ב- 3 לדצמבר, 1943, כל היהודים בלובלין – מיידנק, כ- 11,000 גברים ו- 6000 נשים, הוצאו להורג. היהודים אולצו לחפור בור ארוך ועמוק באדמה בסביבת המחנה. ב – 3 לנובמבר הם הובאו למקום בקבוצות של 200 – 300 איש, נורו, ונדחפו לבור. במהלך ההוצאה ההמונית להורג הושמעה מוזיקה בווליום גבוה, על מנת להבליע את רעש היריות. 300 נערות הושארו בחיים, ושימשו כמנקות וככתבניות במחלקה. 300 נערות אלה הובאו למחנה שלושה ימים לאחר הגעת הקבוצה שהוזכרה, ולאחר מכן, בהוראה מיוחדת מברלין, הן הוכנסו לתאי הגזים, וגופותיהן נשרפו. כתוצאה מטעות של אחד הכתבנים לא הובאו שתי נערות לתאי הגזים. הטעות התגלתה למחרת, והנערות נורו מיד. הכתבן איבד את תפקידו. בסוף אפריל הגיעו יהודים יוונים נוספים. 3000 נרצחו, ו – 300 שוכנו במחנה."
הכותב ממשיך ומתאר את גורלם של היהודים ההונגרים, שהגיעו למחנה במשלוחים יומיים של 14,000-15,000, על פי דבריו:
"הרכבות כוונו ישירות למשרפות. רק כ- 10% נותרו במחנה מבאי רכבות אלה. היתר הוכנסו ישירות לתאי הגזים, ונשרפו לאחר מכן. בבירקנאו היה כעת מספר היהודים שהוכנסו לתאי הגזים ולמשרפות גדול יותר מאי פעם. מספר ה"זונדרקומנדו" הועלה ל- 600 חיילים, ולאחר מכן ל – 800. מספר המנקים הועלה מ – 150 ל – 700. שלוש משרפות פעלו יום ולילה, והרביעית נמצאה בתיקון. מכיוון שיכולת הקיבולת של המשרפות לא הספיקה, נחפרו ארבעה בורות באורך 50 מטר וברוחב 15 מטר, ובהם נשרפו גופות יום ולילה."