משה
שרת (PHG\1113743)
ילדי
כיתה ג' מבית הספר היסודי "בורוכוב" בגבעתיים יצאו לסיור בבית "יד
לבנים" בפתח תקווה. זהו היכל ההנצחה הראשון, שהוקם כדי לשמר את זכרם של
הלוחמים שנפלו במלחמות ישראל, וללוות את המשפחות השכולות. מנהל "יד
לבנים", ברוך אורן, הדריך את הכיתה במהלך הביקור, וסיפר לילדים איך נבחרה הכתובת
שנחקקה מעל נר הזיכרון: בחלופת מכתבים בינו ובין משה שרת, שרת הציע להשתמש במשפט של
חלל מלחמת העצמאות צבי גובר לזכר אחיו הגדול, שנפל לפניו במלחמה: "המכורה!
במיטב דמנו הצעיר הרווינו עפרך. רצי נא עלומי קורבננו". ההצעה התקבלה והמשפט
נקבע במקום.
במהלך הביקור
ציין אורן, ששרת נמצא כעת בבית החולים, והציע לילדים לשלוח אליו איחולי החלמה.
הילדים חזרו מן הסיור מלאי רשמים, ומיהרו לכתוב מכתבים צבעוניים ומקושטים אל משה שרת.
"...לפני
זמן מה כשביקרנו ב"יד לבנים" בפתח-תקוה, ספרו לנו כי חלית. התעצבתי מאוד
לשמוע על מחלתך.
אני מאחל לך שתבריא מהר, ותמשיך את עבודתך למען העם והמולדת." מכתב מערן,
תלמיד ג'1, אל משה שרת, 24.5.1965. (S65\58)
"...מר
אורן ספר לנו, ספור על אפרים; צביקה;
והוריהם היקרים! הוא גם הזכיר בסיפור את שמך.
מר אורן הציע לנו לכתוב לך מכתבים.
אני מאחלת לך החלמה מהירה ושתוכל להמשיך בפעילותך כמקודם. בהערכה ובהערצה." מכתב מחיה,
תלמידת ג'1, אל משה שרת, 24.5.1965. (S65\58)
"שמענו
על פעלך הגדול למען ישראל לפני קום המדינה ואחריה. פעלת רבות למען עלית הנוער
לארץ,
לצערנו הרב חלית ואני מאחל לך שתבריא ותמשיך בפעלך הגדול למען ישראל."
מכתב מאיל,
תלמיד ג'1, אל משה שרת, 24.5.1965. (S65\58)
"אני
מאחלת לך החלמה מהירה, תשוב לעבודתך בריא ושלם ותפעל למען קיום המדינה וחיזוקה.
העובדים
והפקידים שלך מצפים לשובך לעבודה כדי לקבל את הוראותיך המוצלחות."
מכתב
מפנינה, תלמידת ג'1, אל משה שרת, 24.5.1965. (S65\58)
שרת
שמח מאוד במכתבים שקיבל למיטת חוליו מהדור הצעיר. הוא כתב מכתב תשובה למחנכת הכיתה,
וביקש ממנה להקריא אותו לתלמידים. "ילדים יקרים, בשכבי בבית החולים הגיעוני
מכתביכם" פתח שרת. "כאשר נתקבלו המכתבים הראשונים היה בדעתי לענות על כל
אחד מהם לחוד, אך הזרם הלך וגבר, המכתבים הלכו ורבו ומספרם הגיע לעשרות",
משום כך החליט לשלוח "מכתב משותף לכולכם."
מכתב
מאת משה שרת אל מחנכת כיתה ג'1 בגבעתיים, 12.61965 (S65\58)
שרת הודה
לילדים על איחולי ההחלמה ועדכן כי "חל שינוי לטובה במצב בריאותי ואני מקווה
כי הוא ילך וישתפר." הוא הדגיש כי קרא כל מכתב ומכתב והחמיא לילדים על כתיבתם
הנאה והציורים שהוסיפו: "מצאו מאד חן בעיני גם האותיות היפות והשורות הישרות
וביחוד הציורים והעיטורים שנעשו באהבה."
שרת אף
הודה לברוך אורן על הדרכתו, ושמח כי הילדים למדו ממנו על ההיסטוריה הטרייה של עם
ישראל: "חשוב מאד לדעת את כל מה שקרה לעמנו בעשרות השנים האחרונות, בארץ ובגולה,
איך הצלחנו להקים את מדינת ישראל ולהגן עליה ומה פעלה המדינה מאז נוסדה." הוא
סיים את המכתב בתקווה "כי תהיו תלמידים טובים ותגדלו אזרחים נאמנים למדינתנו,
בריאים בגופם ואיתנים ברוחם."
הסיפור
החביב מצא את דרכו לעיתונאי בעיתון "מעריב", שפרסם את דבר סיורם של
תלמידי גבעתיים ואת זרם המכתבים, ששלחו לשרת ו"הציף את ביתו". גם מכתב
התשובה ששלח שרת לכיתה פורסם במלואו. שרת הבחין בכתבה, ויותר מכך, בשגיאות שהופיעו
בה. הוא לא התעצל ושלח מכתב למערכת, שבו העמיד את הדברים על דיוקם: התלמידים הגיעו
מגבעתיים ולא מפתח תקווה, ברוך אורן היה זה שסיפר להם על הכתובת מעל נר הזיכרון
ולא המחנכת, ולבסוף הדגיש כי לא מדובר בציטוט שלו אלא ציטוט מדברי החלל צבי גובר, ששרת
רק הציע לעשות בו שימוש.
"הכתובת
שהביאה להתכתבות"- כתבה ב"מעריב" על מכתבי התלמידים מגבעתיים אל משה
שרת, 20.6.1965.
"רשם
לזכותי משהו שאינו מגיע לי ואגב כך קיפח את זכותו של בן יקיר, מחללי מלחמת
הקוממיות,
ולא קיים חובת אמירת דבר בשם אומרו..." מכתב למערכת
"מעריב" מאת משה שרת, 23.6.1965.
זמן
קצר לאחר מכן מצבו הרפואי של שרת החמיר. הוא נפטר ב-7 ביולי 1965 ונקבר לפי בקשתו
בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב לצד קבריהם של בני משפחתו ושל אישים ידועים
בתולדות העיר תל-אביב ובתולדות היישוב היהודי.
~ פורסם ב- 24.7.2023 ~