מעטים התצלומים המזוהים עם דמותו של בנימין זאב הרצל יותר מן התצלום
שבו הוא נשען על מעקה המרפסת בבאזל ומביט אל נהר הריין. תצלום זה הפך עם השנים
לאחד הדימויים המוכרים של חוזה המדינה, אך מאחורי התמונה הידועה מסתתר סיפור
מעניין לא פחות. משמרת הארכיון הציוני, אלה סולומון, התחקתה אחר עותק ייחודי השמור
בארכיון וחשפה פרטים חדשים על הצלם שיצר אותו ועל ההדפסים הראשונים של התצלום.
20.10.2026 | אלה סולומון, משמרת תצלומים ונייר
הדפס אלבומן (Albumen) של הרצל במרפסת המלון בבאזל עם הקדשה אישית מאפרים משה ליליין לדוד
וולפסון, אוגוסט 1902 (ג PHG 1708 II)
את התצלום המפורסם צילם האמן אפרים משה ליליין במהלך הקונגרס הציוני
החמישי, שנערך בשוויץ בדצמבר 1901. ליליין, צייר ותחריטאי יהודי שפעל בגרמניה ובארץ
ישראל, היה מעורב בהקמת בית הספר לאמנות "בצלאל", והשפיע רבות על האמנות
הציונית בראשיתה. ליליין, שעיצב את כרטיס הכניסה לקונגרס החמישי, צילם את הרצל על
מרפסת מלון "שלושת המלכים" בבאזל שם שהה – תצלום שעתיד להפוך לאחד
הייצוגים החזותיים המזוהים ביותר עם הרצל.
הצייר אפרים משה ליליין, 1900 לערך (PHG\1019572)
גלויה ועליה איור כרטיס הכניסה לקונגרס החמישי שעיצב ליליין, באזל,
1901 (DD1\5)
התחקות אחר ההדפסים הראשונים של התצלום הידוע מובילה אל מכתב שכתב
הרצל לליליין כחודש לאחר הקונגרס, ב־30 בינואר 1902. במכתב מודה הרצל לליליין בחום
ובלבביות על "תמונת הרקע של הריין", מזכיר את הרגעים הנעימים שבילו יחד
ומבקש ממנו לשלוח עותק נוסף של התצלום לאימו. מכאן עולה כי לפחות שני הדפסים של התצלום הופקו זמן
קצר לאחר צילומו: אחד עבור הרצל ואחד עבור אימו. לאן התגלגלו שני עותקים אלה ומה
עלה בגורלם, לא ידוע.
"תודה רבה על תמונת הרקע של הריין. היא תזכיר לי תמיד את הרגעים הנעימים
שביליתי בחברת 'מעורר המהומות' רב החן" – עותק של המכתב ששלח הרצל לליליין,
30.1.1902 (H1\2556-2)
עותק מוקדם נוסף של התצלום שמור בארכיון הציוני המרכזי. זהו הדפס אלבומן
(Albumen),
תצלום מודפס מנגטיב על נייר תוך שימוש בחלבון ביצה. הדפס זה גדול יחסית, מודבק על
קרטון ועליו הקדשה בכתב ידו של ליליין: "לד. וולפסון בכבוד רב, א.מ. ליליין",
מאוגוסט 1902. דוד וולפסון היה מידידיו הקרובים של הרצל, עוזרו ולימים נשיאה השני
של ההסתדרות הציונית, וכך זכה להדפס עם הקדשה אישית של הצלם.
רמזים נוספים על ההדפס מעידים כי זהו הדפס מקור: בתחתית התצלום, בצידו האחד רשום בגרמנית
"מוגן", ובצדו האחר כתוב "צלם חובב א. מ. ליליין". אומנם בתקופה
זו פחת השימוש באלבומן להדפסת תצלומים, אך הייתה זו טכניקה מוכרת שהייתה בשימוש ליצירת
הדפסים אמנותיים. שיטת הדפסת התצלום, גודלו החריג, מועד ההדפסה חודשים אחדים לאחר הקונגרס
בו צולם הרצל, יחד עם ההקדשה האישית מהצלם – כל אלה מחזקים את האפשרות שהדפס זה הופק
בידי ליליין עצמו. לצערנו, הנגטיב שממנו הודפס התצלום, לא אותר.
חסרונו של הנגטיב מעניק להדפסים המוקדמים חשיבות מיוחדת. לפני העידן
הדיגיטלי היה אפשר להפיק מאותו נגטיב הדפסים רבים, ולכן לא תמיד קיים
"מקור" יחיד במובנו המקובל. אולם כאשר ההדפס נעשה בידי הצלם עצמו, סמוך
למועד הצילום ובטכניקה התואמת את התקופה, הוא בעל ערך גבוה כשל הנגטיב המקורי.
התצלום שצילם ליליין הפך מדימוי אישי של הרצל לפריט מוכר שהופץ בקרב
בני משפחה, חברים ופעילים ציוניים. שנתיים לאחר שצולם, במהלך הקונגרס הציוני השישי
בבאזל באוגוסט 1903, הופץ הדימוי בפורמטים שונים. היה זה הקונגרס האחרון שבו השתתף
הרצל לפני מותו. בארכיון הציוני שמור, למשל, הדפס ועליו הקדשה לבבית בפסטל כחול מהרצל לסידוני קאהן, פעילה ציונית ואשתו של לאופולד קאהן, מקורבו ומי שנמנה עם
המוציאים לאור של העיתון "די
וולט" (Die Welt).
הדפס זה נעשה בטכניקת פוטוגרבור (הדפס נייר מתצלום שנחרט על גבי לוח מתכת) בבית
הדפוס הידוע "פניקס" של ליאו וינץ בברלין.
הדפס פוטוגרבור עם הקדשה מאת הרצל לסידוני קאהן, "שותפה
לדרך", אוגוסט 1903 (ג PHG 1708 I)
עותק כמעט זהה, שהודפס בטכניקת פוטוגרבור עם הקדשה מהרצל בפסטל כחול,
שמור במוזיאון יהדות איטליה. הוא נשלח ב־25 באוגוסט 1903, יומו הראשון של הקונגרס
השישי. על פי מידע שעובר במשפחת רוונה הוא ניתן לפליצ'ה ראוונה, עורך דין מפרארה
שבאיטליה וראש הפדרציה הציונית האיטלקית, שהשתתף בקונגרסים ציוניים אחדים (מאז
השלישי) והיה בקשר אישי עם הרצל.
התצלום הופץ גם כגלויה בעותקים רבים. אחת הגלויות השמורות בארכיון
נשלחה אף היא ביום הראשון של הקונגרס השישי אל אלה נשאואר, גיסתו של הרצל, שעל לפי
הכתובת שצוינה על המעטפה בה נשלחה הגלויה, שהתה באותה עת בוונציה. גלויה אחרת, שנשלחה אף היא בזמן הקונגרס השישי, נושאת הקדשה בכתב ידו של הרצל לבן סנדקותו, תאודור ורנר, ועותק שלה שמור בארכיון.
.jpg)
.jpg)
"דרישת
שלום מהקונגרס" – גלויה עם תמונתו
של הרצל שנשלחה אל אלה נשאואר בוונציה, 25.8.1903. הגלויה הודפסה בבית הדפוס של ליאו
וינץ וממוספרת במספר 77 (PHG\1002064)
עותקים של התצלום, בדרגות חשיבות שונות, מצויים כיום ברחבי העולם. כל
אחד מהם משלים פריט מידע המצטרף לסיפורה של תקופה: שיטת ההדפסה, פורמט ההעתק (הדפס
אומנותי, גלויה), הקדשה בכתב ידו של ליליין או של הרצל, שמו של מקבל התצלום, חותמת
בית הדפוס וגם הכתובת על המעטפה מסייעים לעמוד על חשיבותו של העותק כמו גם להתחקות
אחר קשרים אישיים, אחר מעגלי הפעילים הציוניים ואחר הדרכים שבהן הופצו דימויים
בראשית המאה ה־20.
*תודה לסוזן ברנס, אוצרת ארכיון הרצל, על הסיוע בהכנת הכתבה