומרי גלם זולים וללא תוספות מיותרות, שיוצר על ידי המפעלים הישראלים "לודז'יה", "גוטקס", "אתא" ומפעלים נוספים. מדיניות זו הורחבה בהמשך גם לרהיטים. "רהיטים לכל" אופיינו בפונקציונאליות- ותו לא.
ייצור ביגוד אחיד "לכל" במסגרת הוראות הממשלה, אוסף קרן היסוד (PHKH\1287264)
צו בדבר מחירי נעלים "לכל" (S90\1140)
הציבור הוזמן לתערוכה לאבקת ביצים
קשה לחזור לתקופת הצנע מבלי להזכיר את תחליפי המזון. לעקרת הבית הנבוכה, שלא ידעה במה תאכיל את בני הבית, הוצעו שלל תחליפים, חלקם מניחים את הדעת וחלקם קצת פחות. דג תמיד היה נגיש יותר מבשר, וכאשר גם זה לא היה, הומלץ להחליפו בחציל או בשעועית, שבמידת תיבול ודמיון נכונים עשויים היו להזכיר נתח בשרי. ויצ"ו וארגון "הדסה" ערכו בעידוד משרד האספקה והתקצוב תערוכות מזון ברחבי ערי הארץ על מנת להרחיב את האופק הקולינרי של עקרות הבית ולהפיח בהן רוח קרב אל מול האפשרויות המצטמצמות והולכות.
בתערוכות המזון הודרכה אם הבית כיצד להרכיב "סל חלבוני" נאות לכל בן משפחה על פי גילו. מימין מפורטות מנות חלבון לילדים בגיל הגן, בגילאים השונים ולמבוגרים (NSC\105734). משמאל "מורה נבוכים" לכל כתם, מונע כביסה מיותרת - כי גם בסבון כביסה כדאי לחסוך. צילום: פריץ שלזינגר, 1951.
תחליף הביצים, ששב והבליח במקומותינו בימי הקורונה להופעת אורח קצרה, היה כוכב של ממש בשדה הקולינריה בימי הצנע. משרד האספקה והתקצוב, שחשש שהתחליף לא יתקבל בשמחה, קיים מסע יחסי ציבור מרשים. עיון בתיקי המשרד מגלה, כי בכל הארץ נערכו תערוכות בנושא תחליף הביצים. ראו לדוגמה חוזר, המודיע בהתרגשות על עשר תערוכות בנושא חם זה, שהתקיימו ביום אחד בשלוש הערים הגדולות.
תערוכות ביצים מטעם המשרד: "אבקת הביצים המחלקים עתה... היא ממין משובח העולה על כל הסוגים של אבקות הביצים שהובאו ארצה עד כה" (S90\1140)
סופו של המשרד לענייני תקצוב ואספקה
חצילים במקום בשר, רכישת נעליים מתוך רשימה קבועה, עמידה אין סופית בתורים ומעל לכל מערך אדמיניסטרציה ופיקוח דקדקני גרמו לתופעות לוואי, והביאו לפריחתו של "שוק שחור". מדיניות הצנע הִקשתה על האזרחים, ועוררה חוסר שביעות רצון. בממשלה החדשה שהוקמה בנובמבר 1950 פורק משרד האספקה והקיצוב, ובממשלה החדשה שהוקמה קיבל דב יוסף את תיק התחבורה. מדיניות הקיצוב, שהמשיכה עד סוף שנות ה- 50, הונהגה בגִרסה "מרוככת" יותר, עד שהובהר לחלוטין כי השיטה איננה יעילה. והציניים יאמרו שמאז, אנו מעוּדדים לבזבז כמה שיותר, ולא פחות, למען כלכלת המדינה.