"למה העשירים קשוחים וקמצנים במתן תרומות יותר מהעניים?"
שאלה זו אינה לקוחה ממבחן בקורס בכלכלה או בהכשרה בגיוס משאבים. מסקרן לדעת מתי
היא נכתבה ובאלה נסיבות, כי השואל הוא לא אחר מאשר תיאודור הרצל! הוא כתב אותה על
פיסת נייר קטנה בכתב ידו בגרמנית. מאות פתקאות דומות עם הגיגים, קטעי מחשבות
ורעיונות ראשונים, שרשם לעצמו חוזה המדינה, שמורות בארכיונו האישי, ועוברות בימים
אלה טיפול במעבדת השימור בארכיון הציוני.
תיאודור הרצל ליד שולחן הכתיבה שלו (PHG\1010460)
הרצל נהג לכתוב את מחשבותיו על פתקאות
מנייר בגדלים משתנים, כדי שישמשו אותו בהמשך. הן היוו את המסד לפיתוח הרעיונות, שבאו
לכדי ביטוי בנאומים, בספרים, במחזות ובפיליטונים שכתב. לעיתים ציין לעצמו לאיזו
סוגה (ז'אנר) הוא מייעד את הרעיון ששרבט על הנייר, ולעיתים גם הוסיף תאריך. מגוון
הפתקאות מאפשר להתחקות אחר דרך החשיבה של הרצל ולעקוב אחר גלגולו של רעיון ראשוני,
מאז עלה במוחו. לעיתים הוא שילב את הדברים בדרך שונה מכוונתו המקורית כמו בפתקה עליה רשם: "כי האגדה היא האמת הנצחית היחידה", שיועדה לפיליטון.
קל להבחין כיצד רעיון זה צמח והבשיל למוטו של ספרו "אלטנוילנד", כפי שמופיע
בכתב ידו על הכריכה: "אם תרצו אין זו אגדה" וגם בפסקת הסיום של הספר: "ואם
לא תרצו – הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות".
![פתקאות שונות שכתב הרצל – לפני מלאכת השימור [H1\463-8]](/DocLib208/H1463-8.jpg)
פתקאות
שונות שכתב הרצל. למטה משמאל: "כי האגדה היא האמת הנצחית היחידה"
– לפני
מלאכת השימור (H1\463-8)
בפתקה נוספת העלה הרצל על הכתב רסיסי
מחשבות על שיח דמיוני בין חבורת נשים לגברים בזמן ארוחת ערב ועל מה שעובר בראשם בזמן
האוכל. "בעלת הבית" ואמה מוטרדות מהאירוח, ומעודפי האוכל שיישאר אחרי שהאורחים
ילכו, ו"בעל הבית המריר מחשב בראשו את עלות האירוח". "הוד מעלתה האישה
היפה מוטרדת כי המחוך לוחץ לה", ו"בעלה של האישה היפה - שותק ואוכל, עייף ממאמצי הטיפוח של אשתו". "אישה כבת 55 אומרת דברים מטופשים", "גברת צעירה
חובבת ריקודים מאוכזבת כי לא הושיבו אותה ליד הצעירים", "אישה מלאת
תשוקה", "מאהבת סנטימנטלית", גברת "מתחסדת, מצותתת לנוכחים ועוקבת
אחרי יופי ותשוקה", ו"אשת המילים" - שלא קיבלה מאפיין נוסף. לצידן יושבים
"אנין הטעם המגושם שחושב באופן
טריוויאלי", "הנואם שמתאמן על נאום מאולתר", "דון חואן המותש, השקוע במחשבות זימה אותם כבר לא מסוגל
לבצע בעצמו", "פרופסור באוניברסיטה" ו"שני משרתים שזוממים
לסדר אחד את השני ואת האורחים".
רסיסי
מחשבות על מה עובר בראשם של אנשים במהלך ארוחת הערב
הפתקה מודבקת לקרטון עם סלוטייפ בפינות לפני מלאכת השימור (H1\464-118)
לא לכל המחשבות, שכתב על פתקאות, יש
ביטוי בכתביו של הרצל, אך הכמות הגדולה מעידה על השיטה. שתי פתקאות משנת 1898 מספקות
עוד הצצה לעולמו ולסוגיות, שהעסיקו אותו. אחת מהן משקפת את רוח התקופה, כשההכרה
בשוויון מגדרי ובמתן זכויות לנשים היו עדיין בראשיתם, אז כתב הרצל לעצמו:
"הילדים הם המכשול למתן אמנציפציה לנשים". השאלה, שרשם בפתקה השנייה
תמיד רלוונטית: "למה העשירים קשוחים וקמצנים בתרומות יותר מהעניים"?
למעלה: למה העשירים קשוחים וקמצנים
בתרומות, יותר מהעניים, למטה: הילדים הם המכשול למתן
אמנציפציה לנשים. הפתקים אחרי השימור (H1\463-32)
לאחר מותו של הרצל נאספו הפתקאות,
מויינו, סודרו ומוספרו. הן חוברו לנייר תומך במקבצים של שתיים – שלוש פתקאות בעזרת
דבק נייר (סלוטייפ), שהודבק בפינות, וכך נשמרו במשך שנים רבות. בעבר לא היה ידוע,
כי הסלוטייפ פוגם בנייר ועלול להביא להתפוררותו. כדי להבטיח את שימור מיטבי של
הפתקאות הן עברו לאחרונה טיפול במעבדת השימור. בשלב ראשון המשמרת קילפה מכל פתקה את
רצועות הסלוטייפ, הסירה בעדינות את שאריות הדבק, וניקתה את הכתמים שהותיר.
המשמרת מסירה את רצועות הסלוטייפ, שחיברו
את הפתקאות לתמיכה, ושימשו בעבר לתיקון קרעים.
העיקרון המנחה להמשך הטיפול המשמר הוא,
שכל פעולה תהיה הפיכה, כדי שאם בעתיד יהיה צורך, יוכלו להחזיר את המצב לקדמותו
מבלי לפגוע בפתקאות. לפיכך תיקנה המשמרת את הקרעים בעזרת נייר יפני עדין ודבק מסיס
במים, הניתנים להסרה בקלות, ובחרה להחליף את תמיכת הנייר הישנה בקרטון נטול חומצה,
שאליו חוברו הפתקאות. כדי שניתן יהיה לעיין בשני הצדדים של הפתקה, הודבקו לדופן
העליונה של כל פתקה שתי לשוניות (הינג'ים) מנייר יפני עדין, והן הושחלו דרך שני
חתכים זעירים, שנעשו בקרטון התומך, והודבקו אליו בצד האחורי. כך ניתן לעיין גם בגב
הפתקה מבלי לנתק אותה מהקרטון. כשתושלם המלאכה, הכול יאוחסן לפי הסדר בתוך תיקיות
מתאימות, וגם התמיכות הישנות, שהן חלק מהאוסף, יישמרו בסמוך.
חיבור הפתקה אל הקרטון התומך בעזרת לשוניות
(הינג'ים) מנייר יפני שהושחלו בחתך זעיר בקרטון
והודבקו לצידו האחורי.
~~~~~~~~~~~
יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות
הציונית העולמית:
"מחשבות, רעיונות ואירועים מעוררי
השראה משורבטים לעיתים על ידי סופרים ומשוררים על פתקאות, הנחשבות פעמים רבות
לחסרות משמעות בעיני המתבונן, אך בחלוף השנים נראה, כי מדובר בעולם ומלואו.
בחרדת קודש אחזתי בידי שלוש מפתקאותיו
של חוזה המדינה, שכל מילה ואות בהן מעוררות תהיות ומחשבות על כוונתו המקורית.
מה גרם להרצל לשרבט את המשפט "למה העשירים קשוחים וקמצנים בתרומות, יותר
מהעניים?" האם ייתכן שנתקל בקשיים לגיוס כספים ותרומות במסע הארוך
אל עבר מדינת היהודים? מדוע חשב שדווקא "הילדים הם המכשול למתן אמנציפציה
לנשים"? הייתכן שהערכים החברתיים של אותה התקופה הציבו באופן אוטומטי את
האישה כעקרת בית וכאחראית היחידה לגידול הילדים? אולי דווקא פתקה זו היא שסללה את
הדרך לשינוי בגישה למעמד הנשים? אולי בעקבותיה הייתה התנועה הציונית בין הראשונות
להעצים את מעמד האישה ולהעניק לה זכות בחירה במוסדות? ובכלל, מה עבר במוחו של חוזה
המדינה, כשכתב את המשפט "כי האגדה היא האמת הנצחית"? האם פתקה זו הייתה
הזרז של הרצל למשפטו הנצחי "אם תרצו אין זו אגדה"? כיצד שימשו משפטים
אקראיים על פתקאות כאלה את חוזה המדינה?
125 שנה חלפו מאז הקונגרס הציוני
בבאזל וסוגיות יסוד, שחלפו במוחו של הרצל, מלוות אותנו גם בימינו. במבט לאחור
מקבלת כל פתקה ופתקה משמעות נוספת ועמוקה. כל אות ואות היא ערך מוסף בפסיפס האדיר
של תקומת עם ישראל בארצו, כמו ספר הספרים, המלווה את עם ישראל כמקור כתוב לתרבותו הנצחית, המנציחים בגאווה
היסטוריה כתובה ארוכת שנים."
~ פורסם ב- 5.3.2023 ~