חג החירות בין גדרות התיל

מחנה מעצר בקפריסין, מאוסף קרן היסוד (NKH\403125)

 

עם תום מלחמת העולם השנייה גברה תנועת ההעפלה לארץ ישראל, בעיקר של ניצולים שעזבו את מחנות העקורים באירופה. החל מאוגוסט 1946 החלו הבריטים לגרש את המעפילים למחנות מעצר בקפריסין, במטרה ליצור הרתעה. עד לפירוק המחנות בשנת 1949 עברו בהם כ־52,000 בני אדם. המעפילים חולקו בין חמישה "מחנות קיץ" בחוף המזרחי, שם חיו באוהלים, לבין שבעה "מחנות חורף" ליד לרנקה, שבהם התגוררו בצריפי פח צפופים. התנאים במחנות היו קשים: המזון והמים היו מוגבלים, הטיפול הרפואי חלקי, הצפיפות רבה והמגורשים הסתובבו בחוסר מעש. כדי להקל על העקורים הוקמו מסגרות קהילתיות שאורגנו בידי שליחי היישוב, הסוכנות, עליית הנוער והג'וינט: בתי ספר, תנועות נוער, שירותי בריאות והכשרות מקצועיות שונות.

מחנה מעצר בקפריסין, מאוסף קרן היסוד (NKH\403126)

בית ספר בצריף במחנה בקפריסין, המורה נשלח מארץ ישראל, 1947 (PHG\1081375)

 

"דרור" הייתה תנועת נוער חלוצית־סוציאליסטית שפעלה באירופה עוד לפני המלחמה, וחינכה לשוויון, לעבודה ולתרבות עברית ולחיים חלוציים בארץ ישראל. חברי התנועה היו מעורבים בהעפלה ונטלו חלק גם בפעילות החינוכית במחנות בקפריסין. כ־8,000 ילדים ובני נוער עברו במחנות, וכדי לתת להם מסגרת חינוכית הוקם במחנות החורף כפר נוער. תנועת "דרור" הפעילה שם קבוצת נוער, "קיבוץ", שבה הוכשרו החניכים לחיי שיתוף ולעבודה חקלאית כהכנה לקראת הצטרפותם לקיבוצי "הקיבוץ המאוחד". לצידה פעלו תנועות נוספות: השומר הצעיר, בית"ר, גורדוניה, בני עקיבא, הבונים והנוער הציוני. הנערים למדו עברית וציונות, והשתתפו בפעילויות תרבות וספורט. מסגרות אלו מילאו את חיי היום יום, והעניקו לבני הנוער כלים, שפה ותחושת שייכות.

צעדה במחנות בקפריסין, 1947. הצלם, נתן בן־טובים, שימש רופא במחנות (PHAL\1604354)

בני נוער משחקים במגרש כדורעף שהוקם במחנה (PHG\1081349)

 

אנשי היישוב שמרו על קשר רציף עם גולי קפריסין. לקראת חגים או חילופי עונות נערכו מגביות של מזון, ביגוד וציוד בעבור תושבי המחנות. שליחים ומדריכים הגיעו מהארץ כדי לסייע בלימודים ובהכשרות. מחלקת הנוער של ההסתדרות הציונית שלחה לכיתות בכפר הנוער ספרי לימוד, ספרי קודש וחומרי הדרכה, כדי לאפשר המשך לימודים סדיר ככל האפשר.

כרזה מטעם אגודת ישראל בתל אביב על יוזמה לאיסוף צרכי פסח עבור גולי קפריסין, 1947 (KRU\9111)

 

לקראת פסח תש"ז (1947) הגיעה משלחת רשמית של הוועד הלאומי כדי לחזק את הגולים, ובה יצחק בן צבי, הרב ברמן ואברהם הרצפלד. חברי המשלחת הביאו עמם הגדות של פסח, ספרים, פרחים ופטיפונים. היה זה חג הפסח הראשון שנחוג במחנות, והוא צוין פעמיים (בהתאם למנהג יום טוב שני של גלויות). בערב הראשון נערך אירוע רב־משתתפים לכ־5,000 איש במגרש ספורט מואר בזרקורים של הצבא הבריטי. בערב השני נערך אירוע לצעירי המחנות בכפר הנוער, שם נשא הרצפלד נאום מעודד שהותיר רושם עמוק.

ידיעה על המשלחת לקפריסין, "הארץ", 6 באפריל 1947

 

בארכיון המחלקה לעלייה שמור תיק ובו חיבורים שכתבו חניכי קבוצת "דרור" על חג הפסח, אולי כחלק מתרגול כתיבה בעברית. בכל החיבורים מורגש עד כמה הייתה חוויית ליל הסדר מרוממת ומרגשת. הכותבים מתארים את הגעגועים לחג בילדותם, את המקום שמילאה הקבוצה במקום המשפחה שאיננה ואת הציפייה להגיע לארץ ישראל.  

קבוצת נוער רוקדת ליד האוהלים במחנה, 1947 (PHAL\1650540)

 

יצחק פרסנר בן ה־16 תיאר את ההכנות הקדחתניות לחג בקבוצות הנוער: "שבועיים לפני פסח התחילו כל התנועות להתכונן לחג הפסח בקפריסין. ביום ששי בערב פסח התחילו לסדר שלחנות וספסלים לסדר. כלם ישבו מסביב השלחנות והתחילו לשיר." הוא שמר על מורל גבוה למרות השהות במחנה: "אני שמח מאד שאני נמצא בתחנה האחרונה לפני ארץ ישראל. גם שמחה גדולה שבכל יום באים מעפילים חדשים... עוד כמה חדשים נעלה לארצנו כל כפר־נער."

חיבורו של יצחק פרסנר מקבוצת "דרור" (S75\20149)

 

טובה אונפוס בת ה־15 כתבה על הזדהותה עם סיפור יציאת מצרים: "ועכשיו בקפריסין אנחנו חוגגים את חג הפסח בשימחה יותר גדולה, מפני שאנחנו נמצאים בדרך לארץ ישראל וככה היה לפני אלפים שנה כשהיהודים יצאו ממצרים." היא הזכירה את האורחים שבאו מארץ ישראל וסיפרו על החיים שם, וסיימה בתקווה "שבשנה הבאה אנחנו נחֹג את חג הפסח במולדתנו בעבודה המשותפת יחד עם כל הישוב."

חיבורה של טובה אונפוס מקבוצת "דרור" (S75\20149)

 

אחת מהנערות סיפרה על זיכרונות שהציפו אותה מפסח בילדותה: "באותו זמן נִזכרתי איך שישבתי בבית יחד עם כל משפחתי, לפני שנים רבות. בעיני נראו דמעות. ולבי כלו רעד כשנזכרתי כל אשר קרה אתנו בשעת המלחמה הקשה." אך העצב חלף לאחר ששמעה את דבריו של הרצפלד וראתה את חבריה לצידה. "בסוף הנשף רקדנו הורה מסביב למדורה ושבנו הביתה בלבבות מלאים שמחה ובתקוה בטוחה שאת הפסח הבא נחג במולדתנו האהובה!!!"

חיבור של אחת מהנערות בקבוצת "דרור", ללא שם (S75\20149)

 

שרה צוקר בת ה־15 זכרה במפורט את ליל הסדר בפולין עם משפחתה. "עברו שנים והגלגל ההסטורי נהפך" כתבה, וכעת היא יושבת לשולחן הסדר בלי הוריה. למרות זאת מצאה נקודת אור: בילדותה לא הבינה את מילות ההגדה, וכעת היא כבר מבינה את משמעותן. היא תיארה את המפגש עם המשלחת מהארץ: "בא אלינו האורח הגדול הרצפלד והוא סִפר לנו איך הבנים והבנות הולכים להתיישב בנגב. וישיר לנו שיר שכל אזרח במולדת יודע לשיר אותו."

חיבורה של שרה צוקר מקבוצת "דרור" (S75\20149)

 

תקוותם של הילדים התגשמה לבסוף. במהלך השנה שלאחר מכן הועברו חלק מהמעפילים לארץ על חשבון מכסות העלייה, ועם קום המדינה התאפשרה חזרתם של השאר. בפברואר 1949 עזבו אחרוני הגולים את קפריסין והמחנות נסגרו.

גולי קפריסין עם דגל תנועת "דרור" בדרכם לארץ ישראל (PHG\1010592)

שער המחנה נסגר על ידי קצין אנגלי עם יציאת הגולה האחרון, 1949 (PHG\1009856)​

​~ פורסם ב- 29.3.2026 ~​