לאחר סיום לימודיו בכפר הנוער, נשלח יוסף יחד עם קבוצתו, קבוצת 'אריה', לעבוד בקיבוץ "שדה אליהו". כשנה וחצי לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס יוסף לצבא הבריטי, לחיל התובלה. במסגרת שירותו היה במצרים וביירות. באפריל 1943 הוחלט לצרף את פלוגתו למבצע הפלישה של בעלות הברית לאיטליה. הפלוגה יצאה ב- 29 לאפריל אותה שנה, כמה ימים לאחר חג הפסח, ממצרים למאלטה, על סיפונה של האנייה "ארינפורה", כחלק משיירה של 27 אניות של בעלות הברית. כמה ימים לאחר מכן התגלתה השיירה על ידי הגרמנים והופצצה על ידם. האנייה "ארינפורה" ספגה פגיעה ישירה ו- 136 חיילים מן הפלוגה, ויוסף ביניהם, טבעו למוות.
אחיו והוריו של יוסף נותרו באירופה. רק אביו שרד את השואה, לאחר שעבר כמה מחנות ריכוז. אימו ואחיותיו ניספו באושוויץ, ואחיו בדכאו. אביו, שעלה לארץ ב- 1945 מיד עם סיום המלחמה, חיפש את בנו. הוא פנה למדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית ומילא טופס לחיפוש בנו, אך לדאבון ליבו גילה שגם בנו בכורו, מי שקיווה שיהיה הניצול היחיד ממשפחתו, נפל גם הוא.
טופס הבקשה שמור בתיקי המדור לחיפוש קרובים שפעל בעיקר בין שנות ה 40 לשנות ה 70 של המאה העשרים. כל הפניות נרשמו ותוייקו, כולל התכתובות והמסמכים שנילוו אליהן. לאחר סגירתו בשנות ה 90 הועברו תיקי המדור לארכיון הציוני וכעת הם מהווה מאגר מידע ארכיוני בפני עצמו המסייע באיתור בני משפחה.