אברהם (יאיר) שטרן, מייסדה של הלח"י, הוא אישיות מרתקת, שארכיונה שמור בארכיון הציוני. שטרן נולד בפולין בשנת 1907. ילדותו לא הייתה קלה: במהלך המהפכה הבולשביקית הוא נאלץ לחיות עם אמו ועם אחיו הרחק מאביו ומביתו. למרות הקשיים הוא התבלט בבית הספר בחוכמתו, בכישרונו לשפות וביכולת כתיבה. כשבגר שלחו אותו הוריו ללימודים בארץ ישראל בגימנסיה הרצליה ובאוניברסיטה העברית. הוא נאלץ לממן את לימודיו באמצעות מתן שיעורים פרטיים וקבלת מלגות הצטיינות. במהלך הלימודים הוא הצטרף לשורות ההגנה. מאורעות תרפ"ט חידדו בו את התודעה, שיש להילחם בבריטים באופן פעיל. כאשר ארגון האצ"ל בראשות אברהם תהומי התפלג משורות ההגנה, שטרן הצטרף אליו. בעקבות הפרעות כתב שטרן שיר בשם "חיילים אלמונים" שהפך להיות המנון האצ"ל.
אברהם שטרן נסע לפירנצה ללימודים מתקדמים בבלשנות קלאסית. מוריו חזו לו הצלחה רבה במחקר האקדמי, אך חייו המשיכו במסלול שונה. במהלך לימודיו פנה אליו אברהם תהומי וביקש ממנו לעסוק ברכישת ובהעברת נשק לארץ ישראל. שטרן זנח את לימודיו והתמקד כל כולו בענייני המחתרת. הוא נשלח לפעילויות באירופה ובפולין, ויצר קשרים עם יהודים שם על מנת לצרפם לארגון. במקביל, בשנת 1936 התחתן עם רוני בורנשטיין.
פרוץ מלחמת העולם השנייה הובילה את ראשי האצ"ל ואת המפקד דוד רזיאל, שמונה לראש הארגון בשנת 1938, לשנות מדיניות. הוחלט לא לפעול נגד הבריטים כל עוד בריטניה נלחמת באויב המשותף – הנאצים. לא כל אנשי האצ"ל הסכימו לכך, ובראש המתנגדים עמד אברהם שטרן. הוא פרש מהארגון, והקים ארגון נוסף שנקרא בהמשך "לוחמי חרות ישראל" (לח"י). הארגון החדש המשיך את המאבק בשלטון הבריטי. שטרן ניסח את עיקריה הרעיוניים והמדיניים של המחתרת במסגרת 18 סעיפים שנקראו "עיקרי התחייה".
הלח"י היה ארגון קטן שמנה כמה מאות בודדות של חברים, והיה בעל מקורות מימון מצומצמים. נוסף לכך, הן הבריטים והן אנשי היישוב היהודי רדפו אחרי חברי הארגון. רבים ביישוב לא תמכו בפגיעה בבריטים במהלך המלחמה, וכעסו על פעולות שנעשו על ידי הלח"י ופגעו ביהודים. הבריטים פרסמו בעיתונות היהודית את תמונתם של אברהם שטרן ושל חבריו בהבטחה למתן פרס על סך 1000 לירות לכל מי שיעזור בלכידתו. שטרן נאלץ לעבור ממקום למקום בתל אביב ולהסתתר. הבולשת הבריטית הצליחה בסופו של דבר לעלות על עקבותיו, ומצאה אותו ב- 12 לפברואר 1942 מסתתר בתוך ארון בגדים בביתם של טובה ומשה סבוראי. הוא חוסל על ידי הבולשת הבריטית, ונטמן בבית הקברות בנחלת יצחק שבתל אביב.
במהלך שנות המאבק בבריטים שקד אברהם שטרן גם על כתיבת שירים. בכל הזדמנות הוא עסק בכתיבה. גם בימיו האחרונים, בעת שהסתתר מפני הבריטים, עמל על כתיבת שיריו. בשנים שלאחר מותו יצאו מספר ספרי שירה המאגדים את שיריו.