דמי פורים לעלייה

 

מאת: הילה כהן

 

עם הקמת המדינה ופתיחת שעריה לגל העלייה הגדול מאירופה וממדינות ערב, התקשתה המדינה הצעירה וחסרת המשאבים בקליטת העלייה ההמונית. אזרחי ישראל ויהדות התפוצות התבקשו לתרום ולהשתתף בסיוע לעולים החדשים. בסוף אותו עשור בלטה במיוחד העלייה מרומניה. לאחר שנים של הגבלות מצד השלטון הקומוניסטי על יציאת יהודים, התאפשר להם להגר תמורת תשלום, ומאות אלפים מיהודי רומניה בחרו לעלות לישראל.

משפחת עולים מרומניה בבואה ארצה, חורף 1959. מאוסף קרן היסוד (NKH\406158)

ילדים עולים מרומניה וחפציהם, חורף 1959. מאוסף קרן היסוד (PHG\1414051)

 

מועצת המורים למען הקרן הקימת הוקמה כבר ב־1925 כמסגרת חינוכית־התנדבותית, שביקשה לעצב את החינוך העברי ברוח קק״ל והציונות באמצעות פיתוח תכנים, חומרי לימוד וכרזות. לנוכח העלייה הגדולה פעלה מועצת המורים לסייע לעולים ולהעלות את המודעות הציבורית למצבם, ובפברואר 1959 יזמה את מבצע "מיליון לעלייה". מטרתו הייתה לאסוף מיליון לירות מתלמידי בתי הספר בעבור קליטת העלייה. היא פנתה לבתי ספר בכל הארץ בבקשה לארגן את איסוף התרומות.

"מכריזים על 'מבצע מיליון' של התלמידים", ידיעה בעיתון "דבר", 24 בפברואר, 1959

 

המבצע לא נועד רק לגיוס כספים. בעלון של מועצת המורים, שיועד לתלייה בחדרי המורים, הוגדרו המטרות החינוכיות: שיתוף התלמידים במשימה הלאומית של קליטת העלייה, טיפוח תחושת ערבות הדדית ואהבת הבריות, והגברת תחושת הערך העצמי של כל ילד באמצעות השתתפות בעשייה בעלת משמעות. לצד זאת הוגדרו גם יעדים לימודיים, כמו הכרת חיי היהודים במזרח אירופה ולימוד נושא העלייה וההעפלה.

עלון ובו מידע על מבצע "מיליון לעליה" מטעם מועצת המורים למען הקק"ל בעבור לוח המודעות בחדרי המורים (DD1\6183)

 

כדי להשיג מעורבות פעילה של התלמידים, עודדה המועצה את הכיתות ליזום ולהוביל את הפעילות בעצמן. כיתה שהצטרפה למבצע התבקשה לבחור ועד פעולה, שתפקידו היה לרכז ולקדם את היוזמות השונות. הכיתות מילאו טופס "הצהרת התנדבות" כביטוי למחויבותן. בתי ספר בתל אביב, בחיפה, בירושלים וביישובים נוספים ברחבי הארץ נרתמו למהלך.

"ונתאמץ לתת את חלקנו במבצע 'מיליון לעליה'" – הצהרת התנדבות הכיתות למיזם (DD1\6183)

"הבצוע של כל הפעולות הקשורות במבצע גדול זה – תלוי בסופו של דבר בכם" עלון מידע של מועצת המורים לוועדי הכיתות, מרץ 1959 (DD1\6183)

הוועדים חיפשו דרכים יצירתיות שיאפשרו לתלמידים לתרום מעצמם, מבלי להסתמך על ההורים. בין ההצעות שעלו: עבודה במשקים, איסוף בקבוקים, ויתור על ממתקים או בילויים, ואף תרומת כספי ימי הולדת או בר מצווה. בין היוזמות הראשונות הייתה הקדשת ההכנסות ממסיבות פורים כיתתיות ובית ספריות לטובת המבצע, בעזרת גיליונות בעלי כרטיסים נתלשים שמועצת המורים הפיצה לבתי הספר.

 

גיליון כרטיסים נתלשים למסיבות פורים שהכנסותיהן הוקדשו למבצע "מיליון לעליה" (DD1\6183)

מסיבת פורים בכפר הנוער "קרית יערים", 1957. אוסף עליית הנוער (PHRS\1423428)

 

מועצת המורים פנתה במקביל אל צוותי ההוראה והציעה שורה של פעילויות חינוכיות בנושא העלייה: שיחות בכיתות עם עולים חדשים או בעלי תפקידים בקליטת עלייה, פרסום כתבות בעיתון הכיתתי או הבית ספרי, קבלות פנים חגיגיות לתלמידים שעלו ארצה, משלחות תלמידים לקבלת פני עולים בנמל ובשדה התעופה, הכנת לוחות קיר והקרנת סרטונים בנושא. לצורך כך סיפקה המועצה חומרי הסברה, ובהם סקירה היסטורית על יהדות רומניה מאת ההיסטוריון אליהו פלדמן ומדריך לטיולים ביישובי עולים ובאזורי פיתוח ובהם נתונים על כל אחד מהם.

 

למבצע היו הדים חיוביים. בעלון למורים צוטטה מחנכת כיתה ג'1 של בית הספר "הקליר" בתל אביב, שתיארה את התרגשות תלמידיה: "הלבבות פעמו באהבה ובשמחה לאחים העולים ובמתיחות עקבו הילדים יום־יום אחרי הודעות בעתונות וב'קול ישראל' על בואן של אניות עולים. התרומות, שהביאו הילדים, היו מלוות מכתבי־הורים, שהביעו הערכה לפעולה זו של ילדיהם והזדהות עמהם." גם מכתבם הנלהב של תלמידי אותה כיתה הובא בעלון: "קמה הצעה בכיתה: נצטרף גם אנו ל'מפעל העליה' ונתרום גם אנו הילדים מכספנו. כי זו זכות גדולה להיות בין התורמים, ולא תמיד ניתנת זכות כזו לנו, הילדים... וכולנו החלטנו פה אחד לאסוף סכום כסף גדול בכיתה ולצרפו לסכום התרומות של האנשים הגדולים."

 

זמן קצר לפני תחילת המבצע בבתי הספר, הסתיים "מלווה העליה", מפעל לאומי נרחב של הממשלה  ושל הסוכנות היהודית למימון קליטת העלייה. המלווה החל בנובמבר 1958 וזכה לרוח גבית מראש הממשלה דוד בן־גוריון, שרכש את אגרות החוב הראשונות כדוגמה אישית. המועצה הציבורית של המלווה הדגישה את חשיבותו: "אין לשער את עתיד מדינתנו בלעדי העליה המתמדת והמתחדשת של יוצאי גלויותינו... עתה עלה מספר עולינו מאז קיום המדינה על בני הישוב שקדמו להקמתה."

 

כרוז מאת מועצת פועלי חיפה ובו קריאה לקנות אגרות חוב כחלק מ"מלוה העליה" לסיוע לקליטת עולים, הרוכשים השתתפו בהגרלות נושאות פרסים, 1959 (KRU\7013)

 

לצד ההתלהבות, נשמעה גם ביקורת על יוזמת מועצת המורים. בעיתון "מעריב" התפרסם טור תחת הכותרת "התנדבות מיותרת": "קשה לחשוד במורים שהם עד כדי כך תמימים בעניני ממון, שלא ידעו מראש כי תינוקות דבית רבן אינם מחזיקים פקדונות בבאנקים, פרט אולי לשכבה דקה של בני־מצווה שצברו 'הון' קטן כתמורה על הצלחתם ללמוד יפה את ההפטרה שלהם". לטענת הכותב, ברור היה שהכסף יגיע מכיסי ההורים, ושהמבצע יפעיל עליהם לחץ נוסף: "הילד יחזור הביתה נפעם ונרגש מן הסיפור שיספר לו המורה בבית־הספר על העולים המסכנים שהגיעו ארצה בחוסר־כל... ואבא לא יוכל להשיב פני ילדו ריקם". כך, למעשה, הוטל מס נוסף על הורי התלמידים, בסמיכות למבצע "מלווה עליה" שזה עתה הסתיים.

טור ביקורת על מבצע "מיליון לעלייה", עיתון "מעריב", 24 בפברואר 1959.

 

האם מועצת המורים הגיעה ליעד של מיליון לירות? המבצע הורחב גם לבתי ספר בחו"ל, אך הסכום הכולל שנאסף לא מתועד. ההדים שעורר מעידים כי קליטת העלייה נתפסה כמשימה לאומית, גם בקרב ילדי בתי הספר, כחלק מן המאמץ הציבורי המשותף בשנותיה הראשונות של המדינה.​

​~ פורסם ב- 2.3.2026 ~​

​​​​