הממונה על התקציב בארגון מחזיק בתפקיד
מרכזי, החולש על תחומים רבים. אברהם אוליצור (אוליצקי) (1948-1891) שימש בתפקיד זה
בארגונים הציוניים המרכזיים במשך שנים רבות. הוא שילב יעילות וקפדנות יחד עם עזרה
ותמיכה במי שהיה זקוק לכך, והשאיר חותם גדול על כלכלת היישוב. בעיצומן של ההכנות
להקמתה של המדינה נפצע בפיגוע שארע בבניין המוסדות הלאומיים.
תודה לנירה נוה, מתנדבת הארכיון, שרשמה מחדש את ארכיון אברהם
אוליצור וסייעה בהכנת הכתבה.
אברהם אוליצור (אוליצקי), נולד בכסלו 1891
בסקווירה, אוקראינה. הוא למד בבי"ס למסחר בלודז', ועלה לארץ ישראל בפסח
תרס"ט, 1909. זמן קצר לאחר מכן החל לעבוד כמזכיר המשרד הארצישראלי בראשותו של
ד"ר ארתור רופין. כך החל בקריירה ארוכת שנים במשרדי התנועה הציונית, שפעלו
בתקופת המנדט, ולימים זכה לכינוי "ותיק הפקידים של ההסתדרות הציונית בארץ
ישראל". במסגרת תפקידיו ניהל את התקציבים הכלכליים והתרבותיים של היישוב
היהודי, וארכיונו כולל מגוון רחב של תעודות הנוגעות לתחומים אלה.
אברהם אוליצור (PHG\1090141)
אוליצור קיבל תפקיד זמני במשרד הארצישראלי,
כשהחליף עובד חולה – עבודה שהפכה לקבועה. ברשימות שכתב על עבודתו במשרד הארצישראלי
(תיק A195\82) הוא
ציין ש"עם פתיחת המשרד הא"י נפתחה תקופה חדשה בעבודה ההתיישבותית של
ההסתדרות הציונית", מכיוון שכעת החלה פעילות המשרד בארץ ישראל ולא מרחוק:
"הועבר כובד הפעולה הציונית המעשית לא"י, והתנועה יצאה מהמסגרת של מחקר
והכנת דו"ח של מומחים, שאין שום מעשה בצדם." הוא סיפר שבאותה עת היה
מחסור בהון עצמי לחברות, והאדמות שרכשה קק"ל נותרו שוממות, מכיוון שלא הייתה
תוכנית ברורה איזה שימוש ייעשה בהן ומי יישב אותן. לחלל הזה נכנס המשרד הארצישראלי.
המשרד קידם את ההתיישבות בארץ באמצעות רכישת אדמות, סיוע ליישובים קיימים וחדשים,
פיתוח תעשייה ותשתיות, הדרכת פועלים והדרכת מתיישבים.
פקידי המשרד
הארצישראלי, אוליצור בשורה האמצעית שלישי מימין, 1919 (PHG\1023563)
במשרד שבו עבד אוליצר הייתה תעסוקה רבה: "תפקידי
היה רב גוני מאוד: מלבד כתיבת מכתבים ביד ובמכונה, סדור חשבונות תקופה וסדור
הארכיון, היה עלי גם לסדר את העתקת המכתבים בספרי העתקה מיוחדים לכך, ולכבוש אותם
במכבש של ברזל, עבודה שדרשה התאמצות גופנית רבה. כן היה עלי לסדר את משלח המכתבים
ע"י משרדי הדאר השונים (בימים ההם שררו עדיין בארץ חוקי הקפיטולציות ואת
המכתבים לחו"ל היינו שולחים בחלקם ע"י הדאר האוסטרי, ובחלקם ע"י
הדאר הגרמני, הרוסי, התורכי והצרפתי). מלבד שליחויות חשובות שונות היה עלי לסדר את
העניינים הטכניים של בית משפט השלום, הזמנות לשופטים, לבעלי-דין, וטפול במכירת
בולי קהק"ל, הרקת קופסאות וכו'. באותה תקופה עוד לא היה בארץ שרות טלפונים או
אוטומובילים וכל נסיעה לאיזה מקום שהוא, ואפילו ביהודה, היתה כרוכה באבוד זמן
רב."
אוליצור היה מסור מאוד לעבודתו, והמשיך
לעבוד שעות ארוכות גם לאחר תום יום העבודה על מנת לטפל בכל משימותיו שהלכו וגדלו.
הוא נזכר ש"פעם לא יכולתי לעמוד על איזו טעות בחשבונות של חות כנרת, כי חסרו
לי כ-20 כלי שעורה. אח"כ נתחוור, שהחמור אכלם מבלי להודיע על זאת, ואני
נשארתי על דוכני בגלל זה עד עלות השחר..."
מכתב מאת אהרן
יודילוביץ אל אוליצור בעניין העברת כספים מהמשרד הארץ-ישראלי אל קבוצת דגניה,
6.11.1911 (A195\1)
התערערות המצב בארץ במהלך מלחמת העולם
הראשונה הגביר את הצורך בסיוע ובתמיכה כספית. המשרד הארצישראלי עזר ככל יכולתו, וחילק
כספי סיוע שהגיעו מארה"ב ומרוסיה. השלטונות העות'מאנים התייחסו בחשדנות למוסדות
הציוניים ובכללן למשרד הארצישראלי, וכך למרות שהיה חבר ב"ועדת ההתעת'מנות
המרכזית", אוליצור נידון בבית משפט צבאי עות'מאני בעוון איסוף כספים למטרות
ציוניות. הוא הספיק לשרת תקופה קצרה בצבא העות'מאני. לאחר שהשתחרר חזר לעבודתו, וריכז
משלוחי זהב שנשלחו מקושטא לארץ ישראל על ידי ארתור רופין. מסתבר שרופין גורש מהארץ
בפקודת ג'מאל פאשה. על כך כתב אוליצור ברשימותיו שהגירוש הפך "מגזירה רעה
למקור תועלת לישוב", כיוון שרופין מצא דרך להעברת כספים למשרד, ו"נוצרה
האפשרות להחזיק את מפעלי הסיוע ואת רשת בתי הספר ולהציל את מוסדות הישוב מכִליון
חרוץ."
אוליצור סייע
לארגונים שונים ולבודדים בימות המלחמה. ברל כצנלסון פנה אליו במכתב נרגש בבקשה
לסייע לו במה שיוכל, 1915-6 (A195\70)
באביב 1917 הוצאה פקודת גירוש לתושבי תל
אביב יפו. אנשי המשרד הארצישראלי עזרו למגורשים יחד בשיתוף "ועד ההגירה"
בראשותו של מאיר דיזנגוף. אוליצור היה בין הראשונים לחזור לארץ ישראל, ותיווך בין
התושבים לבאי כוח הצבא הבריטי. הוא התנדב ל"גדוד העברי", אך שוחרר על
מנת שימשיך בתפקידו. בצלאל יפה, מנהל סניף המשרד הארצישראלי בפתח תקווה, כתב
לאוליצור בעניין זה, שהוא מצטער שרבים מתנדבים לשירות בצבא הבריטי בעקבות
ז'בוטינסקי בזמן שזקוקים להם בארץ ישראל "להקמת החיים הנורמליים". הוא הוסיף,
כי "איננו עדיין עם בריא ושלם ואין מי שיוכל להחליף את ההולכים והליכתם תזיק
הרבה."
מכתב לאוליצור מבצלאל
יפה בעניין ההתנדבות לצבא הבריטי, 24.6.1918 (A195\68)
"ועד הצירים", משלחת המנהיגים הציוניים
לארץ ישראל, הגיעה בשנת 1918 כדי לבחון את הדרכים למימוש הצהרת בלפור ולתווך בין
היישוב היהודי לשלטון הבריטי. לימים התמזגו מחלקות ועד הצירים עם המשרד הארצישראלי,
ואוליצור השתלב בפעילות המשותפת. הוא כיהן כמנהל הלשכה לתעשייה ועבודות ציבוריות של
ההנהלה הציונית בירושלים, ייסד את "בית החיילים העברים", את "מגן
דוד אדום" ואת "ועד ההצלה לנגועי הפרעות באוקראינה ופולין". בנוסף
היה ממקימי שכונת תלפיות בירושלים.
בשנת 1921 נסע אוליצור ללונדון להשתלם
במקצועות כלכליים ובמסחר. באותה שנה נוסדה קרן היסוד, והוא התמנה למנהל מחלקת
הכספים שלה – תפקיד שבו כיהן עד למותו. כעבור שנים אחדות בלונדון ארגן בשנת 1926 את
העברת הלשכה הראשית של קרן היסוד לירושלים. גם בעת שהותו בלונדון פנו אליו בשאלות
הנוגעות לניהול החיים בארץ ובעיקר בנושאים כלכליים. במכתב ששלח ד"ר דב
רוזנשטיין, נציג הג'וינט בארץ ישראל, הוא שיתף את אוליצור בקשיים בחלוקת הכספים, שנאספו
לטובת חיילי "הגדוד העברי", ותֵאר את מצבו הקשה של מכון "בית
המלאכה שושנה" בירושלים.
מכתב מד"ר דב
רוזנשטיין, שהתעניין בשלומו של אוליצור, והתייעץ אתו בסוגיות כלכליות שונות, 27.3.1921
(A195\12)
מתוקף תפקידו שימש אוליצור חבר הנהלה מטעם
קרן היסוד והסוכנות היהודית בחברות שונות. הוא הכין דו"חות כלכליים
ואדמיניסטרטיביים עבור המוסדות הלאומיים, ופרסם מאמרים וספרים בנושאי כלכלה
ופיננסים. מוסדות וארגונים שונים פנו אליו לעזרה ולסיוע. אחד הארגונים היה
"אגודת הסופרים העברים בארץ ישראל", שהוקם על ידי חיים נחמן ביאליק. האגודה
דאגה לזכויות הסופרים, וקיימה מפעלים ספרותיים שונים. אחד מהם היה הדפסת ספרי מקור
נבחרים ומכירה מוקדמת שלהם למנויים. אשר ברש ויעקב פיכמן, חברי הוועד, פנו
לאוליצור בבקשה, שירכוש את נבחרת הספרים של שנת ,1934 וכך יוכל להעשיר את ספרייתו
וגם לתמוך בתרבות העברית.
פנייה של "אגודת
הסופרים העברים בארץ ישראל" לאוליצור בבקשה לרכישת מנוי לספרים נבחרים, 18.2.1934 (A195\46)
באותו חודש בדיוק קיבל פנייה גם מ"ברית
ותיקי המכבי בא"י". אגודה זו נוסדה במטרה לסייע להסתדרות "המכבי"
ולחבריה. ספורטאי "המכבי" הוזמנו לראשונה להשתתף בתחרויות ספורט
בינלאומיות של עמי אסיה המערבית במתכונת המשחקים האולימפיים, שנערכו בהודו.
להסתדרות "המכבי" הובטח, כי המשחקים הבאים ייערכו כעבור ארבע שנים בתל
אביב. האגודה פנתה אל אוליצור ואל אנשים נוספים בבקשה לתמוך כספית בספורטאים הארץ-ישראלים,
שלא קיבלו סיוע ממשלתי או מוסדי כלשהו, וצירפה הזמנה למסיבת הפרידה למשלחת.
מכתב מאת אורי נדב,
נשיא "המכבי", אל אוליצור בבקשה לתמוך במשלחת הספורטאים הישראליים
לתחרויות בהודו והזמנה למסיבת הפרידה בתל אביב, 11.2.1934 (A195\45)
אוליצור סייע גם לביה"ס "מקוה ישראל"
בניהולו של אליהו קראוזה לקבל כספי תמיכה מהסוכנות. קראוזה רצה להודות לו על עזרתו,
ושלח לו ארגז פירות מהיבול החקלאי שהניבו השדות של בית הספר.
מכתב תודה מאליהו קראוזה,
מנהל מקוה ישראל, לאוליצור, 17.7.47 (A195\37)
אוליצור סוקר את
השקעותיה של קרן היסוד בהתיישבות החקלאית, לידו יושבים לייב יפה וד"ר הנטקה,
1946, אוסף קרן היסוד, צלם: שורץ-יונס (PHKH\1301584)
הפיגוע בבניין המוסדות הלאומיים, שארע במרץ
1948, היווה מכה קשה ליישוב היהודי, והפך לאחת מנקודות הציון הבולטות של מלחמת
העצמאות. אוליצור שהה אז במבנה קרן היסוד, ונפצע בפיצוץ של מכונית התופת. הוא מת מפצעיו
כעבור ארבעה חודשים, ביולי 1948. ממיטת חוליו הוא הספיק להביע את דעתו בנוגע לשם
מתאים עבור המדינה החדשה ופרסם את הצעתו בעיתון ה"הפלסטיין פוסט". הצעתו "מדינת ישראל" הייתה
זו שהתקבלה לבסוף (עם זאת, לא ידוע מי היה המקור שהוביל להחלטתה של מנהלת העם). לאחר
מותו העבירו אשתו יעל (אולה) וילדיו שמעון וזיוה את מסמכיו האישיים לארכיון הציוני.
הצעתו של אוליצור לשם למדינה (S25\9680)