מאת: ד"ר אבי פיקאר, המחלקה ללימודי
ארץ ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין (זוס), אוניברסיטת בר אילן
"השכלה אוניברסיטאית היא תופעה המונית. אתה נתקל בה על כל צעד
ושעל: בסוחר, בבעל התעשיה, באיש שעוסק בפרקמטיה [מסחר זעיר], אבל הוא גמר
אוניברסיטה" כך תיאר בפליאה משה שרת, יו"ר הנהלת הסוכנות, את יהדות אלג'יר
בישיבת הנהלת הסוכנות ב-1961. דברי שרת, המתועדים בפרוטוקול הישיבה, שינו את ההנחות
המוקדמות שלי בדבר ניסיונות הממסד הישראלי להעלות את יהודי אלג'יריה ארצה –
ניסיונות שלא צלחו.
מתוך פרוטוקול ישיבת הנהלת הסוכנות, 10/7/1961. (100/1006S)
מחקריי על העלייה מצפון אפריקה התמקדו בעיקר בסיפורן של יהדות טוניסיה
ומרוקו, שתי קהילות שעלו בהמוניהן לישראל. למרבית היהודים שם לא הייתה אזרחות
אירופאית, וכאשר התברר, כי השליטים הצרפתים מתכוונים לעזוב את הארצות הללו, הבינו
היהודים שעתידם שם אינו מזהיר. רובם פנו למדינה היחידה שדלתה הייתה פתוחה בפניהם –
מדינת ישראל.
יהדות אלג'יריה, ארץ גדולה השוכנת בין מרוקו לטוניסיה, לא עמדה במוקד
המחקר שלי, זאת בשל מספר העולים הנמוך, שהגיע משם. בנסיבות היסטוריות, הקשורות
לאינטרסים של צרפת, כל יהודי אלג'יריה זכו לאזרחות צרפתית כבר ב-1870 בצו כרמייה,
שניתן על ידי שר המשפטים של ממשלת צרפת – היהודי אדולף כרמייה. ככאלה, אך מיעוט
מתוכם בחר לעלות לישראל, ובמשך השנים רבים היגרו לצרפת - בעיקר כאשר אלג'יריה
קיבלה את עצמאותה. ביניהם הייתה גם סבתא שלי, שנולדה וגדלה באלג'יריה, ועברה
לצרפת, עם אמה ואחיותיה בשנות השלושים (ומשם עלתה לישראל ב-1973).
ביקשתי ללמוד על יחסה של ישראל (הממשלה והסוכנות
היהודית) ליהודי אלג'יריה במיוחד בשנים הסוערות, שבהן מלחמת האזרחים שם גבתה
קורבנות רבים מסוף שנות החמישים ועד קבלת העצמאות ב-1962. גיליתי, בניגוד למה
שחשבתי, כי גורמים ישראלים רבים השקיעו זמן רב בלימוד ובהכרה של אותה קהילה במטרה
למשוך את חבריה לעלות ארצה ולא להגר ליעד "הטבעי" – צרפת.
אספת מועמדים לעלייה עם שליחי הסוכנות היהודית באוראן, אלג'יריה,
אפריל 1960. (PHG\1024101)
יהדות אלג'יריה הייתה קהילה לא מוכרת בישראל בתחילת שנות ה-60. אומנם חיו
בארץ כבר לא מעט יהודים מצפון אפריקה - כ-13% מכלל ילידי חו"ל לפי מפקד
האוכלוסייה, שנערך באותה שנה, אבל רובם היו ממרוקו, וחלקם מטוניסיה. בשונה מטוניסיה
ומרוקו, שזכייתן בעצמאות ב-1956 הביאה גלי עליית יהודים לארץ, אלג'יריה נותרה אז תחת
שליטת צרפת, ורק התעצמותה של מלחמת הלאומנים האלג'יראים, מלחמה שגבתה מחיר גבוה,
הביאה בסופו של דבר ליציאת הצרפתים מאלג'יריה ולקבלת העצמאות ב-1962.
בשנתיים, שקדמו לקבלת העצמאות, המצב הביטחוני באלג'יריה הלך והתדרדר, והעלייה
לארץ התגברה. ראשי הסוכנות החלו להתעניין בקהילה, שעד אז אך בודדים מבניה הגיעו
לארץ וללמוד להכירה. הדימוי, שהיה בישראל על קהילה צפון אפריקאית זו, נשען במידה
רבה על ההכללה שהייתה רווחת כלפי כלל יהודי צפון אפריקה ובמיוחד לאור ההיכרות עד
כה עם יהודי הארצות השכנות לאלג'יריה - טוניסיה ומרוקו.
משה שרת, ראש ממשלה ושר חוץ לשעבר, כיהן באותם שנים כיו"ר הנהלת
הסוכנות היהודית. בקיץ 1961 הוא יצא לנסיעת בזק לצרפת על מנת ללמוד על מצבה של
יהדות אלג'יריה לקראת עלייה אפשרית של הקהילה לארץ. בשובו דיווח לחברי הנהלת
הסוכנות על התרשמותו מהמקום ועל העתיד, שנשקף לאלג'יריה לאור הערכותיו של ידידו,
ראש ממשלת צרפת לשעבר, היהודי פייר מנדס-פרנס. בין השאר, סיפר שרת בהפתעה על התרשמותו
מרמת ההשכלה של יהודי אלג'יריה, שהייתה באותם ימים גבוהה יותר מרמת ההשכלה הממוצעת
בישראל.
שליח הסוכנות
משוחח עם מועמדים לעלייה מאוראן בזמן ביקורו באלג'יריה, אפריל 1960. (PHG\1024096)
הוא סיפר, שהלימודים הגבוהים ניתנים בחינם עבור מי שהם בעלי אזרחות
צרפתית, וכך כמעט כל בוגר תיכון באלג'יריה המשיך בלימודיו באוניברסיטה (בישראל
באותן שנים היו רק כ-4,000 מסיימי תואר ראשון בשנה, ושיעור יוצאי ארצות האסלאם
מקרבם היה פחות מחמישית). הוא ציין את העובדה, שהשכלה אקדמית איננה רק נחלתם של
בעלי מקצועות חופשיים אלא גם של סוחרים ותעשיינים: "השכלה אוניברסיטאית היא
תופעה המונית. אתה נתקל בה על כל צעד ושעל." הפתעתו מהתופעה הייתה ניכרת, והוא
בעיקר תהה, כיצד מדינת ישראל, שבה לימודי התיכון היו עדיין בתשלום, תוכל להעניק
ליהודי אלג'יריה את התנאים להם הם רגילים.
כשנה לאחר דיון זה כמעט ולא נותרו עוד יהודים באלג'יריה. למעט כ-7000
יהודים, שעלו לישראל, כמעט כולם היגרו לצרפת. מדינת ישראל אף ניסתה לשכנע את יהודי
אלג'יריה לעבור מצרפת לארץ, אולם ניסיון זה לא צלח. בישיבה, שהתקיימה ב"מוסד
לתיאום" (ועדה לתיאום בין הממשלה למחלקות הסוכנות היהודית) בנובמבר 1962 ציין
שרת בעצב: "אנו עדים בפעם הראשונה לתופעה של חיסול גלות שלמה, וגלות עמוקת
שורשים בהיסטוריה היהודית, שאינה מלווה בהעברתה לישראל, אלא היא הועברה לגלות חדשה."
הקהילה היהודית
בצרפת בעקבות ההגירה מאלג'יריה בשנת 1962 (PHPS\1332581)
~ פורסם ב- 13.5.2025 ~