שמעון ורבקה הרצל (PHPS\1338419, PHG\1010706)
בין תיאודור
הרצל לסבו שמעון ולסבתו רבקה נשמר קשר משפחתי קרוב, אף שהפריד ביניהם מרחק
גאוגרפי, לצד פער תרבותי ודתי. הוריו של הרצל, יעקב וז'אנט, גרו בפשט, לימים חלק
מבודפשט, וניהלו אורח חיים של משפחה יהודית עירונית שהזדהתה עם התרבות האירופית־הונגרית.
סבו וסבתו התגוררו בזמלין, כיום זמון שבסרביה, עיירה סמוכה לבלגרד שהשתייכה אז
לאזור הספר הצבאי של הקיסרות האוסטרית. המרחק מבית המשפחה בפשט היה כ־200 מיל וכשש
שעות נסיעה ברכבת, אך הסבים נהגו לבקר את בנם יעקב ואת נכדיהם מפעם לפעם.
שמעון לייב הרצל
נולד בשנת 1805 ונפטר ב־1879. רבקה לבית ביליץ, נולדה בשנת 1809 ונפטרה בשנת 1888.
בני הזוג חיו בעולם יהודי שומר מצוות, שהיה שונה במידה רבה מן הסביבה שבה התחנך
נכדם. הביוגרף עמוס אילון תיאר את שמעון כאדם בעל אמונה דתית עמוקה, שהתקשה להשלים
עם אורח חייו של בנו יעקב ומתח ביקורת גם על הדרך שבה חונך תיאודור.
כאשר חגג
תיאודור הרצל את בר המצווה שלו בשנת 1873 הזמינו ההורים את החוגגים לבית המשפחה
בפשט. לימים סיפרו בני משפחה כי הנער קרא את ההפטרה בקול טנור רם ואף הקריא שיר
מפרי עטו. הסבים שמעון ורבקה לא הגיעו לחגיגה, אולי בשל מגפת הכולרה שפקדה את
האזור, אך שלחו לנכדם מברק ברכה. המברק, השמור בארכיון תיאודור הרצל בארכיון הציוני,
מעניק הצצה אישית לקשר בין הסבים בזמלין לנכד בפשט.
"אנו
מברכים אותך לרגל יום הולדתך השלושה־עשר. יהי רצון שאלוהים ישמור עליך לאושרנו הרב",
מברק ברכה ששלחו שמעון ורבקה הרצל לנכדם לכבוד בר המצווה שלו (20-H1\2)
מסמכים נוספים
שנשמרו בארכיון מעידים על מעורבותו של שמעון בחיי הקהילה היהודית בזמלין. הוא שימש
כשָמש וכשליח ציבור בבית הכנסת, תקע בשופר בראש השנה ועבר לפני התיבה בתפילת
"כל נדרי" ביום הכיפורים. רבקה הייתה בתו של הרב ביליץ, ומשפחתה הייתה
מעורבת אף היא בחיי הדת והציבור. בארכיון נשמרו גם "קוויטונגען", קבלות בחתימתו
של שמעון, המפרטות את תרומותיהם של חברי הקהילה.
קוויטונג של פרשת כי תצא, חתומה בידי שמעון הרצל (H1\2451-4)
לפי מסורת משפחתית,
אבות משפחת הרצל היו מצאצאי אנוסים מספרד, שנמלטו לתחומי האימפריה העות'מאנית ושבו
שם ליהדותם, אך לא נמצא תיעוד לכך. אילנות היוחסין
והרשימות הקהילתיות שנותרו מצביעים על שורשים בבוהמיה, במוראביה ובשלזיה משם הגיעו
אבותיו של שמעון לבלגרד, אז תחת שלטון אוסטריה. לאחר
שבלגרד עברה לשליטה עות'מאנית, עברו בני המשפחה לזמלין הסמוכה יחד עם משפחות
יהודיות נוספות, ובשנת 1753 קיבלו היתר רשמי להישאר בעיר. מסמכים רשמיים של שלטונות
אוסטרו־הונגריה תיארו את היהודים כנתינים נאמנים, ששירתו בצבא, תרמו בעת מלחמה,
עסקו במסחר חוקי, שלחו את ילדיהם לבית הספר ונהגו ביושר. שניים מאחיו של שמעון המירו
את דתם, ואילו הוא נותר נאמן לאורח החיים היהודי.
אילנות היוחסין
של משפחתו של שמעון הרצל, שנערכו בקהילת זמלין (H1\2479-2) ובחברה קדישא
בבודפשט (או פשט) (H1\2469-7)
בזמלין פעל
באותן שנים הרב יהודה שלמה חי אלקלעי, מן המבשרים המוקדמים של הרעיון הציוני.
אלקלעי קרא לשיבת היהודים לארץ ישראל ולהקמת יישובים בה, ולבסוף עלה בעצמו
לירושלים. שמעון ואלקלעי חיו ופעלו באותה קהילה, וסביר שהכירו זה את זה. במשפחתה
של סבתא רבקה גם הייתה זיקה לרעיון שיבת ציון: אחיה, שמואל ביליץ, פעל למען יישוב
ארץ ישראל ולימים אף עלה לירושלים. ביוגרפים של הרצל העלו את האפשרות
ששמעון, שהאריך ימים ונפטר כאשר הרצל היה בן 19, סיפר לנכדו על אלקלעי ועל
רעיונותיו, אך אין לכך כל תיעוד. הרצל עצמו לא הזכיר את אלקלעי כאשר תיאר את התפתחות
השקפתו הציונית.
ביומניו של
הרצל מוזכר סבא שמעון פעם אחת. בשנת 1896, לאחר קבלת פנים נרגשת שערכו להרצל
יהודים שומרי מצוות בסופיה, כתב: "סקרתי את האנשים. טיפוסים שונים ומשונים. איש
זקן חובש כובע פרווה היה דומה לסבי שמעון הרצל". רישום קצר זה מעיד כי דמותו
ומראהו של הסב נותרו חקוקים בזיכרונו של הנכד גם שבע עשרה שנים לאחר מותו.
דף היומן שבו הרצל הזכיר את סבו, יומן 3 עמ' 102 (H1\74)
התחקות אחר
חייהם של שמעון ורבקה הרצל מוסיפה רובד נוסף על שורשיו של הרצל, בין שדרכו הציונית
הושפעה מהם ובין שלא. המסע שהחל בזמלין מסתיים בקבורתם
מחדש בהר הנושא את שמו של נכדם.
~ פורסם ב- 30.7.2026 ~