בארכיון הציוני שמורים כמה עשרות אוספי תצלומים, שמהווים את מקור התיעוד הויזואלי החשוב ביותר של היישוב היהודי בארץ לפני הקמת מדינת ישראל. מבין אוספים אלו, אוסף התצלומים של אנה ריבקין בריק הוא מהגדולים והצבעוניים ביותר.
אנה ריבקין בריק (23.6.1908 – 19.12.1970), נולדה למשפחה יהודית ברוסיה. אביה היה פעיל ציוני שהיה בין צירי הקונגרס הראשון. ב- 1915 המשפחה היגרה לשטוקהולם, שבדיה, ושם גדלה ריבקין.
ב- 1927 החלה לעסוק בצילום, והועסקה כעוזרת צלם אצל הצלם מואיז בנקו. שנה לאחר מכן, בגיל 20, פתחה סטודיו לדיוקנאות בשטוקהולם. שנה לאחר מכן נישאה לעיתונאי והצלם דניאל בריק, יליד ארץ ישראל. היא החלה לשווק את תצלומיה בשוודיה וברחבי העולם. עבודתה התמקדה בעיקר בדיוקנאות ובמחול, עובדה ששיקפה את הכשרתה כרקדנית בנעוריה.
מ- 1930 החלה ריבקין לפעול גם כצלמת עיתונות, ושיתפה פעולה עם עיתונאים וסופרים ידועים. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה לעבוד עבור המגזין השוודי "Se", ובמסגרת העבודה, בין השנים 1951 ל- 1970, נסעה למקומות רבים כמו מזרח אסיה, ישראל והודו. בחומרים שאספה במסעות אלו השתמשה לאחר מכן בסדרה של ספרי ילדים שעליהן עבדה תוך שיתוף פעולה עם סופרות ידועות, ביניהן הסופרת אסטריד לינדגרן. בתחילת שנות ה- 50 פנתה ריבקין ללאה גולדברג על מנת שתתרגם סדרה זו לעברית. זו הייתה תחילתה של ידידות אמיצה ורבת שנים, שהניבה, בין השאר, גם פירות יצירתיים: ב- 1956 פרסמו השתיים את הספר "מלכת שבא הקטנה", חלק מסדרת ילדי העולם של ריבקין, שעסק בילדה עולה חדשה ממרוקו. ב- 1966 פורסם ספרן המשותף "הרפתקה במדבר", סיפור מצולם על ילדי קיבוץ רביבים היוצאים למסע לחיפוש אחר שרידים ארכיאולוגיים במדבר. כמו כן פרסמה ריבקין בשוודיה שני ספרי תצלומים על הקמת מדינת ישראל. האחד בשם "פלשתינה", שיצא לאור ב- 1948, והשני, "ישראל", יצא לאור ב- 1955.
כצלמת, ריבקין התעניינה בתיעוד השוליים של החברה - אוכלוסיות מקופחות ומוכרות פחות. אחד מן הפרויקטים החשובים ביותר שלה היה תיעוד חיי הצוענים בשוודיה. בתצלומים השמורים אצלנו בארכיון, שעוסקים בעיקר במסעותיה בישראל בתקופות שונות, ניכרת נטייה זו שלה: ריבקין הרבתה לצלם את האוכלוסייה הבדואית בארץ, וקבוצות עולים ממדינות ערב. כמו כן היא הרבתה לתעד את פועלן של נשים חלוצות, כגון הפועלות במפעל אתא, ויצ"ו, ועוד.