לא נחריש על הפליית פועלות!

מכון שכטר למדעי היהדות

 

מפעלה הגדול של עדה (פישמן) מימון (1973-1893), ממייסדות תנועת הפועלות בתקופת היישוב, פעילה מרכזית לקידום מעמד האישה ולימים חברה בכנסת הראשונה והשנייה, היה הקמת "משק הפועלות להכשרה חקלאית על ידי נס ציונה" – שיהפוך לבית הספר החקלאי "עיינות" בהנהגתה. הצצה למקצת המאבקים, שקדמו להקמת משק הפועלות, לציון יובל למותה.

עדה (פישמן) מימון (PHG\1110342)

 

במכתב גלוי להנהלה הציונית, ששלחו מנהיגות תנועת הפועלות עדה פישמן (לימים חברת הכנסת עדה מימון) ורחל ינאית בן-צבי (לימים אשת הנשיא השני של מדינת ישראל) במרץ 1926, התריעו השתיים מפני הצפוי, אם לא ימצא פתרון מידי למאות הפועלות בארץ:

"מאות פועלות רעבות לעבודה, אפילו בשעה שהעבודה מצויה לפועלים... וכל אלה... הרי עזבו בתי אבות מתוך רצון חלוצי להשתתף בבניננו הלאומי בארץ. ומה גורלן של העובדות... למאות בתור משרתות בבתים... יהי ברור וגלוי לפניכם שאם מצב דברים זה ימשך בלי שנוי לטובה תבוא קטסטרופה ותשטוף אותנו בצורה מחרידה ובאשמת חסר פעולה מצידכם".

"לא נחכה עד שהן תבואנה לתבוע את עלבון בנותיהן" מכתב גלוי להנהלה הציונית מאת עדה מימון 

ורחל ינאית בן-צבי, 26.3.1926 (S15/21665)

 

קריאתן הופנתה להנהלה הציונית לנוכח המשבר הכלכלי הקשה, שפקד בעת ההיא את היישוב, והיא מאששת את הידוע זה מכבר במחקר בנוגע להפליית נשים ביישוב בכל תחומי החיים, לה היו שותפים המוסדות הציוניים: "תזכור-נא ההנהלה הציונית את רבבות הנשים בכל חלקי התבל, המשתתפות באופן אקטיבי בעבודת קרן-היסוד, קק"ל וכו', מה תהא תשובתכם לאותן האמהות על שאלותיהן: מה נַעשָה לבנותיהן החלוצות כאן בארץ?" בפנייה זו הטמינו השתיים איום מרומז להכות בכיסי ההנהלה הציונית באמצעות גיוס הנשים האמונות על התרומות: "אנחנו לא נחכה עד שהן תבואנה לתבוע את עלבון בנותיהן" הזהירו השתיים את המוסדות מפני כוחה של אחוות נשים ממעמדות כלכליים שונים, מעמד משפחתי וגילים שונים, פועלות מן השורה ומנהיגותיהן. אף כי פישמן וינאית היו מודעות היטב לקשיים, שבהם נמצאה אז ההנהלה הציונית, לא ראו בכך "הצדקה לש[י]תוק הגמור של הפעולה." פנייה "לדעת הצבור הציוני", שעליו נמנו המממנים העיקריים של ספינת הדגל הציונית, היו מנוף שכנוע נוסף אותו התכוונו לגייס. 

פועלות בעבודתן בגידול ירקות, נחלת יהודה, שנות העשרים במאה ה-20. (PHG\1008065)

 

מלבד המסרים המצוינים במכתב, היה לכותבות יעד נוסף: השגת תמיכה של ההנהלה הציונית ליוזמה שאפתנית, שבה עסקה אז פישמן: הקמת משק פועלות גדול, שיציע פתרון לאבטלת נשים, לנחיתותן בשוק העבודה ולהיעדר הכשרה מקצועית בכלל וניהול וארגון מפעלים כלכליים בפרט. שלושה ימים לפני שליחת המכתב החריף התכנסה ישיבה במחלקת העבודה של ההנהלה לדיון בסוגיה הבוערת בהשתתפות עדה פישמן, חברה יוסף שפרינצק, אוהד התכנית לוי שקולניק, שלמה קפלנסקי, חבר מפלגת אחדות העבודה, שעמד בשנים אלה בראש מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית, נטע גולדברג, אליעזר יפה, שמעון קושניר, ומשה קולר מהסתדרות העובדים הכללית. את הדברים הנוקבים, שנשאה בישיבה, הכתירה לימים בתואר קצר: "העזה". משתתפי הישיבה לא השתכנעו, ובמיוחד התנגד שלמה קפלנסקי, חבר מפלגת אחדות העבודה, שעמד בשנים אלה בראש מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית: "הנני נאלץ לצערי להגיד שאין למחלקת ההתישבות שום אפשרות להשתתף בפעולה כזאת" ציין.  

"אין למחלקה שום אפשרות להשתתף" שלמה קפלנסקי, מנהל המחלקה להתיישבות של ההנהלה הציונית בשנים 1929-1927. PHG\1000235))

 

עדה הזועמת לא ויתרה. בתוך שלושה ימים שלחה את תגובתה "מכתב גלוי להנהלה הציונית", ובו איימה, כאמור, לגייס נשים וגברים נגד ההסתדרות הציונית. אלא שהגורמים האחראים בהנהלה הציונית לא נבהלו, וביטלו את האיומים בניע יד מזלזל: "איננו יכולים למנוע אותן מפרסום מכתבים גלויים" נרשם בכתב יד בשולי המכתב. המהלומה הכואבת הגיעה מקפלנסקי. הוא ביטל את הערך החינוכי של משק הפועלות הגדול, ופסק: "אנו מוכרחים להודות שאין אפשרות לכרוך את פתרון חוסר העבודה בהקמת משקי פועלות" והוסיף ביבושת: "איומים בפרסום הסוד הזה לא ישנו כלום". 

"איומים בפרסום הסוד הזה לא ישנו כלום" – הערה בכתב ידו של קפלנסקי בשולי מכתבן של עדה מימון ורחל ינאית אל ההנהלה הציונית, 30.3.1926 (21665\15S)

 

אף על פי כן משק הפועלות הגדול קם והיה. הקמתו מלמדת על נחישותה של היוזמת, המובילה, המייסדת והמנהלת, עדה פישמן, אך לא פחות מכך על הבנתה את הזירה הפוליטית הציונית, שבתוכה פעלה. על נתח קרקע מבוקש מאדמת קוביבה, שהעניקה הקרן הקיימת במימון חברות ויצ"ו רומניה, יצאו באביב 1930 עדה פישמן וקבוצת צעירות בלוויית פועלים אחדים לנטוע פרדס בקרקע שופעת המים, בסמוך לנס ציונה.

 

המשק המתפתח היה מעבדה להעצמת נשים. חניכות המשק שלחו ידן בכל - מנהיגה בעגלה וסוס, לעבודת שדה לענפיה, לגידול חיות משק, לשמירה בנשק על הבית, לחינוך ולטיפוח סביבתי. 

מטעי הבננות במשק הפועלות "עיינות", 1930. אוסף התצלומים של ויצ"ו (PHWI\1245154)

עדה פישמן בחברת החלוצות במשק הפועלות "עיינות" (PHWI\1245157)

גן הירק במשק הפועלות "עיינות", צלם: זולטן קלוגרPHWI\1245168) )

חניכות בית הספר החקלאי "עיינות" מציגות את תוצרת הלול בתערוכת העשור להקמתו, 1940. צלם: רודי וסרשטיין (PHWI\1245195)

ב־1932 התקיימה חנוכת בית המגורים הראשון, שעמד מלבין על גבעה מוריקה. האירוע התקיים ברוב הדר בנוכחות ראשי הממסד הציוני, אורחות ואורחים. בין המוזמנים היו ח.נ. ביאליק, ארתור רופין, דוד בן גוריון ואחרים. מקומה של נציגת התורמות מרומניה, מרגרט מרגוליס, לא נפקד. שפרינצק, מהשושבינים והמאמינים, נשא ברכה: "בשם אלפי חברות וחברים... היודעים את כל מאמציה והרפתקאותיה של עדה פישמן עד שהשיגה משאלתה-משאלתנו בשם כל אלה אני מברך." 

מפת תכנון אדמת משק הפועלות להכשרה חקלאית ליד נס ציונה ("עיינות")

,

א

דריכל ריכארד קאופמן, 1930. (S15M\6403)

חניכות משק הפועלות ב"עיינות" מתעמלות על גג הבניין, צלם: מ. שוורץ (PHWI\1245174)

 

בתום שנתיים נוספות, ב־1934, זכה משק הפועלות לשם: "עיינות". בחירתו לא הייתה חפה ממאבקים פמיניסטיים אף היא. עיינות היה ביתה של עדה עד למותה ב־8 באוקטובר 1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. כתבה זו לזכרה: חולמת ולוחמת ללא חת, ששוויון לנשים בכל תחומי החיים היה נר לרגליה.

עדה מימון ולצדה נשיא המדינה חיים ויצמן בעת ביקורו ב"עיינות", 1945, צלם: יונה אביב. (PHWI\1245243)

בול קק"ל מסדרת אלף-בית, 1948 (KKL116\450)

 

* לקריאה נוספת: "מהפכנית: עדה פישמן מימון - סיפור חיים" מאת בת-שבע מרגלית שטרן, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות קריית שדה בוקר ויד יצחק בן צבי, ירושלים 2018.

~ פורסם ב- 1.10.2023 ~
​​​​​