והגמל ממשיך לעוף

כמו הגמל המעופף, סמלו הנודע, יריד המזרח הבין-לאומי בתל אביב נסק אל־על ומשך המוני מבקרים. אולם, פרוץ המרד הערבי (מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט), שבועיים לפני פתיחת היריד השלישי באפריל 1936, הטיל עליו צל כבד. המאורעות הובילו לביטול השתתפותם של מציגים רבים, ולירידה גדולה במספר המבקרים. היה זה היריד האחרון שהתקיים בתקופת המנדט הבריטי.

 

מאת: יוסי גולדברג, חוקר תולדות תל אביב־יפו ומורה דרך בעיר

כרזה לעידוד מבקרים ביריד המזרח השלישי, תל אביב, 1936. עיצוב: אוסקר לקס KRA\2090))

 

ראשיתו של רעיון יריד המזרח בתערוכות וירידים שיזמו צעירים, אנשי חברת "מסחר ותעשייה", ובהם אלכסנדר יבזרוב־עזר, שלמה יפה ומשה מדזיני, יחד עם "האיגוד למען תוצרת הארץ". תחילה נערכה תערוכה קטנה בשדרות רוטשילד ולאחריה "התערוכה והיריד של תוצרת הארץ", שנערכה ב־1924 במתחם בית הספר ברחוב אחד העם. בעקבות ההצלחה, ביקשו היזמים להפגין את הישגי התעשייה העברית בארץ בראשית דרכה ולעודד את צריכת מוצריה. עם התחזקות הייצור המקומי, התרחב מפעל הירידים והתערוכות ונפתח לעולם הגדול. בסוף שנות העשרים השתתפו במפעל גם נציגי מדינות זרות, ביטוי לכושרה של התעשייה העברית להתמודד גם עם תחרות מחו"ל.

 

בהשראת הירידים העולמיים, שהתקיימו בערים הגדולות בעולם מאז המחצית השנייה של המאה ה-19, ביקשו ראשי חברת "מסחר ותעשייה" להקנות ליריד המקומי צביון בין־לאומי. לקראת היריד שנועד לשנת 1932 הם עודדו הצטרפות נרחבת של נציגי מדינות וחברות זרות כדי למתג אותו כמפעל כלכלי מרכזי בארצות "המזרח הקרוב" (כינויו של המזרח התיכון בפי בני התקופה) ולהפוך את תל אביב לשער מסחרי בין המערב המפותח לבין ארצות המזרח. לצד זאת ביקשו יזמי היריד להציג את הישגי היישוב העברי ואת יכולותיו בפני תושבי הארץ ובפני התיירים שעתידים היו לפקוד אותו – יהודים ולא יהודים.

עלון פרסומי של יריד המזרח הראשון, ועליו סמליל הגמל המעופף, 1932 KKL5\5342\2))

 

בניגוד לירידים העולמיים, שזכו לתמיכת הממשלה המארחת, ביססו ראשי "מסחר ותעשייה" את המפעל בארץ על יוזמה פרטית. נדרשה מהם תעוזה גדולה, והם לבדם נשאו בעול ההשקעות ללא גיבוי כלכלי ממשלתי. אמנם הנציבים העליונים הבריטים העניקו תמיכה מורלית וראש העיר תל אביב מאיר דיזנגוף סייע בארגון היריד ורתם את קשריו לגיוס מציגים ולפרסום היריד, אך בפועל העירייה וממשלת המנדט לא השקיעו כספים במפעל למרות תרומתו  לפיתוח ולשגשוג העיר והארץ.

 

עם הרחבת הפעילות, מפעל הירידים והתערוכות מותג מחדש כ"יריד המזרח" כולל סמליל (לוגו) הגמל המעופף, שעיצב במיוחד האדריכל והמעצב אריה אל־חנני. אלכסנדר יבזרוב־עזר סיפר כי לאחר שנדחו כמה מהצעותיו של אל־חנני לסמל, הפטיר האדריכל מתוך ייאושו, שאולי ירצו שיצמיח לגמל כנפיים – והשאר היסטוריה... לגמל, "ספינת המדבר", המזוהה עם המזרח התיכון ומייצג את דימוי המסחר במדבר, נוספו כנפיים לייצג קידמה ומודרנה. הגמל המעופף מוזכר גם במקורות יהודיים בהקשר של גמל פורח באוויר, המסמל דבר שאינו יכול להתקיים, וייתכן שאל־חנני קיבל השראה מכך. זווית נוספת הציע המשורר והסופר עמנואל הרוסי, שעסק גם בפרסום ואף חיבר שיר לכבוד יריד המזרח. הגמל המעופף "ישמש מעתה אות לחשיבותה של א"י [ארץ־ישראל] בדרכי המסחר העולמיות", כתב והוסיף כי "הגמל המעופף פירושו: יזמה, מעוף, מרץ, עקשנות, אמונה ויצירה".

גלויית פרסום ועליה השיר "הגמל המעופף" שחיבר עמנואל הרוסי לרגל יריד המזרח השני, 1934 (A458\9)

 

בדומה לירידים ולתערוכות שקדמו לו, התקיים יריד המזרח הראשון באפריל 1932 במתחם ממזרח לדרך פתח תקווה (סמוך לאזור התחנה המרכזית הישנה, ולדרך בגין כיום). המבקרים ביקרו בביתנים מ־24 מדינות, ונהנו מאירועי תרבות מגוונים, כולל גן השעשועים "הלונה פארק". ביקרו בו 280,000 איש ובהם אלפי תיירים. בסיומו המאזן הכספי היה חיובי.

הלונה פארק במתחם יריד המזרח, 1932. צלם: צבי אורון (אורושקס) (PHO\1354108)

 

בעקבות ההצלחה, הוחלט לקראת היריד הבא להקים אתר קבע לתערוכה ולהחליף את הביתנים הארעיים בביתני קבע. העירייה החכירה ליזמים שטח בן כמאה דונם בחולות, בצפון העיר, בין נהר הירקון לבין חוף הים.

 

עיצוב המתחם הכולל הוטל על האדריכל ריכרד קאופמן. הוא הקנה לו אופי עירוני ובו יותר מ־70 מבנים שהוקמו בפרק זמן קצר. את מרבית המבנים תכננו אדריכלים ארץ-ישראלים בסגנון הבין לאומי החדשני לאותה תקופה, והם נבנו בחומרי בנייה מתוצרת הארץ ובעבודה עברית. אולמות התצוגה הגדולים והביתנים הקטנים שנבנו בו בזמן היו הישג מקומי ובין לאומי גדול והיוו מקור לגאווה לאומית. הם שיקפו את זהותו המודרנית של היישוב ואת זיקתו לתרבות המערבית.

בנייני יריד המזרח השני במתחם הקבע על גדות הירקון, 1934 (PHAL\1602923)

 

יריד המזרח השני, שנערך במתחם החדש בסוף אפריל 1934 וציין 25 שנה להקמת העיר העברית הראשונה, זכה אף הוא להצלחה כבירה. הציגו בו כ־30 מדינות וביקרו בו כ־600,000 רוכשי כרטיסים! היישוב העברי מנה אז רק כמחצית מכמות המבקרים, מה שמעיד על כך שרבים חזרו ופקדו את היריד מספר פעמים, ונהנו משפע אירועי התרבות והספורט.​ 

גלויית שנה טובה לשנת תרצ"ד שפורסמה לקראת יריד המזרח השני, ועליה כ"ב המעלות של יריד המזרח S8\1579))

הצעה, שלא התקבלה, לפריסת ביתני הקבע של יריד המזרח במתחם החדש על גדות הירקון. אדריכל ריכארד קאופמן (A458\9)

 

התקוות הגדולות לקראת היריד השלישי שנפתח בסוף אפריל 1936 נגוזו. שבועיים לפני הפתיחה פרצו בארץ מאורעות דמים והמארגנים התלבטו אם לפתוח אותו חרף ההפסדים הצפויים. טקס הפתיחה החגיגי נערך כמתוכנן בהשתתפות אורח הכבוד, הנציב העליון סר ארתור ווקופ, וראש העירייה מאיר דיזנגוף, שהגיע למרות מחלתו. אך המאורעות העיבו על היריד בכל זאת. השבתת נמל יפו הקשתה על הגעתם של המציגים מחו"ל וגם מספר המבקרים היה נמוך מהצפוי. היריד הסתיים בהפסדים, ולראשונה נדרשו הקרנות הלאומיות והסוכנות היהודית לתמוך ביזמים. היה זה היריד האחרון שפעל במתכונת זו עד לסיום המנדט הבריטי.

 

קטלוג יריד המזרח השלישי, בעיצוב אוסקר לסק, תל אביב, אפריל 1936 (A458\9)

טקס פתיחת יריד המזרח השלישי, בהשתתפות הנציב העליון ווקופ, 30.4.1936. צילום: צבי אורון (אורושקס) NZO\635077))

 

לאחר הקמת המדינה החליטה עיריית תל אביב־יפו לחדש את מפעל התערוכות בשטח חלופי מצפון לירקון, שנחנך בתערוכת היובל לתל אביב בשנת 1959, ושולב בו סמל הגמל המעופף הוותיק. כעבור שלוש שנים חודשו גם הירידים הבין לאומיים תחת השם ההיסטורי "יריד המזרח", אם כי המציאות הגיאופוליטית במזרח התיכון השתנתה לאחר הקמת המדינה והמבט הופנה למערב...

 

גני התערוכה, שהפכו למרכז הירידים והקונגרסים מותגו גם הם מחדש, ולפני כמה שנים החליפו את שמם ל"אקספו תל אביב".  סמל הגמל המעופף מוסיף להתנוסס במתחם, ממשיך את השרשרת ומעיד כי מורשת העבר היא הבסיס לחזון ולהתפתחות בעתיד.

 

​~ פורסם ב- 23.3.2026 ~​

​​​