לבד בבית־יתומים באפריקה

מאת: ד"ר יגאל סתרי, לשעבר מנהל הארכיון הציוני

קבוצת ילדים יהודים מפולין במחנה פליטים בטהרן, 1942 (PHG\1053853)

רבות נכתב על הגעתם לארץ של מאות מ"ילדי טהרן", בפברואר 1943. פליטים יהודים מפולין, שנדדו לטהרן עם הצבא הפולני שהקים הגנרל אנדרס. בטהרן ריכזו אותם אנשי הסוכנות היהודית, טיפלו בהם והעלו אותם לארץ. פחות מוכר הוא סיפורם של הילדים שנשארו במחנות הפליטים ולא עלו עם קבוצת ילדי טהרן הידועה. הם נדדו דרך הודו למחנות פליטים באפריקה, יוזמה של הממשלה הפולנית הגולה בסיוע בריטי. כזה הוא סיפורם של האחים לבית ארנרייך, שהתגלגלו לאוגנדה בעיצומה של המלחמה באירופה. בזכות המכתבים ששלחו לדודם בחיפה הם אותרו והועברו לארץ.

ערב מלחמת העולם התגוררו יצחק ודורה ארנרייך עם שני ילדיהם שמחה (זיגמונד, יליד 1928) וחנה (אניה, ילידת 1929) בגליציה, בעיירה הקטנה גורליץ (כיום במערב אוקראינה). האב יצחק היה מוכר כפעיל ציוני. הוא כיהן כמזכיר הוועד המקומי של ההסתדרות הציונית בגורליץ, ושימש ציר בוועידות שנערכו בגליציה המערבית. אזור זה היה תחת שליטה רוסית מאז פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 ועד הכיבוש הגרמני בקיץ 1941. 

"אחד הציונים הותיקים והפעילים ביותר" אישור על פעילותו הציונית של יצחק ארנרייך, מאת הוועד המאוחד לעזרת יהודי פולין, מרץ 1942 (א\3038\S6P)

כמו פליטי מלחמה רבים, התגלגלו בני המשפחה לעיר בוכרה באוזבקיסטן. המצוקה החומרית, תנאי המחיה והמחסור במזון ובכסף בזמן המלחמה, הקשו על ההורים, וכדי להציל את ילדיהם שמחה (14) וחנה (13) הם מסרו אותם לבית יתומים מקומי, באוגוסט 1942. יחד עם היתומים הנוספים, הצטרפו הילדים לפליטים ונעו עם צבא אנדרס לשטח אירן.

כשנודע להורים שהילדים עברו מבוכרה לטהרן, שלח האב מברק לאחיו דב ארנרייך בחיפה, ועדכן אותו כי הילדים נמצאים בטהרן בלעדיהם. נראה שההורים הנחו את ילדיהם להסתיר את יהדותם וכך, כאשר שליחי הסוכנות היהודית הגיעו לטהרן לרכז את הילדים היהודים ולדאוג להעברתם לארץ, שמחה וחנה לא אותרו על ידם. בפברואר 1943 הגיעו לארץ מאות מ"ילדי טהרן", דרך הודו ותעלת סואץ, והדוד דב הופתע לגלות שאחייניו אינם ביניהם. הוא פנה בבהילות לסוכנות היהודית וביקש לבדוק בטהרן מה עלה בגורלם.

מכתבו של דב ארנרייך לסוכנות היהודית בבקשה לאתר את אחייניו במחנות הסוכנות בטהרן, שבו הוא מזכיר את המברק על אודותם שקיבל מאחיו, 31.3.1943 [דב כתב בטעות ששמחה וחנה הם בני דודים] (S75\3755)

"מחובתנו להעיר כי העניין מסובך למדי", הנס בייט, מנהל המחלקה לעלייה, עונה לפנייתו של דב ארנרייך, יוני 1943 (S75\3755)

מסמכים שאותרו לאחרונה בארכיון הציוני המרכזי חושפים שהילדים התגלגלו דרך הודו למחנה הפליטים מאסינדי באוגנדה, במסגרת פעולות הממשלה הפולנית לאתר מקלט לפליטי המלחמה. כך, מבלי שאיש ידע, מצאו את עצמם שמחה וחנה יחד עם פליטים פולנים נוצרים הרחק באפריקה. בזכות מכתבים שהצליחו להעביר לדודם בחיפה נודע לו על מיקומם, והוא פנה במכתב זועם למחלקה לעלייה במאי 1943: "לפני שבוע ימים קבלתי מכתב מילדי אחי, בו הם מודיעים לי, שנמצאים במושב פולני במסינדי שבאוגנדה. קשה לי להבין, איך קרה הדבר, שהילדים האלה, היו כמה חודשים באירן, ונציגי הסוכנות היהודית בטהרן לא ידעו עליהם ולא כלום". לפנייתו צירף העתק מתורגם מפולנית של המכתב המתאר את תחושות הייאוש שכתבו לו האחים חנה ושמחה:

"אני נמצאת עם אחי בבית יתומים באפריקה... ליבי כואב מאד... נסענו זמן רב... האקלים כאן הוא חם נורא ואנו חולים כל הזמן במלריה. הבתים הם כאן מעמודי דקל ומכוסים קש... אתם יכולים לתאר לכם את מצבנו. אין כאן אף אחד שיוכל להבין אותנו. אולם צריך בסבלנות לחכות וה' יהיה בעוזרינו. עשינו מאמצים לחפש ולמצֹא, אבל בלי תוצאות."

המכתב ששלחו שמחה וחנה ארנרייך מאוגנדה לדודם בחיפה, מתורגם מפולנית, באפריל 1943 (S75\3755)

מצוקת הילדים במחנה ותקוותם להינצל הביאו את הדוד דב לפעול במרץ והוא ניסה לסייע להם. במקביל הוא הגיש לסוכנות היהודית בקשת עלייה בעבור אחיו יצחק ואשתו דורה (דבורה). ידיעה בודדת בעתון מעידה כי שליח מטעם "המועצה לסידור פליטים" מצא 26 יהודים בין אלפי הפליטים הפולנים במחנה מסינדי. מתוכם איתרו שבעה ילדים, בהם שמחה וחנה, וגם עליזה רוטפלד, שדודה אוסקר שטרנשוס פנה אף הוא לעליית הנוער לאתר אותה. 

במחנה מאסינדי 26 פליטים יהודים מתוך 3,200 פולנים, "העולם", 3 במרץ 1944.

חילופי מכתבים בין הקונסוליה הפולנית בירושלים (שייצגה את הממשלה הפולנית הגולה בלונדון), לבין הסוכנות היהודית מעידים על הניסיונות לחלץ את מאות הילדים היתומים היהודיים עוד בברה״מ, בעת ששהו באירן, ובהמשך כששהו במחנות הפליטים הפולנים בהודו. הממשלה הפולנית הגולה אף התחייבה לסייע במימון העברתם ושהייתם בארץ. 

מכתב מאת יאן חמיאל(?) ינסקי, הקונסול הפולני בקמפלה, אל גרינבוים, ראש ועד ההצלה בסוכנות היהודית, בנוגע להעברת פליטים יהודים מאוגנדה לארץ ישראל, אוגוסט 1943 (S26\1144)

חלפו עוד חודשים ארוכים, עד שב־8 בפברואר 1944 בשלו התנאים, ושבעת הילדים, ובהם עליזה, שמחה וחנה, עשו את דרכם דרך קניה לקהיר ומשם דרך קנטרה שבמצרים לחיפה. 

כרטיס על שם זיגמונד ארנרייך, שהגיע לארץ בגיל 15, דרך קנטרה לחיפה, פברואר 1944, מהכרטסת הסטטיסטית של המחלקה לעלייה של הסוכנות היהודית (זיגמונד ארנרייךST6C\)

שמחה וחנה התקבלו בביתו של הדוד דב בחיפה אחרי שלוש שנים של ניתוק מהמשפחה. ברור היה שביתו לא מתאים לשכן אותם לאורך זמן וצריך למצוא להם מסגרת חינוכית מתאימה. דב פנה לעליית הנוער, הודה מקרב לב ללשכת עליית הנוער ובמיוחד לגב' הנרייטה סאלד, וביקש למצוא לנערים מקום. בהגדירו את התנאים קבע: לא בחינוך דתי, עדיפות לאחד הקיבוצים בסביבות חיפה או בעמק יזרעאל, אך בשום פנים ואופן לא בקיבוצי השומר הצעיר...

"הנני להודיעכם, שההורים של הילדים אינם דתיים, ולכן אינני רוצה בחינוך דתי... בשום אופן אינני מסכים לסדור הילדים בקבוצי השומר הצעיר". דב ארנרייך ללשכת עליית הנוער, 2.2.1944 (S75\3755)

לאחר שנבחנו כמה מסגרות התקבלו הילדים לכפר הנוער בן־שמן. חנה השתלבה במוסד, אך שמחה התקשה למצוא את מקומו. למרות בריאותו הרופפת הוא עזב את המוסד ללא רשות מספר פעמים. בפעם האחרונה עשה זאת בכוונה להתגייס ליחידה של צבא אנדרס שחנתה בארץ. מעליית הנוער פנו בדאגה לדוד מחיפה ודיווחו לו על ההיעלמות של שמחה, ולאחר בירור, עדכן דב ששמחה הצטרף לחי"ל.

מזכירות כפר הנוער בן־שמן מדווחת לעליית הנוער על קליטת הילדים במוסד, מרץ 1944 (S75\3755)

דב ארנרייך מדווח להנס בייט על דבר גיוסו של שמחה לחי"ל, מאי 1945 (S75\3755)

ההורים, יצחק ודבורה ארנרייך, הגיעו לנמל חיפה באוניה אנדריה לאחר המלחמה, באוגוסט 1947. שש שנים אחרי שנפרדו שבה המשפחה והתאחדה.

ייתכן כי בין הפליטים הפולנים שהתגלגלו להודו, נטמעו ילדים נוספים שלא זוהו כיהודים, כפי שעולה מרשימות הפליטים הפולנים השמורות בארכיונים רשמיים של ממשלת פולין, בהם ניתן להבחין בשמות משפחה בעלי זיקה יהודית.

* תודה לשלומית תעשה, ראש המדור לחקר המשפחה, על איתור המסמכים באוספים הגנאלוגיים.

​~ פורסם ב- 26.1.2026 ~​