השושנים לרודוס

בשעה ששיחות מדיניות שוב עולות לכותרות, אנו חוזרים אל מלון השושנים ברודוס ואל הרגעים שבהם נקבעו גבולותיה של ישראל הצעירה. הצצה לתקופה שבה נוצרו ערוצי ההידברות הראשונים בין ישראל לשכנותיה. מבט מצולם אל הסכמי שביתת הנשק של 1949.

מאת: אילת הלל כהן-אורגד

 

בשבוע שעבר, לראשונה אחרי עשרות שנים, נפגשו רשמית נציגים ישראלים עם נציגי ממשלת לבנון כדי לדון בסיום הלחימה, כשברקע הפסקת האש השברירית במערכה עם אירן. בחרנו לחזור אל הסכמי שביתת הנשק במלחמת העצמאות, ואיתרנו את התצלומים המנציחים את השיחות בין ישראל לבין ארבע מדינות ערב שפלשו אליה במאי 1948: מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. ב"הסכמי רודוס", הנקראים על שם האי היווני שבו התנהלו מרבית השיחות, נקבעו גבולות המדינה שנודעו כ"הקו הירוק", ושימשו כגבולותיה של ישראל עד מלחמת ששת הימים ב־1967.

טקס חתימת הסכם שביתת נשק בין ישראל לבין ירדן, מלון השושנים ברודוס, 3.4.1949. במרכז ראלף באנץ' המתווך מטעם האו"ם (PHPS\1327503)

 

השיחות החלו ברודוס בינואר 1949 לאחר לחימה שנמשכה יותר משנה. ראלף באנץ', המתווך האמריקני מטעם האו"ם, הוביל אותן במטרה להפסיק את הקרבות ולהביא ליציבות שתוביל להסכמי שלום קבועים. באנץ' הקפיד להציג את הצדדים כשווים ולא כמנצח וכמנוצח, דבר שסייע בקבלת פשרות. הוא התעקש על שיחות ישירות בין הצדדים ועל ישיבה באותו החדר. תחילה נפגשו הצדדים בנפרד עם באנץ' ועם צוותו, ואחר כך נערך מפגש לא פורמלי של הצוות המתווך עם שתי המשלחות. הוא אף עודד ערוץ לא פורמלי של מפגשים בין הצדדים, ללא נוכחות אנשי האו"ם.

ראלף באנץ', המתווך האמריקני מטעם האו"ם (PHG\1091533)

 

הדיונים במלון השושנים ברודוס החלו בשיחות בין ישראל למצרים. בראש המשלחת הישראלית עמד מנכ"ל משרד החוץ וולטר איתן, לצידו אנשי המשרד וקציני צבא, ומולם קצינים ויועצים מדיניים מצרים. הסכם שביתת הנשק עם מצרים נחתם כבר ב־24.2.1949, אך בפועל הלחימה הסתיימה רק בתחילת מרץ לאחר "מבצע עובדה", שבמהלכו השלים צה"ל את כיבוש העיר אילת כדי להבטיח את סיפוח הנגב לתחומי המדינה. 

המשלחת הישראלית לשיחות שביתת הנשק עם מצרים בדרכה לרודוס, פברואר 1949. מימין לשמאל: ראש המשלחת וולטר איתן, ראובן שילוח, אלוף יגאל ידין, אליהו ששון ושבתאי רוזן. PHG\1010077))​

קצין מצרי חותם על הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים, פברואר 1949 (PHL\1088421)

ההסכם עם מצרים פרץ את הדרך לשיחות עם המדינות הנוספות, שנוהלו במתכונת דומה. בתחילת מרץ התקיימו בו בזמן שיחות עם לבנון ליד ראש הנקרה ועם ירדן ברודוס. בראש המשלחת הישראלית עמד סגן אלוף מרדכי מקלף ובראש המשלחת הלבנונית רמטכ"ל צבא לבנון תופיק סלים. המתווך מטעם האו"ם היה הנרי ויז'ייה.

 

תחילה נתקלו בקשיים עקב ניסיון לקשור את הזירה הלבנונית עם הזירה הסורית, אך ב־23 במרץ חתמו הצדדים על הסכם, שכלל חילופי שבויים, נסיגה של צבא לבנון מאזור ראש הנקרה, והסכמה ישראלית לפנות 14 כפרים שכבשה.

ראש המשלחת הישראלית, סגן אלוף מרדכי מקלף, אוחז בהסכם שביתת הנשק עם לבנון. לצידו נציגי האו"ם הנרי ויז'ייה (לשמאלו) והגנרל ויליאם אדוארד ריילי (לימינו), מרץ 1949. צלם: רודולוף יונס, אוסף קרן היסוד (NKH\425314)

במקביל, ברודוס, ניהל ראלף באנץ' את השיחות עם ירדן שהחלו ב־4.3.1949. בראש המשלחת הישראלית עמד ראובן שילוח ממשרד החוץ, ובראש המשלחת הירדנית קולונל אחמד צדקי אל־ג'ונדי. למרות מורכבות השיחות, בשל הגבול המשותף הארוך והמפותל שחצה את ירושלים בלב העיר, הן התנהלו באווירה ידידותית ותוך יחסי קרבה בין המשלחות.

בירושלים הצליחו שני המפקדים המקומיים, בעזרת נציגי האו"ם, למצוא הסדר שימנע את חילופי האש והתקריות הבלתי פוסקות בעיר. עוד בסוף נובמבר 1948 הסכימו מפקדי הכוחות בירושלים, משה דיין ועבדאללה א־תל הירדני על "הסכם הפוגה כנה", ששם קץ לחילופי האש וקבע את קו ההפוגה. הסכם שביתת הנשק לכל אורך החזית נחתם, רק אחרי דיונים ארוכים, ב־3 באפריל 1949. 

מפקדי הכוחות בירושלים, סגן אלוף משה דיין ועבדאללה א־תל סמוך למעבר מנדלבאום, במסגרת השיחות לשביתת הנשק בירושלים, סוף 1948  (PHG\1025010)

המשלחת הישראלית לשיחות שביתת הנשק עם ירדן, בדרכה לרודוס, מרץ 1949. מימין לשמאל: רב סרן יהושפט הרכבי, אירן ברוזה, ראש המשלחת ראובן שילוח, סגן אלוף משה דיין, סגן אלוף דן לנר ושאול הרמתי ((PHG\1023818​

היועץ המשפטי של משרד החוץ הישראלי שבתאי רוזן, נציג האו"ם הגנרל ריילי (משמאל), וקצינים ירדנים בדיונים על הסכם שביתת נשק ברודוס, 1949 PHG\1009877))

 

חברי המשלחות הישראלית והירדנית בעת החתימה על הסכם שביתת הנשק, מלון השושנים ברודוס, 3.4.1949. מימין המשלחת הישראלית(PHG\1009875) , משמאל המשלחת הירדנית PHG\1009876))

 

הדיונים על הסכם שביתת הנשק עם סוריה היו הארוכים והקשים מכולם. הם התקיימו ברמת כורזים, סמוך לחורבת ירדה, מ־5 באפריל 1949 ועד שנחתמו ב־20 ביולי 1949. מועד חתימת ההסכם עם סוריה הוא גם מועד סיום המלחמה הרשמי. בראש המשלחת הישראלית עמד סא"ל מרדכי מקלף ובראש המשלחת הסורית פאוזי סלו. במסגרת ההסכם הוגדרו שטחים מפורזים ממערב לגבול, שמעמדם נותר שנוי במחלוקת, מה שהוביל לתקריות גבול רבות.

חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה בתיווך אנשי האו"ם הנרי ויז'ייה, ראלף באנץ' וגנרל ויליאם ריליי, סמוך לחורבת ירדה (כיום מושב משמר הירדן), 20 ביולי 1949 (PHL\1088417)

 

במסגרת ההסכמים הוקמו ועדות שביתת הנשק, כדי לדון בפתרון מחלוקות גבול שיצוצו בין ישראל לשכנותיה. בראש כל ועדה עמד נציג של האו"ם, והן התכנסו עד מלחמת ששת הימים בעקבות תלונות על הפרת הסכמי שביתת הנשק או במקרים של תקריות גבול.

יוסף תקוע, ראש המחלקה לענייני שביתת נשק, בדיון עם אוד בול, המפקח מטעם האו"ם על קיום הסכמי הפסקת האש בין ישראל לשכנותיה. צלם: פריץ שלזינגר (NSC\116651)

ועדת שביתת הנשק ירדן־ישראל בתיווך האו"ם, דנה ביישוב הסכסוך על תוואי הדרך לאילת בכביש הערבה, בק"מ ה־78, דצמבר 1950. צלם: פריץ שלזינגר  (PHSC\1203957)

התכנסות ועדת שביתת הנשק ישראל־סוריה בחסות האו"ם, מאי 1951. צלם: פריץ שלזינגר PHSC\1204766))​

​​​​