חולם ומגשים: האיש שהצמיח בית ספר חקלאי מן החולות

קרל נטר, הוגה ומייסד בית הספר החקלאי מקוה ישראל (NHL\336469)​

שארל נטר (1826–1882) נולד בשטרסבורג בצרפת, למשפחה משכילה ושומרת מצוות. אביו, מאיר, היה בעל מפעל לעיבוד עורות. לאחר סיום לימודיו הקים נטר עסק משלו שפעל בליל, במוסקבה, בלונדון ובפריז. ב־1860, לאחר שהתבסס בעסקיו, הקדיש נטר מזמנו וממרצו לפעילות ציבורית, שבמסגרתה לקח חלק בייסוד ארגון "אליאנס – כל ישראל חברים" (Alliance Israélite Universelle). ארגון סיוע יהודי זה ביקש לשפר את מצבם ומעמדם של יהודים שנרדפו והופלו לרעה בארצות מוצאם, ולתרום להשתלבותם כאזרחים שווי זכויות. ביוזמת הארגון הוקמו בתי ספר מודרניים ומקצועיים, שסייעו להפיץ את ערכי התרבות הצרפתית: חירות, שוויון ואחווה. פעילות הארגון מומנה מכספים שהעמידו הקהילות היהודיות שלמענן פעל, ומתרומות שגויסו בכל העולם.

באחד ממסעותיו העסקיים למצרים בשנת 1868 פגש נטר בבנו של רופא יהודי מפרס שתיאר בפניו את מצבם הקשה של יהודי פרס עקב רדיפות דת ואת שאיפתם להגר לארץ ישראל.

בעקבות המפגש הציע נטר לעמיתיו ב"אליאנס" להקים בירושלים מרכז הגירה ליהודי המזרח. בארכיון הציוני שמורה תשובת ראשי הארגון המאשרים את היוזמה, אישור שלאחריו הגיע נטר לראשונה לארץ ישראל, לבחון את תנאיה ואת התאמתה למטרה.

מכתב תשובה מאת "אליאנס – כל ישראל חברים", התומך ביוזמת נטר לבחון הקמת מרכז הגירה בירושלים, 1868 J41\421))

במהלך ביקורו בארץ בקיץ 1868, אסף נטר רשמים על מצב היהודים ועל תנאי חייהם. בדוח שהגיש לוועד המנהל של החברה כתב כי כדי להיטיב את מצב היהודים בא"י, ולאפשר קליטת מהגרים יהודים מן החוץ, יש לפתח את החקלאות כמנוע כלכלי והתיישבותי. המלצתו הייתה להתחיל מהקמת בית ספר וחוות הכשרה חקלאית לפי מודל שהיה מקובל באירופה: הנערים יוכשרו בחקלאות ולאחר מכן יועסקו על ידי משפחות מהגרים יהודים שיקימו התיישבות חקלאית על קרקע שתרכוש למענם החברה.

"על ידי קבלת הצעתי," כתב, "תתנו לחם, חיים, לחלק חשוב ממשפחות ישראל; תכינו מקום מקלט לאותם האנשים, שיהיו מוכרחים, אולי מחר, לברוח בהמוניהם מפני קנאת הגויים... אל יעלה מורא בלבבכם לאמור: איך נוכל לעשות כדבר הזה? כי אם תשמיעו קול שופר גדול לכל בני ישראל, המפוזרים על פני כל האדמה, ונוכחתם כי את אשר אנחנו חולמים היום, נראה למחר את פתרונו."

באליאנס נמצאה אוזן קשבת והצעתו של נטר אושרה בינואר 1869. נטר וחבריו להנהלת הארגון פנו לטפל במימוש החזון: גיבוש מתווה עבודה, קבלת אישורים, גיוס משאבים וכוח אדם מקצועי ועוד.

הזמנה שנשלחה לנטר בעת שהותו בלונדון, לקחת חלק בדיונים שקיימה אליאנס על הקמת בית ספר להכשרה חקלאית בארץ ישראל, פברואר 1869 J41\421))

הזמנה שנשלחה לנטר לסעוד בביתם של בני הזוג נתן מאיר וחנה רוטשילד בלונדון, אשר הניבה תרומה צנועה מנשות המשפחה 4.5.1869 (J41\12)

באפריל 1870 התקבל פירמן (זיכיון) מהסולטן העות'מאני, שבו הוקצו 2,600 דונם מאדמות המדינה להקמת בית ספר אם ייפתח המוסד בתוך שנתיים. השטח שנמסר לנטר גבל במזרח באדמות הכפר יאזור, בדרום בדרך מיפו לעזה ובשטחי החולות, במערב בדרך מיפו לשכם ובצפון בנחל מוסררה (אילון). נטר האמין כי מיקומו רחוק מירושלים יסייע לצמצם את ההתנגדות להקמתו של מוסד חינוכי מודרני. נוסף על כך, הוא סבר כי קרבתו לנמל יפו ולרכבת – רעיון שהחל להתגלגל באותם הימים, והעובדה שאת השטח חצתה הדרך הראשית מיפו לירושלים (כיום כביש 44), יסייעו לשיווק תוצרתו החקלאית ולמכירתה.

בהיעדר אנשי מקצוע מקומיים, נעזר נטר בטמפלרים הגרמנים שישבו ביפו ובידע המקצועי שהביאו איתם בתחומי הרפואה, החקלאות, התכנון והבינוי. בקיץ אותה השנה הגיע לארץ ישראל האדריכל והסתת הטמפלרי תיאודור זנדל, אשר יעסוק במשך כשלושים שנים בתכנון ביה"ס החקלאי ובפיקוח על הבנייה.

התוכנית הראשונה למתחם שעיבדו זנדל ונטר הושלמה רק ביולי 1871. זהו המסמך הרשמי הראשון שעליו מופיע השם שבחר נטר לבית הספר: מקוה ישראל. את הרעיון לשם קיבל בעת קריאת פרשת בהר־בחוקותי, זמן קצר לאחר חנוכת בית הספר והכנסת ספר תורה לבית הכנסת הראשון במקום, בל"ג בעומר באותה השנה.

מפה ועליה תוכנית לבית ספר חקלאי, ושמות החלקות מ־1871. שם בית הספר "מקוה ישראל" מופיע לראשונה. מתכנן: תיאודור זנדל (J41\452-1m)

בדומה לריכוזי יישוב יהודיים אחרים בארץ ישראל באותה העת, עוצב ביה"ס כ"מתחם חומה" על ידי הצבת המבנים זה ליד זה וחיבורם באמצעות שערים וגדרות. שטח ביה"ס חולק ליחידות משנה שקיבלו שמות מן התנ"ך. במרכז המתחם, בראש "גבעת יצחק", תוכננה טחנת קמח המונעת בכוח הרוח. בשיפולי הגבעה תוכננו מבני מגורים לעובדים ולמהגרים היהודים שנטר קיווה להכשיר כחקלאים. שני בתי ספר, לבנים ולבנות, מוקמו בקצות השטח הבנוי בריחוק זה מזה. התוכנית אמנם לא יצאה אל הפועל בשלמותה, אך היא התוותה את התפתחות ביה"ס בשנים 1870–1890.

בשנת 1892 תיעד דאוד סבונגי את בית הספר בסדרת תצלומים שהוצגו מטעם "אליאנס – כל ישראל חברים" בתערוכה העולמית בשיקגו (1893). הייתה זו הפעם הראשונה שבה נחשפו יהודי העולם למפעל ההתיישבות היהודית החדש בארץ ישראל. תצלומים אלה הוצגו שוב גם בתערוכת המושבות העבריות בברלין ב־1896.​ 

מבנה בית המחסנים על גבעת יצחק במרכז המתחם, בעת בניינו. (PHG\1063873)

הגורן במקוה ישראל, 1892. צלם: דאוד סבונגי. מתוך סדרת התצלומים שהוצגה בתערוכה העולמית בשיקגו ב־1893 (PHG\1030367)

ביה"ס החקלאי מקוה ישראל המשיך להתפתח ולהתבסס גם בשנות המנדט הבריטי, והפך למוסד חינוכי מוביל במדינת ישראל. הוא תרם תרומה חשובה לשיבת היהודים לתעסוקה יצרנית ולחקלאות, היה בין מניחי התשתית לקליטתם של אלפי מהגרים יהודים בארץ ישראל ולהקמתו של הבית הלאומי היהודי בה.

את הצלחת המפעל יש לזקוף לנחישותו ולחזונו מרחיק הראות של נטר, ששימש מנהלו הראשון של המוסד, וליכולתו לרתום אחרים למימושו. רעיונותיו על תחיית הארץ באמצעות השיבה לחקלאות, וכן התהליכים שהניע, אומצו ופותחו על ידי ממשיכי דרכו, בהם הברון רוטשילד, יק"א והמוסדות הלאומיים. בעיני רבים הוא נחשב לאחד ממבשרי הציונות. נטר לא זכה לסיים את המלאכה. הוא נפטר בגיל 56 בסתיו 1882 ונקבר לבקשתו בשטח מקוה ישראל. את מתחם הקבר, שהפך לימים אתר עלייה לרגל, תכננו תיאודור זנדל וכריסטוף פאולוס הטמפלרים. על המצבה נחקק: "זכר עולם יעקב נטר, מיטיב לאחיו, מה רבו חסדיו, מקוה ישראל כוננו ידיו".

בספר שפרסם יעקב יערי ב־1926, לציון מאה שנה להולדת נטר, כתב: "אשה ובנים לא היו לו. אך רבים מבני ישראל ומבני העמים האחרים מרכינים את ראשיהם על־יד קבר המחנך והחלוץ הגדול הזה. מצבת אבן־שיש דוממה לגוויה, ומצבת עבודה רוממה לנפש." מצבה ראשונה לנטר היא אחוזת הקבר בדרום בית הספר מקוה ישראל. המצבה השנייה היא בית הספר עצמו, מפעלו החינוכי, הממשיך את ייעודו ומהווה "מצבת זיכרון חיה" לפועלו של האיש ולחזונו פורץ הדרך.

מבקרים יושבים לצד קברו של קרל נטר במקוה ישראל, 1910. צלם: יעקב בן דב GNYBD\400747))