הצהרת בלפור וכיבוש ארץ ישראל בידי הצבא הבריטי הטביעו חותם גם על העברית שצמחה בארץ ובעולם.
בארכיון הציוני שמורים פריטים בני התקופה ולאחריה, המשקפים את חשיבותם של האירועים ההיסטוריים ואת ערכם הסמלי בעיני אמנים ויוצרים שונים.
כבר בשנת 1917 לאחר פרסום הצהרת בלפור עיצב האמן שמואל בן דוד, מורה ידוע ב"בצלאל", כריכה לחוברת גלויות מצולמות בהפקתו של יעקב בן-דב. על תצלום הכריכה, השמור בארכיון הציוני, מופיעים דיוקנו של הלורד בלפור, הצהרת בלפור בנוסח עברי ותמונות של נופים פסטורליים ורועי צאן בארץ ישראל. עיצוב הכריכה המשיך את הקו העיצובי של "בצלאל", המוכר מחוברות תצלומים שהודפסו בשנים קודמות מבלי להוסיף פרשנות נוספת לאירוע החשוב. (PHG\1018062)
______________________________________________________________________________________
בעקבות כיבוש ירושלים על ידי הגנרל אלנבי בדצמבר 1917 עוצבה ב"בצלאל" סיכת כסף מיוחדת לציון האירוע. הסיכה העגולה, השמורה באוסף הסיכות והמדליות, מורכבת ממגן דוד שבמרכזו אריה העומד על שתי רגליו האחוריות. זוהי הופעתו הראשונה של האריה באומנות, שנוצרה לאחר המלחמה. האריה הוא הסמל של שבט יהודה, ומסמל גבורה ואומץ. (TZ6\541)
______________________________________________________________________________________
חוברת גלויות מצולמות נוספת של יעקב בן-דב הודפסה בשנת 1918, שאת כריכתה עיצב זאב רבן, אמן ומורה ב "בצלאל". הכריכה הוקדשה לגדודים העבריים ששירתו בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם הראשונה, והיא משלבת תצלום של חיילי הגדודים העבריים במסדר. לצִדם עומדת בתולת ישראל, המחזיקה דגל ומגן עם הסמלים של שבטי ישראל, ואריה הקורע את כבליו. עיצוב זה נותן ביטוי לתפישת הקשר בין הלחימה היהודית בצבא הבריטי ובין שחרור וגאולה לאומית של העם היהודי. (GNYBD\401077)
______________________________________________________________________________________
בשנת 1918 עוצב ב"בצלאל" מדליון, שחולק למשרתים בגדודים העבריים. המדליון "יהודה המשתחררת" הציע פרשנות חדשה למטבע הרומאי "יהודה השבויה" משנת 70 לספירה, שבו נראית אישה כבולה בשלשלאות ומולה עומד חייל רומאי המניף חרב. במדליון שעוצב לאחר המלחמה, כנראה ע"י בוריס ש"ץ, מייסד "בצלאל", החייל פונה לכיוון המנוגד לאישה המשתחררת מכבליה, חרבו כלפי מטה והמגן שלו יוצר הפרדה בינו לבינה. ביצירה זו נעשה שימוש בהיפוך של הסמלים הידועים, המזוהים עם חורבן המקדש, על מנת לבטא את תחילת תהליך העצמאות הלאומית של העם היהודי. (PHG\1012496)
______________________________________________________________________________________
כריכת גלויות נוספת מ-1918, הפעם בעיצובו של יעקב בן-דב עצמו, מקשרת בין הגדוד העברי ה-39, הגנרל אלנבי והפסל "מתתיהו" שיצר בוריס ש"ץ. הכיתוב על הכריכה הוא "זכרון לשחרור ירושלים". הפסל של ש"ץ מציג את מתתיהו מניף חרב, כשהוא ניצב מעל גופתו של חייל יווני. הכיבוש הבריטי של ירושלים התרחש בערב חנוכה, כך שהקשר בין החשמונאים לבין הניצחון הבריטי במלחמה ברור, אם כי החשמונאים מסמלים גם את המאבק לעצמאות מדינית בארץ ישראל. ההשוואה ביניהם מציגה את הניצחון במלחמה כתחילתו של תהליך עצמאות לאומית נוספת. (PHG\1025637)
______________________________________________________________________________________
בזמן המלחמה הוגלה לדמשק דוד ילין, מייסד הסמינר למורים. שובו של ילין לארץ ישראל בשנת 1919 עוררה שמחה רבה והתרגשות גדולה בקרב המורים והתלמידים בסמינר. שמואל בן דוד עיצב מגילה מיוחדת לציון האירוע, הכוללת ברכה מיוחדת ובסופה חתימותיהם של המורים. המגילה עצמה מעוטרת בשילוב של סמלים יהודיים כגון מגן דוד, המנורה ושל דמויות לומדים רכונים על ספרם, עם מוטיבים של ירושלים, כגון חומת העיר, כיפות וצריחי מסגדים ומבנה בית הכנסת "תפארת ישראל". על בית המגילה הכסוף, המעוטר בפיליגרם, חרוטות המילים "שנה ב' לגאולה". בחלקה הפנימי של המגילה כתובה ברכה: "ובהבקע שחר גאולתנו כלי גולה השלכת ואלינו שבת ", ובסופה מוזכר התאריך - "יום מלאת שנה למתן מגלת-שחרורנו". כך נכרכו בשמחת השיבה של ילין לארץ שני אירועים מכוננים, שנתפסו כראשית הגאולה: שנתיים לציון הצהרת בלפור ולשחרור ירושלים על ידי הגנרל אלנבי.
"לדוד ליום שובו מגלותו ציונה
בשעה קשה לעמנו ולארצנו מעירך נטרדת ישיש יקר וטהר-רוח, ותרחק נדוד בנכר בודד ומענה לדאבון לב אלפי תלמידיך וחבריך הלכו לאורך בלב חרד אתך נשאנו קשי גורלך ונקו תמיד לשוב לראותך בתוכנו מפיץ אורה ומגדיל עלילה. ובהבקע שחר גאולתנו כלי גולה השלכת ואלינו שבת. ברוך אתה בבואך וברוך הרגע אלינו השיבך! ואל יברך פעלתך להרוות צמאים ולהשיב רוח נכאים ומצאת ימים רבים ישע ונחמה חלף הסבל והתלאות אותך בגולה מצאו.
חבריך, תלמידיך ומוקיריך
ירושלים, יום מלאת שנה למתן מגלת-שחרורנו." (TZ1\49)
______________________________________________________________________________________
גם בתצלום כרזה משנת 1920, משתקף היחס הציוני אל הצהרת בלפור כאל ראשית הגאולה: הכרזה מנציחה אירוע מיוחד, שהתרחש בעקבות הענקת המנדט הבריטי על ארץ ישראל והכללת הצהרת בלפור בכתב המנדט הבריטי על ידי מדינות ההסכמה בוועידת סן-רמו. הגנרל הבריטי בולס, המושל הצבאי של ירושלים, הזמין להר הצופים נציגים של היישוב היהודי, של הקהילה המוסלמית ושל הקהילה הנוצרית בירושלים כדי לעדכן אותם בהחלטות שהתקבלו בוועידה. ששת הנציגים היהודים המופיעים בגלויה: הרב קוק, יוסף מיוחס, מנחם אוסישקין, יעקב בן דב, הרב ניסים אלישר והד"ר יצחק לוי מתוארים כ"שלוחי בשורת הגאולה בירושלים" ולצידם נמצאת תמונתו של בלפור וההצהרה. (GNYBD\400609)
______________________________________________________________________________________
ראובן רובין, הצייר הידוע, עיצב את הכרזה "עלו ורשו את הארץ" בשנת 1921 עבור קרן היסוד. בכרזה מופיע משה רבנו, המרים את ידיו אל על ומאחוריו נחלק העם לשניים: קבוצה של יהודים חלשים וגלותיים וקבוצה של חלוצים נמרצים. ביידיש נכתב: "יהודים, מפתחות ציון בידיכם, פתחו את השער". השער הנעול מסמל את שער הרחמים, שלפי המסורת ייפתח עם בוא המשיח. הקריאה ליהודים בגלות לעלות לארץ ישראל וליישב אותה הגיעה בעקבות הצהרת בלפור והתחושה שהגיע זמן הגאולה. (KH1\126-1kra)
______________________________________________________________________________________
בשנת 1925 הגיע הלורד בלפור לביקור בארץ ישראל להשתתף בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. ועד העיר ירושלים העניק לו במתנה שטיח ארוג מעשה ידי בית המלאכה "מרבדיה" (במקור מחלקת השטיחים של "בצלאל"). על השטיח מופיע בניין האוניברסיטה מוקף בפסוקים מהתנ"ך, המתארים את בית המקדש ואת הגאולה: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר", "פתחו שערים ויבוא גוי צדק", "גדול יהיה כבוד הבית", "וירושלם למבשר תתן", "כי מציון תצא תורה", "ומלאה הארץ דעה כמים לים", וכן ניתן ביטוי חזותי ליחס היישוב אל בלפור כמבשר הגאולה ואל האוניברסיטה כאל 'המקדש החילוני'. אל השטיח צורף מכתב תודה לבלפור בחתימתו של יוסף מיוחס, ראש ועד העיר ירושלים: "היקר נא איפוא בעיניך מנחה דלה זו המשמשת ביטוי קלוש לאותם רגשי ההערצה הממלאים לב האומה העברית אליך לורד נכבד מלאך חירותה משמיע ישועתה."
(צילום המרבד PHG\1017438 | מכתב של ועד העיר ירושלים ללורד בלפור S25\521)
______________________________________________________________________________________
כרזה מאוחרת יותר של קרן היסוד, העוסקת בהצהרת בלפור, פורסמה בשנת 1937 לערך ועוצבה על ידי הצייר נחום גוטמן. בכרזה של קרן היסוד, שביקשה מכל איש בישראל לתרום לטובת בניין הארץ, משולבים איור של שבי ציון, העוסקים בבניין המקדש, והקבלה בין "אז" ל"היום": הצהרת בלפור מקבלת מעמד כהצהרת כורש, ודבר הנהלת קרן היסוד וברכת הקונגרס העשרים מושווים לפסוקים מספר עזרא ונחמיה, המתארים את התרומה לבניין המקדש בזמן שיבת ציון. (KRA\223)
______________________________________________________________________________________
מעניין לעקוב אחר השינויים, שנעשו בשימוש בדימויים ושולבו בכרזות וביצירות העוסקות בהצהרת בלפור ובכניסת אלנבי לירושלים. סמוך לאירועים עצמם נוצרו פריטים, המציינים את המאורע החשוב ללא התערבות פרשנית, ובהמשך אומצו סמלים דתיים שהשתלבו בסמלים הלאומיים: האריה ובתולת יהודה. שילוב זה נעשה כדי לציין את ראשית עצמאותם הלאומית של היהודים ולאזכר את הגאולה תוך ציטוט פסוקים מהתנ"ך הקשורים לאחרית הימים ולשיבת ציון. עם חלוף השנים ממתן ההצהרה החלו להתמקד בבניינה של הארץ בתרומה או בעלייה אליה.
* בכתיבת המאמר נעשה שימוש במאמרו של גדעון עפרת "הצהרת בלפור והאמנות הארצישראלית"