לאחר סיום לימודיו בכפר הנוער, עבר יוסף יחד עם קבוצתו, קבוצת "אריה", לעבוד בשדה אליהו. במהלך מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בפלוגת התובלה 462 של חיל השירותים המלכותי הבריטי. במסגרת שירותו שהה בין השאר במצרים ובביירות. באביב 1943 נועדה הפלוגה להישלח למלטה, במסגרת ההיערכות להמשך המערכה של בעלות הברית בים התיכון. ב־29 באפריל, ימים אחדים לאחר חג הפסח, יצאה מאלכסנדריה שיירת אוניות לכיוון מלטה. על סיפונה של "ארינפורה" היו מאות חיילים, ובהם אנשי פלוגה 462. יומיים לאחר מכן, ב־1 במאי 1943, אותרה השיירה בידי מטוס סיור גרמני. לעת ערב תקפו אותה מטוסים גרמניים, וה"ארינפורה" נפגעה וטבעה בתוך דקות. כ־140 מאנשי פלוגה 462 נספו באסון, ובהם יוסף פרידלר. מקום קבורתו לא נודע.
בני משפחתו של יוסף נותרו באירופה. אמו, אחיו ושתי אחיותיו נספו בשואה. אביו, ישראל, שרד לאחר שעבר כמה מחנות ריכוז, ולאחר המלחמה עלה לארץ. הוא חיפש אחר בנו ופנה למדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית. הפונים למדור מסרו בו פרטים על קרוביהם הנעדרים, והפניות, לצד התכתובות והמסמכים שנלוו אליהן, תועדו ונשמרו. גם טופס הפנייה שמילא ישראל נשמר, ולימים היה לאחד המסמכים שסייעו בשחזור סיפורה של המשפחה. האב קיווה כי לפחות אחד מילדיו שרד, אך גילה כי גם יוסף, בנו הבכור, לא שב מן המלחמה.
סיפורו של יוסף פרידלר מראה כיצד רשימה, טופס או מסמך שנשמרו בארכיון יכולים, גם עשרות שנים לאחר שנכתבו, להשלים חלקים חסרים בסיפורו של אדם. מסמך אחר מסמך, מצטרפים הפרטים ומחזירים לסיפור החיים את השם, המשפחה והפנים.