בעת רישום ארכיונו האישי של מנהל הארכיון הציוני לשעבר, ד"ר אלכס ביין (מנהל הארכיון בשנים 1972-1951) במסגרת הפעילות לציון מאה שנה לארכיון הציוני המרכזי נתקלו עובדי הארכיון בתיק דק שכותרתו "בן גוריון". התיק, כך הסתבר, מכיל התכתבויות בין ד"ר ביין לדוד בן-גוריון בנושאים שונים, הקשורים להיסטוריה של מדינת ישראל ולפועלו של בן-גוריון. בין המכתבים, נמצא גם מכתב מאת בן-גוריון אל ד"ר ביין בעניין ניסוחה של הכרזת העצמאות במאי 1948.
במכתב זה ציין בן-גוריון פרטים מהוויכוחים על ניסוחה של ההכרזה, ובעיקר התייחס לביטוי "מתוך ביטחון בצור ישראל", המופיע בפסקה המסיימת את ההכרזה. וכך כתב בן גוריון אל ביין:
תל אביב 13/11/1972
לד"ר א. ביין - שלום וברכה
הבוקר קיבלתי מכתב מיום 7/4/1972 ואת מגילת מדינת ישראל מאת הרצל, ואני מודה לך בכל לבי על שני הדברים האלה.
על מגילת העצמאות ייתכן שאתה יודע יותר ממני, ואומר לך רק מה שידוע לי.
אחד מחברי הממשלה הזמנית, אם איני טועה היה זה ד"ר רוזן [פנחס רוזן], הביא לחברי הממשלה הצעה למגילת עצמאות, שנדחתה על ידי חברי הממשלה הזמנית כולה, והממשלה הזמנית החליטה לבחור ועדה של חמישה, שבראשה עמד, אם איני טועה, משה שרת. ועדה זו עיבדה תכנית שלא נתקבלה על ידי חברי הממשלה. ההצהרה התחילה בכל פסוק "הואיל ו" ועוד פסוקים כאלה, והרוב לא הסכים להצהרה זו, ובחרו ועדה חדשה של ארבעה: הרב [יהודה לייב] מיון, משה שרת, [אהרון] ציזלינג ואנוכי. ביום חמישי, יום לפני הכרזת העצמאות, ישבתי לבדי בחדרי וניסחתי [את] תכנית ההכרזה, וביום חמישי בערב הזמנת[י] [את] שלושת חברי הוועדה – שרת, הרב מיימון וציזלינג, לשמוע[?] את ההכרזה. שרת משום מה לא בא[?]. באו הרב מימון וציזלינג, ושניהם אישרו את ההכרזה לבד מ[?]המילים "מתוך ביטחון בצור ישראל", שנאמרו בפסוק האחרון של ההכרזה. הנימוק של הרב מימון היה שיש להגיד "מתוך ביטחון בצור ישראל וגואלו" כלומר "הקדוש ברוך הוא", אולם ציזלינג יצא בחריפות נגד תוספת המילה "וגואלו". הוא טען שהוא לא יוכל וגם עוד חברים לא יוכלו לחתום, אם המילה "וגואלו" תתווסף. מימון, הוא ועוד חברים מאמינים באלוהים, אך לא יחתמו על משפט זה. אני הסברתי כי הרב מימון וחבריו יוכלו לפרש [את] המילים "ביטחון בצור ישראל" פירושו ביטחון באלוהים, והחברים של ציזלינג יוכלו לפרש את המלים "ביטחון בצור ישראל" בכוח העם העברי. על זה נתקיים ויכוח של קרוב לשתי שעות, ולבסוף שניהם קיבלו את פירושי, ועמדתם [הייתה], שכל הרוצה יפרש "ביטחון בצור ישראל" - פירושו אלוהים, וכל הרוצה יפרש "ביטחון בצור ישראל" - פירושו ביטחון בעם ישראל. לבסוף שניהם הסכימו לנוסח שלי: מתוך ביטחון בצור ישראל".
הבאנו את ההכרזה שהסכמנו לה ביום חמישי בערב בביתי למחרת, ביום שישי בבוקר, לישיבת "מועצת המדינה הזמנית", והם קיבלו את ההכרזה, כפי שאני ניסחתי אותה, ואחד החברים מהממשלה, שכחתי ברגע זה מי היה החבר, הציע להוסיף המילה "חינוך"[?] לסעיף 13, הקובע בין השאר, כי מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון ותרבות, את המילה "חינוך", ותוספת זו נתקבלה על ידי כל חברי מועצת המדינה, שנתכנסה ביום ו' בבוקר, ונתכנסה בפעם השניה אחרי שעות[?] ארבע אחרי הצהרים.
אני נמצא כבר זה כשלושה חודשים בתל אביב, בגלל מצב בריאותי שאינו בסדר, אולם אני מקווה שבעוד שבועיים או שלושה אוכל לשוב לשדה בוקר, ואשמח לשוחח שם אם תבוא [???] (אם מצב בריאותי יוטב בינתיים) אראה לך שאר החומר שיש בידי (הוא נמצא אצלי רק בשדה בוקר) על מה שנעשה לפני קבלת הכרת העצמאות.
מגילת היסוד למדינה היא הנוסח שאני ניסחתי ביום ה' (...) ואשר לאחר תוספת המילה "חינוך" בסעיף 13 –(אושר) על ידי מועצת המדינה הזמנית.
בברכה
דוד בן גוריון
אני שולח לך העתק ההכרזה
לד"ר ביין
בית הממשלה
בירושלים
דף ראשון מתוך מכתבו של דוד בן גוריון לאלכס ביין, 13\11\1972. (בכתב ידו של בן גוריון)הביטוי "מתוך ביטחון בצור ישראל" נכתב כבר בגרסה הראשונה של הכרזת העצמאות. גרסה זו נוסחה על ידי עורך הדין התל-אביבי והיועץ המשפטי לממשלת המנדט הבריטי, מרדכי בעהם בסיועו של הרב שלום צבי דוידוביץ', כבר באפריל 1948. פנחס רוזן פנה אל בעהם חבר "מִנהלת העם" שהוקמה כמה ימים לפני כן כממשלה זמנית, בבקשה לנסח את ההכרזה. נוסח ההכרזה של בעהם, שהושפע ממגילת העצמאות האמריקנית וששולבו בו ציטוטים מהמקורות, עבר בהמשך כמה שינויים נוספים בידי יועצים משפטיים אחרים, וביניהם אורי ידין, צבי ברנזון ופנחס רוזן עצמו. עם זאת, הנוסח שהגיש רוזן ל"מִנהלת העם" (או בלשונו של בן-גוריון במכתב "הממשלה הזמנית"), נדחה פה אחד.
לשם ניסוח מחדש של ההכרזה הוקמה ועדה בת חמישה חברים, בראשות חבר מִנהלת העם, משה שרת. גם הצעתה של ועדת שרת נדחתה בידי הממשלה, והוקמה ועדה חדשה בת ארבעה חברים, שהתקבשה לנסח שוב את ההכרזה. בראש ועדה זו כבר עמד דוד בן-גוריון, וחבריה היו משה שרת, הרב יהודה לייב פישמן מימון, חבר "מִנהלת העם" מטעם תנועת המזרחי ואהרון ציזלינג מתנועת אחדות העבודה.
על פי תיאורו של בן-גוריון במכתב, ביום רביעי בערב, יומיים לפני ההכרזה המתוכננת, ישב הלה בחדרו, וניסח בעצמו את הכרזת העצמאות, ככל הנראה על בסיס הנוסחים הקודמים, אולם באופן מקוצר וישיר יותר.
למחרת, ביום חמישי בבוקר, זימן אליו בן-גוריון את שלושת חברי הוועדה בכדי להראות להם את הנוסח ולהגיע לסיכום על ניסוחו. שרת, ככל הנראה, לאחר שהנוסח שהציע כבר נדחה, החליט, כהגדרתו של בן-גוריון במכתב – "משום מה", לא להופיע לפגישה, ורק הרב מימון וציזלינג הגיעו אליה. במהלך הפגישה התגלעה מחלוקת רק על ביטוי אחד בפסקה המסיימת, שבה היו אמורים החותמים על תמיכתם בהכרזה "מתוך ביטחון בצור ישראל". הרב מימון, כנציג תנועת "המזרחי", דרש שבהכרזה יהיה ביטוי לאמונה באלוהי ישראל כמקור התמיכה של חותמי ההכרזה, וביקש לשנות את הניסוח ל"מתוך ביטחון בצור ישראל וגואלו", ביטוי שנעשה בו שימוש עוד מתקופת המשנה ככינוי לאלוהי ישראל.
ציזלינג, שהבין את משמעות הדברים הבהיר מיד כי הוא "ועוד חברים לא יוכלו לחתום אם המילה 'וגואלו' תתווסף". כתיאורו של בן-גוריון, על ניסוח זה התווכחו משתתפי הדיון שעות ארוכות. בסיומו של הדיון הצליח בן-גוריון לשכנע את מימון וציזלינג להשאיר את הנוסח המקורי על כנו בנימוק: "אני הסברתי כי הרב מימון וחבריו יוכל לפרש המלים "ביטחון בצור ישראל" פרושו ביטחון באלוהים, והחברים של ציזלינג יוכלו לפרש את המלים "בטחון בצור ישראל" בכוח העם העברי."
אהרון ציזלינג (PHG\1007397)
את הנוסח המאושר הזה הניח בן-גוריון למחרת בבוקר יום שישי, ה' באייר, על שולחן "מועצת העם הזמנית", ולאחר שינויים בודדים נוספים אושר נוסח ההכרזה הסופי. בשעה ארבע אחר הצהרים באותו היום התכנסה שוב "מועצת העם" בבית דיזינגוף שבשדרות רוטשילד מס' 16 בתל-אביב לאירוע הרשמי של הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.
הרב מימון, שהתאכזב מהיעדרו של אלוהי ישראל מהמגילה, הוסיף ליד חתימתו את ראשי התיבות, בעה"י – בעזרת השם יתברך. בכך הצליח בכל זאת להכניס למסמך המכונן של מדינת ישראל את אלוהי ישראל.
פישמן ובן גוריון בטקס ההכרזה ( NKH\409888)