מנהל בית ספר
"תחכמוני" ביפו, המחנך המהפכן ד"ר יהודה מהרש"ק, בחן את
הסטודנט הצעיר מווילנה שהתייצב אצלו בנובמבר 1921. הוא ידע מיד כי מצא ביוסף
גורדון את השותף המתאים להגשמת חזונו: פיתוח תוכנית הוראה שתכלול לימודים כלליים לתלמידים
דתיים ותכשיר אותם לעולם המודרני. ארכיון משפחת גורדון וגמנסיה השכלה, שהופקד
לאחרונה בארכיון הציוני, שופך אור על תרומתו של גורדון להוראת המדעים בתל אביב לתלמידים
מכל שדרות היישוב, מימיו הראשונים ב"תחכמוני" ועד להקמת התיכון בניהולו "גמנסיה
השכלה".
מאת: דוד גורדון, איש
מדיה, היי־טק והון סיכון, ונכדו של אינג'ניר יוסף גורדון
יוסף גורדון (1901–1971) בתיכון "גמנסיה השכלה",
אותו ייסד וניהל במשך כשלושים שנה, 1966.
גורדון היה בוגר
אוניברסיטה טרי בווילנה כאשר הוכתר ליו"ר התא של "החלוץ־צעירי
מזרחי", למרות היותו חילוני, ונשלח מטעמם להיות ראש חץ לזרם המתוכנן של
צעירים וצעירות דתיים שעלו לקרקע בארץ ישראל. אולם לאחר שהגיע לנמל יפו ב־1921 התגלגלו
הדברים אחרת, והוא מצא לו במהירות שיבוץ אחר לגמרי במפעל הציוני. הוא התקבל לעבודה
אצל מהרש"ק בבית הספר היסודי הדתי־חרדי "תחכמוני" ביפו. זמן קצר
לאחר מכן, הוא הוצג לקהל המקומי צמא התרבות באמצעות הרצאה מחזית המחקר על
"שיטת איינשטיין החדשה בפילוסופיה". "ההרצאה הצטיינה בתכנה העשיר
והמדעי והקסימה את כל הנוכחים", דיווח עיתון "התור" (25.11.1921). כרטיס
הכניסה להרצאה זו של שרה פינקלשטיין, אשתו לעתיד של גורדון, השתמרה בארכיונו.
כרטיס הכניסה של שרה פינקלשטיין, לימים
גורדון, להרצאתו של יוסף גורדון על תורת איינשטיין, נובמבר 1921.
גורדון ומהרש"ק
מצאו שפה משותפת וגורדון שימש מהר מאוד יד ימינו של המנהל. הוא ריכז את לימודי המדעים
ב"תחכמוני" והיה ציר מרכזי בהכנות לקראת הקמת תיכון המשך ("גמנסיה")
עם כיתות ריאליות על פי חזונו של מהרש"ק.
מחזור תרפ"ה
של תלמידי בית הספר "תחכמוני" ומוריהם, גורדון שני מימין ליד
מהרש"ק במרכז.
יוסף גורדון ותלמידיו
במעבדת המדעים של "תחכמוני". מתוך חוברת גיוס כספים להקמת מבנה הקבע של בית
הספר ברחוב ליליינבלום בתל אביב, 1925.
בעידודו של
מהרש"ק, יצא גורדון ב־1923, בלוויית אשתו הטרייה שרה, לשנת השתלמות בסורבון
בפריז. כל אותה תקופה שמר הזוג הצעיר על קשר עם ארץ ישראל באמצעות מכתבים וגלויות.
במכתב אל גורדון בפריז דיווח מהרש"ק בשבט תרפ"ד על הקשיים במיסוד כיתות התיכון
של "תחכמוני": "גורמים חיצוניים השפיעו שבית הספר התיכוני, שכה
ציפינו לו, לא נפתח". הוא שיתף בתלאות השגת אישורים וגיוס כספים לבניית משכן הקבע
לבית הספר: "לנו הבניין – שאלת הקיום. עכשיו העיניים נשואות אל ארץ הדולרים –
לאמריקה... 'המזרחי' עתיד ליתן את הדין על שאיננו מתאמץ להשיג הלוואה לבניין בית ל'תחכמוני'".
למכתב צורף פתק חביב מתלמידי כיתה ז', שכתבו לגורדון על המורה המחליף והביעו תקווה
שעוד יזכו להיות תלמידיו לאחר שובו.
תלמידי כתה ז' בבית הספר "תחכמוני" במכתב
למורם יוסף גורדון, 4.2.1924.
גורדון שלח לתלמידיו
חזרה מפריז שי צנוע: לוח מידע גיאולוגי. כששב ארצה לקראת סוף שנת הלימודים, הביא
עימו שלל אמצעי הוראה חדשניים ובהם "פנס קסם", מקרן שקופיות, וספרייה
עשירה של תוכן לימודי – כ־80 סרטונים מצרפת ומהולנד בנושאי היסטוריה, ספרות,
גיאוגרפיה ומדעי הטבע. "בא האדון גורדון", הכריזו התלמידים בעלון בית
הספר ביולי 1924: "ביום חמישי א' בתמוז בא מורנו החביב האדון יוסף גורדון,
אחרי שהותו בפריז שנה שלמה, הוא הביא הרבה מכשירי לימוד לבית ספרנו".
"פנס קסם", מקרן למצגות שקפים חינוכיות
ספריית סרטוני שקופיות מפריז ומאמסטרדם
בנושאי מדע ותרבות
לאחר שובו המשיך
גורדון לבסס את לימודי המדעים בבית הספר, ואף פנה לנתיב הפילנתרופי על מנת לגייס
מימון לפרויקט. אשתו שרה גייסה את כישוריה האמנותיים והכינה יומן רישום ל"תרומות
לקניין מכשירים" מעוטר בציור "תורה ודעת" ובו ספר תורה, מפת ארץ ישראל
ואיורים של המכשירים הנדרשים. ברשימת התורמים הקצרה נמנים כמה ממנהיגי הציבור
הדתי, כמו הנדבן הידוע הלל זלטופולסקי.
יומן רישום של תרומות להצטיידות המעבדה הלימודית בבית
ספר "תחכמוני", שאויר על ידי שרה גורדון.
חוויית הלימוד ב"תחכמוני" לא הוגבלה לכיתה
ולמעבדה. בעלון
הבית־ספרי נשמרו תיאורים מלאי התלהבות של התלמידים מטיולים ברחבי הארץ עם המורה
גורדון. אל טיול אחד באמצע שנות העשרים לאזור חיפה ועמק יזרעאל, התלוותה גם אשתו
שרה. הקבוצה נסעה ככל הנראה באמצעות רכבת, והתלמידים הצטלמו בתחנות נבחרות לאורך
הקו מתל אביב לחיפה וברכבת העמק מחיפה לנהריים. הם ביקרו בין היתר בטכניקום החדש
בחיפה (הטכניון), בנמל חיפה, בבית הילדים שבגבעת המורה, בבית אלפא, בתחנת הכוח
שהלכה ונבנתה בנהריים ובכמה מקיבוצי הסביבה.
יוסף גורדון ואשתו שרה בקיבוץ גניגר במסגרת טיול
לצפון עם תלמידיו מ"תחכמוני", 1925 לערך.
ד"ר מהרש"ק,
בעזרתו של גורדון, ראה ברכה בעמלו. מבנה בית הספר "תחכמוני" הוקם בתל
אביב (ועומד שם עד היום ברחוב ליליינבלום 7). בית הספר גדל ופרח במשך כחמישים שנה והעמיד
תלמידים רבים. גם חזון "הגימנסיה הריאלית" התממש: "אין שכלול גדול
ל'תחכמוני' מפתיחת הכיתה הראשונה של בית הספר הריאלי..." כתב מהרש"ק בחוברת
משנת תרפ"ה שיצאה לכבוד הנחת אבן הפינה לבניין החדש: "בלי בית הספר ה'תיכוני'
אין קיום גם ל'תחכמוני' העממי".
המגרש שעליו
הוקם בי"ס "תחכמוני", מתוך חוברת שיצאה לכבוד הנחת אבן הפינה למבנה
הקבע, 1925.
בקרב תלמידי "הגימנסיה
הריאלית" היה תלמיד פעלתן בשם דוד רזיאל, בנו של מורה שעלה ארצה במיוחד על
מנת ללמד בבית הספר. כבר בשנתו השנייה היה רזיאל בעל מודעות פוליטית, ויחד עם
חברים הוציא ב־1925 עלון בשם "צהר", בהשראת "ברית הציונים
הרוויזיוניסטים" (הצה"ר), שייסד מוקדם יותר באותה שנה זאב ז'בוטינסקי
כאופוזיציה לזרם המרכזי בציונות. על שער העלון מופיע גילוי נאות: "נתבקשנו
לפרסם, שהגיליון הזה יוצא בלי עזרה והשגחה מצד המורים". לאחר סיום בית הספר ב־1928
הצטרף רזיאל למחתרות וב־1938 מונה למפקד הארגון הצבאי הלאומי.
"צהר",
עיתון תלמידים פוליטי שהוציא התלמיד דוד רזיאל עם חבריו, 1925.
בית הספר "תחכמוני"
המשיך לשמש כתובת מרכזית לילדים מבתים דתיים בתל אביב. בין בוגריו נמנו דמויות בולטות בתולדות המדינה והתרבות
הישראלית, ובהן
האלוף הרצל שפיר, לימים מפכ"ל המשטרה, השחקן המיתולוגי חיים טופול, שופט בית המשפט
העליון דב לוין, המורה הנודע למתמטיקה אהרון אַספיס, בכיר האצ"ל איתן לבני, עוזרו
של רה"מ מנחם בגין יחיאל קדישאי, ומאמן הכדורסל האגדי יהושע רוזין.
ד"ר
מהרש"ק הוביל את בית הספר עד פטירתו ב־1950. גורדון, לעומת זאת, נפרד מהמוסד
ב־1932, לאחר שהשלים לימודים לתואר מהנדס בפריז שבעקבותיהם נשא בגאון כל חייו את
התואר החדשני "אינג'ינר". במקביל להוראה בבתי ספר אחרים בתל אביב ולחיבור
ספרי לימוד, החל לעבוד על מפעל חייו: "גמנסיה השכלה", בית ספר תיכוני פרטי
ללימודי בוקר והכנה לבחינות הבגרות, שיועד לנוער עובד ולומד ולעולים חדשים. בית
הספר פעל בלב תל אביב ליד כיכר ביאליק בין השנים 1932–1965 וחלק משמעותי מארכיונו
של גורדון מוקדש לו, למוריו ולמאות בוגריו.
ארכיון משפחת
גורדון וגמנסיה השכלה כולל קרוב לאלף פריטים: מסמכים, ספרים, תצלומים וחפצים מעיזבונם
של יוסף ושרה גורדון, בנם אמנון (יליד תל אביב, איש התעשייה האווירית) וכלתו
סיביל (לבית מרל – ילידת ברלין, בת העלייה החמישית). את הארכיון שמר במשך שנים דוד גורדון, נכדו
הצעיר של יוסף, והוא נתרם על ידי המשפחה לארכיון הציוני למשמרת עולם. ארכיון גורדון קיבל את הסימול A684 ולאחר סידור ורישום הוא יהיה נגיש לעיון.
~ פורסם ב- 2.7.2026 ~