לצותת מבעד לדלתיים סגורות

 

מאת: רון כהן, ארכיונאי

ראובן שילוח (זסלני) במרכז, ולצידו חברי הנהלת הסוכנות היהודית גולדה מאיר ואליעזר קפלן, 1947 (PHG\1009299)

 

אתגרי הביטחון בארץ, שהלכו וגברו בשנות השלושים וביתר שאת בעקבות מאורעות תרפ"ט, הובילו לראשונה את המוסדות הציוניים להקים מערך מודיעין מאורגן. הלשכה הערבית, שפעלה תחת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הפכה לגוף המרכזי שריכז מידע וניתח את המגמות באזור. אנשיה, צעירים מוכשרים ודוברי ערבית, יצאו למשימות ברחבי המזרח התיכון, יצרו קשרים, גייסו מקורות ולמדו מקרוב על השכנים ועל ערביי הארץ. פעילות זו צמחה במקביל לשירות הידיעות של ההגנה. פרוץ המרד הערבי באפריל 1936 והמאורעות בעקבותיו הפתיעו את היישוב, אך אנשי הלשכה, בהובלת אהרון חיים כהן, התעשתו ושכללו את מערך איסוף המידע המודיעיני לכדי פעולה שיטתית ומקצועית.

דיווח "ידיעות הלשכה הערבית" מאת אהרון חיים כהן: "הפירוד בתוך מפלגת ההגנה הלאומית [הערבית] הולך ומתרחב. מוסרים כי המופתי מינה את עזת דרווזה לנצח על 'המלאכה' הזאת", 27.10.1936 (S25\3252)

 

בירושלים חברו שירות הידיעות של ההגנה והלשכה הערבית לאיסוף מודיעין מהערבים ומהבריטים כאחד, באמצעות מודיעים, בחינת מסמכים מודלפים ממשרדי ממשלת המנדט והאזנה לשיחות טלפון. תחילה צותתו לשיחות שעברו דרך המרכזייה הראשית ובהמשך התחברו לקווי טלפון פרטיים. כך צותתו אנשי הלשכה לשיחות במשרדי המועצה המוסלמית העליונה ולבתיהם של בכיריה. בארכיון הציוני המרכזי נמצא תיעוד רב לפעילות מודיעינית זו.

 

באוגוסט 1936 מונתה ועדה מלכותית בראשות הלורד פיל כדי לחקור את אירועי המרד הערבי בארץ ישראל ולהציע פתרונות. חברי הוועדה הזמינו פקידי מממשל בריטי ונציגים מטעם הציבור היהודי והערבי להעיד בפניהם. המחלקה המדינית ביקשה ללמוד על היערכות הערבים ביחס לוועדה והשתמשה ביכולות הלשכה הערבית לאיסוף מידע מקדים. לקראת בוא הוועדה לארץ, בנובמבר 1936, נערכו בלשכה לעקוב מקרוב אחר תוכן השיחות והעדויות, שחלקן נמסרו בדלתיים סגורות. הם חיפשו דרך לצותת לדיונים. לאחר קבלת אישור ממשה שרת, ראש המחלקה המדינית, התקינו מיקרופונים נסתרים באולם הישיבות בבניין מלון פאלאס, שבאותם ימים שימש את מטה משרדי ממשלת המנדט, ונבחר לארח את דיוני הוועדה המלכותית.

חזית בניין מלון פאלאס שבו נערכו דיוני ועדת פיל, 1936–1937. צלם: צבי אורון (NZO\634435)

 

ברוך קטינקא, מבוני מלון פאלאס, מזכיר את חלקו בהטמנת המיקרופונים בספרו "עד הנה" (1964), ומעיד על יצירת הקשר עם קבלן החשמל שסייע בהתקנתם במלון. זאב גסקו, מאנשי המחלקה לעבודות ציבוריות בממשלת המנדט, סיפר על חלקו בעדותו השמורה בארכיון "ההגנה" (1964). העדויות אינן זהות, אך שתיהן מציינות כי המיקרופונים הזעירים חוברו לנברשת הפאר שהייתה תלויה באולם הדיונים מעל שולחן חברי הוועדה, והם שידרו בזמן אמת באמצעות קו טלפון לעמדת האזנה במשרדי הסוכנות היהודית בבניין המוסדות הלאומיים. באופן מפתיע, עד כה לא אותר תיעוד רשמי להאזנות אלה, זאת בשונה מן התיעוד המקיף והעשיר הקיים על אודות המעקבים והאזנות הסתר אחר אישים ערבים שנעשו באותה תקופה.

ברוך קטינקא. צלם: צבי אורון (PHO\1390363)

אולם דיוני הוועדה המלכותית בבניין מלון פאלאס ובמרכזו הנברשת שבה הותקנו מכשירי האזנה, נובמבר 1936. צלם: צבי אורון (PHO\1359677)

 

בארכיון הציוני שמורים תמלולים מודפסים של חלק מן העדויות הפומביות שניתנו בפני הוועדה, כגון זו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני. כאשר משווים בין התמלול לבין העדות שפורסמה בפרוטוקול הרשמי של הוועדה, אפשר ללמוד על האזנות הסתר. מי שהקליד את העדות משמיעה התקשה לזהות על פי הקול מיהו הדובר, וציין רק "הוועדה" באופן כללי, במקום את שם הדובר. על בסיס זה הניחו חוקרי תולדות המודיעין כי אכן התקיימו האזנות סתר.

 

מימין, הפרסום הרשמי של פרוטוקול עדותו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני (ג (BK\5841\26. משמאל, הפרוטוקול המקביל, שככל הנראה נערך על סמך האזנת סתר ממשרדי הסוכנות היהודית (S25\10211)

 

לאחרונה אותר בארכיון תיעוד דרמטי שהוא בבחינת ה"אקדח המעשן" המאשרר חד משמעית את ביצוע האזנות הסתר לדיוני הוועדה. זוהי מחברת רשימות עבה, בכתב ידו של איש הלשכה הערבית ראובן (זסלני) שילוח. שילוח היה ממייסדי קהילת המודיעין הישראלית ומי שכיהן כראש "המוסד" הראשון. במחברת תִמלל שילוח 30 עדויות חסויות שלהן האזין בעצמו. באופן רשמי, עדויות אלה נותרו חסויות עד 2017, אז פרסם אותן הארכיון הלאומי הבריטי לראשונה.

"5-10 הרגעים הראשונים היה קשה לשמוע": העמוד הראשון במחברת ההאזנות לדיונים החסויים של ועדת פיל, ובו תמלול עדותו של ג'ון הות'רון הול, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט (S25\22559)

הכריכה האחורית של מחברת ההאזנות. המדבקות על הכריכה מעידות על גלגוליה בארכיון הציוני, מאז הופקדה יחד עם ארכיון המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בתחילת שנות ה־50, אז נסגרה פעילות המחלקה. אף שהחיסיון הוסר בתחילת שנות ה־80, המחברת אותרה רק לאחרונה.

 

במחברת מתועדות העדויות החסויות של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית. ויצמן, כמו בעדויות הנוספות שניתנו בדלתיים סגורות ומתועדות במחברת, העיד באנגלית. לעיתים התקשה שילוח לתרגם את דבריו לעברית, ועבר בין עברית לאנגלית תוך כדי העדות. כאשר שילוח לא הצליח לשמוע, הוא כתב "לא שומעים", כשהייתה הפסקת החשמל הוא ציין במחברת שנאלץ לרשום מהזיכרון – כמו בעת שהאזין לעדותו הדרמטית של דאגלס האריס בכיר מחלקת הפיתוח, הראשון שהציג את רעיון שתי המדינות הריבוניות: "אם יש תוכנית הניתנת להגשמה הרי היא התוכנית להקים בא"י שתי מדיניות עצמאיות. מדינה יהודית על החוף ומדינה ערבית בהרים".

 

מחברת ייחודית זו שופכת אור לא רק על יכולות המודיעין בתקופה ועל תולדות שירותי ההאזנות במערך המודיעין, אלא מעידה כי הנהגת היישוב החזיקה בזמן אמת ביתרון אסטרטגי. היא נחשפה ללבטים, לתסכול ולהלך הרוח של אנשי הצבא והפקידים הבריטים הבכירים. היא עדות לכך שמנהיגי התנועה הציונית למדו על לידתו של רעיון חלוקת הארץ לשתי מדינות עצמאיות בעודו נרקם בחדרי החדרים של הוועדה ויכלו לתכנן את צעדיהם בהתאם בתקופת "המדינה שבדרך".

 

​~ פורסם ב- 7.6.2026 ~​

​​​​​