מאת: סוזן ברנס, אוצרת ארכיון תיאודור הרצל
דפדוף פשוט ביומניו המקוריים של בנימין זאב הרצל – משימה שהפכה נגישה
לכולם בזכות האתר החדש "הרצל־אונליין" – מזמן הפתעה. בעמוד 45 של היומן
הראשון, משהו נקטע בבת אחת. הדיו הכחולה וכתב היד המוכר של חוזה המדינה מתחלפים בדיו
שחורה, עט דק וכתב צפוף ומחובר. לא צריך להיות גרפולוג מומחה כדי להבין: מישהו אחר
אחז בעט.
כתב היד של הרצל מתחלף באחר: עמוד ממחברת היומן
הראשונה, 3 ביוני 1895. (H1\72)
18 יומניו של הרצל, המונגשים
לראשונה במלואם לציבור, מאפשרים לקרוא את מילותיו בכתב ידו, ולהציץ מקרוב ברגעים
שבהם נולדה התנועה הציונית. את היומן הראשון פתח הרצל ביוני 1895 בתיאור התחושה שאחזה
בו בראשית עיסוקו ב"שאלת היהודים": "זה כמה ימים אני שוקד על יצירה
שאין שיעור לגדולתה [...] היא נראית כחלום אדיר [...] ממלאת אותי כולי עד אבדן
החושים. מלווה אותי לכל מקום, מרחפת מעל לשיחותי הרגילות טורדת אותי ומשכרת
אותי".
בהמשך היומן סקר
הרצל את גלגולי הרעיון, שהבשיל במוחו במשך שנים בזמן פעילותו כעיתונאי בפריז. הוא
תיאר את פגישותיו ואת חילופי הדברים עם הברון מוריס הירש, ופירט בהרחבה את מחשבותיו
על משפחת רוטשילד ועל הנאום שתכנן לשאת בפניהם. הנאום, שבסופו של דבר לא נישא, שימש
כעבור חודשים אחדים בסיס לספרו "מדינת היהודים" (1896), שבו פרש את משנתו
המדינית.
הרצל עצמו מסביר ביומן את חילופי כתב היד: בשבועות עמוסים
בהשראה הוא כתב "בהליכה, בעמידה,
בשכיבה, ברחוב, בעת האכילה, בלילה". רשימות אלה נכתבו על פתקאות, ולבקשתו העתיק
אותן אביו, יעקב הרצל, אל מחברת היומן הראשונה "בסדר שבו נתהוו", בזמן שהרצל עצמו ממשיך לתעד את האירועים
הבאים. חלק מרשימות אלה שמורות בארכיון הציוני
המרכזי.
יעקב הרצל, אביו של הרצל (PHG\1012295)
תיאודור הרצל ואביו יעקב (PHPS\1338343)
בין דפי היומן אפשר לקרוא מחשבות מטלטלות: פחד שלא
יספיק לעשות את משימתו בימי חייו, חשש שהוא יוצא מדעתו, ולצדם תחושת שליחות עמוקה שהוא
"מוריש ירושה רוחנית [...] לכל בני האדם". באותם הימים התחבט גם במושג
הארץ המובטחת: "איש לא חשב שיש לחפש את הארץ המובטחת במקום ששם היא נמצאת [...]
הנה היא: בתוך עצמנו פנימה".
"הארץ המובטחת נמצאת כאן. עד כה לא מצאו אותה, משום שלא חיפשו אותה במקום שבו היא באמת נמצאת: בתוכנו אנו. ומי בכלל היה מחפש בנו דבר טוב כלשהו?" רשימה של הרצל ובה מחשבותיו על נושאים שונים, בהם עסק גם ביומנו. בפסקה הראשונה מזכיר הרצל את רעיון הארץ המובטחת, 17.6.1895 H1\90))
האתר המקוון "הרצל־אונליין" מאפשר לבצע חיפוש
פשוט בלחיצת כפתור. כך ניתן למצוא, לדוגמה, את הפעם הראשונה שבה השתמש הרצל במילה ציוֹנים – כשתיאר חשש משחיתות פנימית ושוחד לפוליטיקאים
שעלולים לסכל את תוכניתו (עמ' 57), או לבדוק מתי חזר והשתמש בביטוי "הארץ
המובטחת" – כמו בגלויה ששלח מקונסטנטינופול ב־1902 יחד עם ג'וזף קאואן למקס
נורדאו, בה כתבו השניים "אתה כמעט יכול לראות את הארץ המובטחת", כביטוי
לתחושתם לגבי התקדמות התהליך המדיני.
"אנו נמזג [נאחד] את כל הציוֹנים" הרצל משתמש לראשונה במילה ציוֹנים, יומן 1, עמ' 57, 5.6.1895. (H1\72)
"אתה כמעט יכול לראות את הארץ המובטחת" גלויה מאת הרצל וג'וזף קאואן (בכתב ידו) ששלחו למקס נורדאו מקונסטנטינופול, 18.2.1902. (364A119\)
נוסף ליומנים, מוצג באתר גם כתב היד של הרומן
"אלטנוילנד", שבו פרש הרצל את חזונו למדינה היהודית העתידית בארץ ישראל.
הטקסטים המקוריים מוצגים לצד תעתיק בגרמנית, (במילותיו המדויקות של הרצל), תרגום
לעברית ולאנגלית, וקישורים למאות תצלומים ומסמכי ארכיון.
יומניו של הרצל שנכתבו בגרמנית
ובצרפתית הם הרבה מעבר לרשומה אישית ופרטית. הם עדות חיה לדרך שבה נולדה התנועה
הציונית. לאורך אלפי עמודים תיעד הרצל מפגשים דיפלומטיים, תוכניות אסטרטגיות
למדינה שבדרך, וגם את הלבטים והקשיים שליוו אותו. למרות שבצוואתו ביקש לפרסם את
כתביו, מותו המוקדם הוליד מאבקי שליטה על המידע הרגיש שביומנים. מתוך רצון להגן על
דמותו ועל התנועה הציונית בראשית דרכה, השמיטו בתחילה העורכים והמתרגמים קטעים מהכתובים.
עם השנים גברה המחויבות לאמת ההיסטורית, והטקסטים פורסמו מחדש במלואם ובנאמנות
למקור.
אתר "הרצל־אונליין" מוסיף ומחדש ולוקח זאת צעד קדימה. הטקסט מוצג במלואו, ללא תיקוני עריכה, כולל
המחיקות, תיקוני הניסוח ושגיאות הכתיב של הרצל עצמו תוך כדי עבודה, ומאפשר להתחקות
באופן בלתי אמצעי אחר עולמו הפנימי.
מוזמנים להיכנס
ולחקור בעצמכם!
https://www.herzlonline.org
~ פורסם ב- 2.7.2026 ~