מגילת רות
מודפסת, מעוטרת באיורים יפהפיים בגוון זהוב, השתמרה בארכיונה האישי של רות
קליגר־עליאב. האיורים המלווים את הטקסט המקראי נעשו בידי האמן וחבר קיבוץ גבעת
ברנר אריה חצור. המגילה פורסמה בשנת 1976 בידי ועדת החגים הבין־קיבוצית, והיא
מהווה נקודת מפגש בין טקסט עתיק לבין
תרבות החג הקיבוצית המתחדשת.
מאת: הילה כהן
מגילת רות עם עיטורים של אריה חצור בהוצאת ועדת החגים הבין־קיבוצית,
תשל"ו, 1976 (A454\72)
מנהג ידוע בחג
השבועות הוא לקרוא את מגילת רות, בין היתר בשל הזיקה שבין החג לבין עונת הקציר,
שבה מתרחשת עלילת המגילה. שדות בית לחם, הקוצרים והמלקטות, התבואה והחסד האנושי שבמרכז
הסיפור, הפכו את המגילה לטקסט המזוהה עם החג. בעבור התנועה הקיבוצית יש בה רובד
נוסף: סיפור מקראי המתרחש במרחב חקלאי ומעלה על נס עבודה, ערבות הדדית, שייכות
לקהילה וקשר עמוק לאדמה. לפיכך, מגילת רות התאימה במיוחד לעיצובו המחודש של
חג השבועות כחג הביכורים והעבודה החקלאית.
רות קליגר־עליאב,
1937 (A454\388)
בדומה לרות
גיבורת המגילה, גם רות קליגר־עליאב (1910–1980), שבארכיונה נמצא הפריט, הייתה אישה
פורצת דרך. כפעילה ציונית מרכזית, הובילה קליגר־עליאב מבצעי העפלה נועזים לארץ
ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה, וסייעה להצלת יהודים באירופה בתקופת השואה ולאחריה.
לצד פעילותה הציבורית הייתה קליגר־עליאב חובבת אמנות נלהבת והיא אספה במהלך חייה שירים,
רישומים ופריטי תרבות ייחודיים, שמצאו את דרכם לארכיונה האישי. בין אלה גם מגילת
רות הקיבוצית, שאותה קיבלה לידיה בשנותיה האחרונות.
מאחורי
הפקתה והפצתה של המגילה המאוירת עמדה ועדת החגים הבין־קיבוצית, גוף של אנשי תרבות
מטעם התנועות הקיבוציות, שהוביל ועיצב את הערכים התרבותיים ואת טקסי החגים בקיבוצים.
הוועדה הוציאה לאור פרסומים רבים – חלקם עיוניים, כגון "ילקוטי חג",
וחלקם טקסיים, כמו הגדות לפסח, מסכתות לחגים וגם את מגילת רות. הוועדה ביקשה לחבר
את המסורת היהודית הקדומה אל המציאות המתחדשת בישראל, תוך יציקת תכנים ציוניים,
חקלאיים ואוניברסליים למועדי השנה. הפקת מגילת רות בפורמט מאויר ונגיש לקראת חג
השבועות נועדה לספק לחברי המשקים טקסט חגיגי לקריאה משותפת.
אריה חצור,
באדיבות ארכיון גבעת ברנר.
מאייר המגילה
הוא אריה (מאיירהוף) חצור (1907–1968), שהיה חבר קיבוץ גבעת ברנר. חצור נולד במצרים
ורכש את הכשרתו האמנותית באקדמיה לאמנויות בגרמניה. הוא בחר לעזוב את לימודיו לפני
סיומם ולהצטרף למפעל החלוצי בארץ ישראל, שאליה עלה בשנת 1930. בהמשך היה מעורב
בפעילות ביטחונית במסגרת הפלמ"ח ו"ההגנה", אך את עיקר חותמו הותיר
בתחום התרבות והיצירה בקיבוצו. בגבעת ברנר שילב בין עבודה חקלאית, חינוך ויצירה
חזותית, ורתם את כשרונו האומנותי לעיצוב חיי התרבות המקומיים: יצר משחקים וחוברות
צביעה לילדים, הכין תפאורות ותלבושות לחגים ולטקסים, הפיק מחזות, אייר הגדות לפסח וליום
העצמאות ועיצב אריזות תעשייתיות. אחד הפרויקטים המשמעותיים שעסק בהם היה תיעוד
חזותי של ציפורי אגם החולה לפני ייבושו בראשית שנות ה־50, מטעם הוצאת הקיבוץ
המאוחד. חצור לא זכה לראות את ספר ציוריו "ציפורים בחולה", שראה אור רק
בשנת 1987. שנים אחדות לאחר מותו נאספו רישומיו הגרפיים ושולבו במגילת רות שפרסמה
ועדת החגים הבין־קיבוצית.
עיצוב המגילה
משלב אווירה מקראית־חקלאית, אמנות גרפית קיבוצית והשראה ממסורת של כתבי יד ומגילות
מעוטרות. איוריו של חצור, הבנויים מקווים עדינים וזורמים, הודפסו בגוון זהוב, בדומה
לצבעה של החיטה הבשלה. הם שובצו בין פרקי המגילה כמסגרת דקורטיבית שתוחמת את הטקסט
בגוון חום־אדמה. האיור הפותח מציג דמויות נושאות ביכורים לצד דמויות מחוללות, שמזכירות
את תהלוכות הביכורים, הריקודים וההופעות הקהילתיות המאפיינים את ההווי הקיבוצי בחג
השבועות.
בין האיורים ניתן
לזהות קוצרים וקוצרות בלבוש מקראי, דמויות המלקטות שעורים בשדה, משפחות רב־דוריות,
בעלי חיים וצמחייה ארץ ישראלית. עולם דימויים זה מתכתב עם עולמו של חצור ועם
עיסוקו האמנותי בטבע המקומי ובנופי הארץ. הבחירה להדגיש דמויות אנושיות פשוטות,
מנער ועד זקן, לצד עבודת אדמה וטבע חי, משתלבת בעלילת המגילה ובאתוס הקיבוצי של
עבודת כפיים וחיבור לאדמה.
בחלוף חמישה
עשורים מהדפסתה, מגילת רות הקיבוצית מזכירה לנו כיצד ההיסטוריה המקראית, היצירה
התרבותית הקיבוצית וסיפורם האישי של בוני הארץ שזורים זה בזה ויוצרים מארג תרבותי
אחד.
~ פורסם ב- 20.5.2026 ~