"אני עובדת בעבר, ואתן בהווה, ונפגש בעתיד"

אסתר זמורה, 1930 (PHG\1100364)

 

"כרגע אין אני יכולה עוד להמשיך ולעסוק בעבודה המעשית. לכן עברתי מהעבודה המעשית לעבודה העיונית. וכידוע לרוב החברות עוסקת אני בסידור ארכיון של הסתדרותנו ועל בסיס זה כותבת אני ספר על תולדות ה.נ.ע [הסתדרות נשים עבריות] – לעת עתה מזה אתן רואות ששקועה אני בזמנים שעברו. וכך, אני עובדת בעבר, ואתן בהווה, ונפגש בעתיד, כי עבודתי יעודה לעזור לכן בעבודתכן העתידה..."

 

דברים אלו שיתפה אסתר זמורה באירוע פרידה שערכו לכבודה חברות הסתדרות נשים עבריות בראשית שנות הארבעים. לאחר שנות עבודה רבות בארגון, החליטה זמורה לצלול אל המסמכים ההיסטוריים ולסדר את הארכיון, מתוך כוונה לכתוב ספר בהמשך. בדבריה ביטאה זמורה את החשיבות הגדולה שראתה בלימוד ובידיעת העבר על מנת לסייע בעבודה המעשית של חברותיה בהווה.

מתוך נאום של אסתר זמורה באירוע שערכו לכבודה חברות הנ"ע, 1941 לערך J35\137))

 

הנ"ע הוקמה בשנת 1920 כהסתדרות לעבודה סוציאלית, כתוצאה ממפגש של נשות העלייה השלישית עם נשות היישוב הישן בירושלים וממצבן שלהן כעולות חדשות. יוזמת הקמת ההסתדרות הייתה בת שבע קסלמן, חברה ב"הדסה" ארצות הברית, שנחשפה בירושלים לתנאים הקשים של היולדות, תמותת התינוקות והעוני. בראשות הנ"ע עמדה הנרייטה סאלד, וביאטריס מרים שמואל – הליידי סמואל, אשתו של הנציב העליון – נעתרה להיות נשיאת הכבוד של הארגון.

צילום מכתבה של הליידי סמואל להנרייטה סאלד, שבו הביעה את הסכמתה להיות נשיאת הכבוד של הארגון, 1922 (J35\132-2p)

 

זמורה עלתה לארץ ישראל ב־1922 בעקבות בעלה משה, לימים נשיא בית המשפט העליון הראשון של מדינת ישראל. היא החלה את דרכה בהסתדרות נשים עבריות בשנת 1928 בכתיבת מאמרים לביטאון "האשה" בהוצאת הנ"ע. שנה לאחר מכן כבר נבחרה לעמוד בראש הארגון, משרה שבה החזיקה במשך 13 שנים, שבמהלכן הובילה לאיחוד של הנ"ע עם ויצו – מהלך שיצא לפועל בשנת 1933.

 

לאחר שחוותה אירוע מוחי בשנת 1941 נותרה רתוקה למיטה, ונאלצה לפרוש מתפקידה בהנ"ע. בעצתו של זלמן שז"ר, קרוב משפחתה וידידה, החליטה לנצל את תקופת המחלה הכפויה ולכנס ספר על תולדות הסתדרות נשים עבריות. לשם כך, שכרה ויצו את שירותיה של ההיסטוריונית ד"ר רות גלדשטיין­­־קסטנברג, היסטוריונית של תולדות יהודי צ'כיה שעלתה לארץ בשנת 1939, כפי שניתן לראות בכרטיס רישום לשכת הגיוס משנת 1942. כחלק מהמחקר, האיסוף והתיעוד לצורך כתיבת הספר, יצרו השתיים את "ארכיון הסתדרות נשים עבריות ואוסף חומר לתולדותיה".

רישום לשכת הגיוס על שם רות גלדשטיין־קסטנברג, 1942 (CZA S37C_גלדשטיין קסטנברג רות)

 

ארכיון הסתדרות נשים עבריות השמור בארכיון הציוני בחטיבה J35, מלמד על פעילות הארגון בשנים 1920–1933 ולאחר האיחוד עם ויצו ארץ ישראל עד שנת 1946. תחומי פעילותו היו מקיפים ונרחבים: שירותי עבודה סוציאלית, טיפול באם ובילד בתחנות הטיפול בתינוקות (לימים, תחנות "טיפת חלב"), הפעלת בתי תינוקות ל'ילד האסוף' – ילדים מרחבי ארץ ישראל שמסיבות שונות הוריהם לא יכלו לטפל בהם, ניהול מעונות יום וגני ילדים, ארגון קייטנות קיץ בירושלים ובטבריה לילדים ממשפחות מעוטות יכולות, הפעלת מגרשי גוגנהיימר – מגרשי משחקים שסיפקו פעילויות אחה"צ לילדי יסודי ותיכון, אספקת מצרכי מזון ולחם ב"מטבח עם" בחיפה, הכשרה תעסוקתית לנשים במסגרת תעשיית בית וחברת "שני", וכן שיעורי עברית והרצאות תרבות לנשים.

אחיות וילדים בבית התינוקות של הסתדרות נשים עבריות בירושלים, 1925 (J35\27-2p)

 

זמורה וגלדשטיין־קסטנברג לא הסתפקו באיסוף מסמכי הוועד הפועל שהיו שמורים במשרדים של הנ"ע־ויצו, ופנו אל נשים שהיו פעילות בארגון בבקשה שישלחו להן מסמכים מארכיוניהן הפרטיים. כך נוצר אוסף עם תתי־ארכיונים של פעילות הנ"ע: אסתר זמורה, בת שבע קסלמן, נלי מושנזון, ד"ר הלנה כגן (כהן), מרים יצחקי (ועד האם, סניף ירושלים), רחל כהן־כגן (סניף חיפה), מרים גלזר (סניף תל אביב), ואף מעזבונו של ד"ר תאודור זלוציסטי רופא תחנות לטיפול בתינוקות בתל אביב ויפו.

דו"ח מאת בת שבע קסלמן בעניין תחנת טיפת חלב בעיר העתיקה בירושלים, 1921 (J35\26)

 

המחקר והארכיון שהקימו זמורה וגלדשטיין־קסטנברג התבסס לא רק על מסמכי ארכיון קיימים אלא גם על מקורות שהן יצרו בעצמן. הן ערכו ראיונות עם נשים בארגון, ושלחו לפעילוֹת שאלונים מנחים שמהם ביקשו לשרטט את הביוגרפיה האישית של כל חברה ואת פועלה בהנ"ע.

 

כך למשל ערכה רות ריאיון עם המייסדת בת שבע קסלמן בקיץ 1943, שבו תיארה קסלמן את השתלשלות העניינים עד להקמת הנ"ע. רות סיכמה בכתב את הסיפור והוסיפה בסוגריים הערות שהסבירו את כוונתה של קסלמן:

"כשבאנו הנה, הסתדרנו במושרארא [מוסררה]... אז התחילו לקחת אותי בשכונה עניה זאת לבתים. חשבו שעשירה מאמריקה באה שהיא תראה את העוני...

מצאתי שהתינוקות היו מועטפות לגמרי כמו מומיות בסמרטוטים הכי מלוכלכים והיולדות שילדו, ילדו על רצפות, פשוט על רצפת אבנים או על רצפה של אדמה, וגם עליהן סמרטוטים מלוכלכים נורא, ולכן מתו רבות מהן... 

התפלאתי בתור חברת "הדסה" מאמריקה, כי הייתי סבורה ש"הדסה" הספיקה כבר יותר לחדור בין השכבות האלה. אז בהיותנו בידידות עם המשלחת המדיצינית של "הדסה" מאמריקה דיברתי עם ד"ר רובינוב, המנהל הראשי של משלחת זאת... שאלתי אותו אם הוא לא חושב שאיזה הסתדרות נשים לא יכולה היתה לעזור ל"הדסה" בעבודה זאת (נשים יולדות ותינוקות) והוא ענה לי מתוך שמחה גדולה שאם אני מתכוונת ליסד הסתדרות כזאת – אז God bless you.

אז התחלתי להזמין לביתי באופן אמריקאי (הזמנות על כוס טה לבית פרטי) נשים מכובדות שהיו תושבים בא"י כבר שנים רבות, כמו גב' מיוחס, פרומקין, ילין, בן דוד, יצחקי, גורדון..."

תמליל בכתב יד של ריאיון שערכה רות עם בת שבע קסלמן על ראשיתה של הנ"ע, 7.11.1943 (J35\9)

הראיונות בעל פה שערכו השתיים, כמו גם הקבצים הביוגרפיים שיצרו לחברות, היו בגדר חידוש לתקופה שבה תיעוד בעל פה לא נחשב חלק מהשדה ההיסטורי. יתרה מכך, מחקר היסטורי על פועלן של נשים היה חלוצי ונדיר בנוף המחקרי של שנות הארבעים של המאה ה־20, בארץ ישראל ובכלל. לשם אומדן, בשנת 1980 התפרסם מאמרה של מרגלית שילה "חוות הפועלות בכנרת", שהיה למאמר הישראלי האקדמי הראשון שעסק כולו בהיסטוריה של נשים. בכך, אסתר זמורה ורות גלדשטיין־קסטנברג הקדימו את זמנן.

 

עם פטירתה של אסתר זמורה בשנת 1951, מחקרן החלוצי נותר עלום במשך יובל שנים ולא יצא לאור. לאחר מותה מסר בעלה את ארכיונה הפרטי לארכיון הציוני המרכזי (A215 ארכיון משה ואסתר זמורה) וככל הנראה גם את ארכיון הנ"ע. בראשית שנות ה־2000, יצאה פרופ' מיכל זמורה, בתה של אסתר, למסע חיפושים בעקבות אותו כתב יד אבוד של הספר בארכיון הציוני המרכזי. היא מצאה בארכיון ויצו את כתב היד, בגרמנית ובעברית, ופרסמה אותו כספר. לאחרונה, לאחר רישום מחדש של ארכיון הסתדרות נשים עבריות, התגלה שהמחברות שעליהן עמלו זמורה וגלדשטיין־קסטנברג, יחד עם טיוטות נוספות של כתב היד, נשמרו גם הן בארכיון זה.

מתוך כתב היד של הספר לתולדות הסתדרות נשים עבריות שנשמר בארכיון ויצו F49\1441))

טיוטה של פרק ד' מתוך כתב היד של הספר לתולדות הסתדרות נשים עבריות שנשמר בארכיון הנ"ע, עם תיקונים בכתב ידה של רות גלדשטיין־קסטנברג (J35\137).

בצד ימין למעלה כתבה גלדשטיין־קסטנברג, ככל הנראה לאחראית על הקלדת הספר: "רחל, מכיון שהתגעגעתי כ"כ לעבודה, אני תקוה שזה [ר"ל, התיקונים בכתב היד] לא יבהיל אותך, גלדשטיין."

כריכת הספר נשים עבריות ציוניות מאת אסתר זמורה, 2002 (BK\65491)

*בעקבות רישום ארכיון הנ"ע עדי נמיה־כהן חוקרת את פועלה המחקרי של רות גלדשטיין־קסטנברג והיסטוריוניות יהודיות נוספות שפעלו לפני קום המדינה.

 ​~ פורסם ב- 2.8.2026 ~​

 

​​

​