ירושלים של הרצל

מאת: הילה כהן

"הרצל־אונליין"​, דף הבית של האתר החדש עם כתבי היד המקוריים של הרצל. 

דיגיטציה ובניית האתר: ארדון בר חמא

 

הארכיון הציוני המרכזי השיק לאחרונה את האתר החדשני "הרצל־אונליין", שנועד להנגיש לקהל הרחב את כתבי היד המקוריים של יומני הרצל ושל ספרו "אלטנוילנד". האתר מאפשר מעבר מהיר ונוח בין דיגיטציה של המקור באיכות גבוהה, לבין תעתיק בגרמנית ותרגומים לעברית ולאנגלית, לצד קישורים לתצלומים ולמסמכים היסטוריים מהארכיון הציוני וממשק חיפוש ידידותי. "הרצל־אונליין" מאפשר להתחקות בקלות אחר יחסו של הרצל לירושלים, ולהשוות בין רשמיו מביקורו בעיר הקודש עם המשלחת הציונית לארץ ישראל ובין תיאורי ירושלים ב"אלטנוילנד".

יומני הרצל מלווים את שנות פעילותו הציונית בין השנים 1895–1904, מרעיונותיו הראשונים לפתרון "הבעיה היהודית" ועד למותו. היומנים נכתבו מנקודת מבט אישית, אך גם מתוך מודעות לערכם המדיני וההיסטורי העתידי. הרצל הגיע לירושלים מלא ציפייה והתרגשות לקראת פגישתו עם הקיסר הגרמני, בתקווה להשיג את תמיכתו הדיפלומטית בקבלת צ'רטר מן הסולטאן התורכי להקמת ישות מדינית־יהודית בארץ ישראל בחסות גרמנית. אף שהיה חולה ונאלץ להישען על מלוויו בדרכו למלון, התרשם ממראה עיניו וכתב ביומנו: "למרות עייפותי, ירושלים העטויה דוק של ירח וקווי הרקיע המופלאים שלה, עשו עלי רושם עז. נהדרת בבואתה של מצודת־ציון, של מגדל דוד" (יומן 6, עמ' 125).

"לאור הירח המלא הגענו לירושלים" – הרצל כותב ביומן על ביקורו בירושלים, 29 באוקטובר 1898 (H1\77)

 

המשלחת, שכללה גם את דוד וולפסון, מכס בודנהיימר, משה שנירר ויוסף זיידנר, שהתה בירושלים חמישה ימים, מ־28 באוקטובר עד 2 בנובמבר 1898. הם הגיעו כמובן אל הכותל המערבי, אך המראות שנגלו לעיניו של הרצל שינו את תחושת ההתלהבות הראשונית. ביומנו כתב: "היינו על יד הכותל המערבי. אינני מסוגל להתרגש התרגשות עמוקה, שהרי במקום הזה רווחת פשיטת יד מכוערת וספסרית", והוסיף בביקורתיות: "אם אזכרך בעתיד, ירושלים, לא בהנאה אזכרך. המִשקעים המעופשים של אלפיים שנות אכזריות, חוסר סובלנות וזוהמה רובצים ברחובות המצחינים" (יומן 6, עמ' 127–128). הרצל התקשה להשלים עם ההזנחה, הלכלוך והקנאות הדתית בעיר, והבין כי ירושלים הממשית רחוקה מן הדימוי האידיאלי שנטבע במסורת היהודית.

חברי המשלחת הציונית לארץ ישראל ברחובות העיר העתיקה בירושלים, הרצל מימין, 1898 (PHG\1005011)

 

עם זאת, היו רגעים שבהם הבחין ביופייה ההיסטורי של העיר, והם עוררו בו אופטימיות בנוגע לעתידה. לאחר ביקור בבית הכנסת "החורבה" כתב: "מן הגזוזטרה של בית כנסת עתיק התענגנו בשמש של בוקר על מראה הר הבית, הר הזיתים וכל הנוף האגדי הזה. אני משוכנע לחלוטין שמחוץ לחומות העיר העתיקות אפשר להקים ירושלים חדשה לתפארת" (יומן 6, עמ' 131). הנוף הנשקף מהר הזיתים הזכיר לו את נופה המרשים של רומא מהר סמוך, הג'אניקולו, וגרם לו להבחין בפוטנציאל של ירושלים. בעמודים הבאים של היומן הוא ניסח חזון ברור לשיקום העיר: "את העיר העתיקה על שרידיה הקדושים הייתי אוצר כבתוך כמוסה. הייתי מוציא מתוכה את כל הסחר־מכר של חולין, ורק בתי־תפילה ומוסדות של חסד וצדקה ייוותרו בין החומות העתיקות פנימה. ועל מורדות הגבעות סביב־סביב, שיוריקו בעקבות עמלנו, תשכון לה ירושלים חדשה מפוארת" (יומן 6, עמ' 141). הוא הוסיף כי יש לשמר את העיר העתיקה כפי שהיא, ללא עסקי מסחר ורוכלות, ולהקים לצידה עיר מודרנית חדשה.

"אלפי נשיקות לבביות. בנכם תיאודור" גלויה ששלח הרצל אל הוריו ב־30 באוקטובר 1898, עם איור של ירושלים ודמותו של הקיסר הגרמני. (H1\137)

 

במפגש המיוחל עם הקיסר הגרמני בירושלים נשא הרצל נאום שהוכן מבעוד מועד. בנאום, שנשמר בנפרד מהיומן, דיבר על החלום והגעגוע של דורות לשוב לארץ ישראל, על ארץ שוממה הזקוקה למתיישבים, ולעומתה יהודים בעולם שמצבם קשה והם זקוקים למולדת. לשיטתו, מצוקת הארץ ומצוקת העם ייפתרו יחד. על חוויית הפגישה עם הקיסר כתב ביומן ותיאר כיצד הסביר לקיסר את חזונו לעתיד ירושלים: "העיר העתיקה תיועד למוסדות הצדקה, תנוקה מן הזוהמה, תיבנה ירושלים חדשה שאפשר יהיה להשקיף עליה מהר הזיתים, כמו על רומא מן הג׳אניקוֹלוֹ" (יומן 6, עמ' 149).

נוסח הנאום בכתב ידו של הרצל נכלל בין מאות מסמכי הארכיון והתצלומים המקושרים ליומן ב"הרצל־אונליין". H1\808))

חברי המשלחת על רקע חומות העיר העתיקה לאחר המפגש עם הקיסר הגרמני, 1898 (PHG\1002057)

 

ירושלים מתוארת בהרחבה גם ברומן "אלטנוילנד", שפרסם הרצל בשנת 1902. עלילת הספר עוקבת אחר אינטלקטואל יהודי־וינאי בשם פרידריך לוונברג ואריסטוקרט פרוסי בשם פון קניגסהוף (קינגסקורט), שיוצאים להתבודדות באי באוקיינוס השקט. בדרכם לאי הם עוברים בארץ ישראל, ושבים אליה כעבור 20 שנה, אז מתגלה לעיניהם המהפך שעברה לאחר שהוקמה בה מדינה יהודית. תיאורי ירושלים בספר תואמים את רשמיו של הרצל ביומנים. קינגסקורט ופרידריך מגיעים לראשונה לירושלים בליל ירח מלא – בדומה לחברי המשלחת הציונית. פרידריך נזכר בהתרגשות בילדותו בבית הכנסת לצד אביו: "ולפניו נישאו חומות ירושלים בנגוהות אגדה של אור ירח. זרם חם הציף עיניו. הוא לא ידע נפשו". גם ברומן מתוארת האכזבה עם אור יום: "צעקות, סירחון, שלל גוונים שונים, ערב רב של בריות עלובות בסמטאות הצרות והמעלות טחב" (אלטנוילנד, עמ' 60). השניים מגיעים אל הכותל המערבי ואל הר הזיתים, שם הם נזכרים ברומא ובנוף הנשקף מהג'אניקולו (אלטנוילנד, עמ' 66).

שער כתב היד של הספר "אלטנוילנד", ועליו הקדשה לזכר פאולינה אחותו של הרצל, שנפטרה בצעירותה. (H1\454)

 

בדומה לחזונו של הרצל, המתואר ביומניו, ירושלים של "אלטנוילנד" בחלוף 20 שנה עוברת שינוי מן הקצה אל הקצה: "אז ראו על פני הגבעות הללו עיר אבלה וירודה, כיום – עיר מחודשת במרץ ופאר. אז הייתה ירושלים עיר מתה, כיום קמה לתחייה" (אלטנוילנד, עמ' 325). העיר העתיקה נותרה כשהייתה אך השווקים עברו מחוצה לה, הסמטאות נוקו ושופצו. לא נותרו בה בתים פרטיים רק מוסדות ציבור וחסד, ובית המקדש הוקם מחדש כבית־כנסת. לצד העיר העתיקה קמה עיר מודרנית חדשה: "כאן צצו פרברים חדשים, שרכבות־חשמל פילסו להן דרך בתוכם; רחובות רחבים נטועי אילנות, סבך בניינים, שנפסק רק על־ידי בוסתנים מוריקים, שדרות וגני טיול... זו הייתה מטרופולין רבתי לפי מושגי המאה העשרים" (אלטנוילנד, עמ' 325). העיר העתיקה ב"אלטנוילנד" הופרדה מענייני ממשל ופוליטיקה, ושימשה מרכז רוחני־תרבותי בין לאומי.

מגדל דוד וחומות העיר העתיקה, 1898. צלם: ברונו הנטשל (PHG\1015559)

 

מעבר לרשמיו מהמסע לארץ ישראל, גיבש הרצל תפיסה מדינית זהירה ביחס לירושלים. הוא הבין שמדובר בסוגיה רגישה בשל קדושתה לנצרות ולאסלאם, והעריך כי יהיה קושי לזכות בריבונות יהודית עליה. כדי לעקוף את המכשול הפוטנציאלי העדיף לדחות את ההכרעה בעניינה או להציע פתרונות בין לאומיים. 

ביומניו העלה הרצל את רעיון האקסטריטוריאליות של ירושלים, עיר השייכת לכולם. סדרת פגישות שעליהן דיווח במחברת היומן השלישית מעידה על יחסו לעיר: בפגישה עם נציג האפיפיור אליארדי ב־19 במאי 1896, ציין כי אמר לו: "אנו רק זקוקים להסכמת המעצמות, ובייחוד להסכמת הוד קדושתו האפיפיור, אז נתייסד, ואת ירושלים נעשה אֶקסטריטוריאלית" (יומן 3, עמ' 64). 

כחודש לאחר מכן, כתב על מפגש בקושטא עם דז'אוויד ביי, בנו של הווזיר הגדול, שהביע הסתייגות ממסירת ירושלים ליהודים. בתגובה הבטיח לו הרצל "אֶקסטריטוריאליות מרחיקת לכת. המקומות הקדושים של עולם התרבות אל להם להיות שייכים לאיש, הם חייבים להיות שייכים לכול. סבורני שיהיה עלינו להסכים לבסוף שירושלים תישאר במעמדה העכשווי" (יומן 3, עמ' 111). באותה נשימה כתב במאי 1896, בחלוף שנה מתחילת פעילותו הציונית: "אם גם בשנה הבאה אתקדם באותה מידה כפי שהתקדמתי מן הלא־כלום של אז להישגים של היום, בשנה הבאה נהיה בירושלים!" (יומן 3, עמ' 67). מהיומנים ניתן לראות כי הרצל לא זנח את חלום ירושלים, רק דחה את מימושו ליום שבו יבשילו התנאים המדיניים המתאימים.  

* הכתבה פורסמה לראשונה בבלוג של פרופ' דוד אסף "עונג שבת" ב־27.3.2026​.

​~ פורסם ב- 21.4.2026 ~​