מאת ד"ר נטע דן, האקדמיה ללשון העברית
דבר קיומו של העיתון "הר ציון" נודע לי כשהתחלתי לחקור את
דמותו ואת מפעלותיו של איש הרוח דוד ילין, אך החשיפה הישירה לחומר הארכיוני הותירה
אותי מלאת התפעלות והפתעה. בעודי מעיינת בגיליונות העיתון, ירושלים של שנת 2022 הלכה
והיטשטשה, ואני שקעתי בירושלים של לפני כמאה וארבעים שנה: עיר שבשווקיה משוטטים
יהודים חבושי תרבוש, שחמורים פוסעים ברחובותיה וששפות רבות מהלכות בפי יושביה.
דוד ילין (PHG\1103234)
דוד ילין היה אדם יוצא דופן שחי בתקופה מסעירה. הוא נולד בשנת
1864 בירושלים הנתונה תחת שלטון עות'מאני לאב ממוצא אשכנזי ולאם ממוצא מזרחי, וגדל
בסביבה רב־לשונית: יידיש וערבית היו השפות המדוברות בקרב בני משפחתו, ואת השפה
העברית רכש בדבקות ממיטב המורים ובלימוד עצמי. ילין התבלט בשקדנותו מגיל צעיר וידע
כמעט את כל ספרי התנ"ך בעל פה. הוא היה התלמיד האשכנזי הראשון בבית הספר
"אליאנס" בירושלים, ומעט לאחר תחילת לימודיו, בטרם מלאו לו עשרים, הפך
למורה בבית הספר, עמית לאליעזר בן־יהודה שלימד באותו המוסד. גם בהמשך חייו השתלב ילין
במיזמים מרשימים וחשובים: הוא השתתף בהחייאת הדיבור העברי וחיבר ספרי
לימוד חשובים להוראת העברית, הקים את בית המדרש למורים העברי (1914) והיה פעיל
במגוון גופים ומוסדות ציבוריים.
דוד ילין (משמאל) בצעירותו ולצידו משכילים ירושלמים (PHG\1017226)
לכל הפעילות הענפה והמרשימה הזו יש
עדות בארכיונו העשיר. בין ארגזי המסמכים שמורים שיעורי דקדוק שילין הכין כמורה ומחברות
של תלמידיו, תכתובות שניהל עם בני משפחה ועם אנשי ציבור, גזירי עיתון היסטוריים,
תמונות ועוד. כל הפריטים מלמדים על שני קווי התפתחות מקבילים: חייו של ילין וחייו
של היישוב היהודי בארץ ישראל – תחילה תחת השלטון העות'מני ואחר כך תחת המנדט
הבריטי.
בין המסמכים מונחת מחברת אחת שכריכתה
הנוקשה והמתקלפת אינה מסגירה ברמז את האוצר הטמון בתוכה. על שדרתה הצידית מוטבעות
באותיות מוזהבות המילים "הר ציון", וכרוכים בה עשרים ואחד גיליונות העיתון
שילין ייסד וכתב.
שער הגיליון הראשון של העיתון
"הר ציון" פרי עטו של דוד ילין ובכתב ידו, התרל"ח 1878 (A153\68)
המילה "עיתון" מעט מטעה. ראשית, כפי שאפשר לראות בעמוד השער
של הגיליון הראשון, ילין כינה את עיתונו "מכתב עתי", פשוט מפני שבשנת
1878 המילה "עיתון" עדיין לא באה לעולם (אליעזר בן־יהודה היה מחדשהּ). שנית,
"הר ציון" אינו בדיוק עיתון במונחים המקובלים: ילין כתב את הכתבות בכתב
ידו ויצר עותק אחד בלבד מכל גיליון; העיתון לא הופץ בקרב ציבור מנויים, ויועד, כפי
שהסביר ילין בבגרותו, בעיקר לו־עצמו ולאביו יהושע ילין:
"למי נועד העיתון בעל העתקה אחת זה? גם
אני לא ידעתי, כתבתיו לי לעצמי, ולכל היותר להמנוח אבי ז"ל, חפצתי לנסות כוחי
ב"מו"לות" במשך שנה וחצי. וציירתי לי קוראים, וציירתי לי השפעת
עיתוני עליהם. (...) בכל היות העיתון הזה למזכרת נעימה מימי ילדותי לחפץ להודיע
לאחרים מה שידוע לנו."
[ציטוט מתוך הספר דוד ילין המחנך והמנהיג מאת
שלום קסאן]
ל"הר ציון" לא היו חברי
מערכת או כותבים; ילין היה המייסד, המוציא לאור, הכתב, הפרשן, הסופר, המעצב
והמפיץ. העיתון היה פרי יוזמתו וביצועו מאל"ף ועד תי"ו, ובמבט לאחור אפשר
לומר שבעבודתו על "הר ציון" ילין הכין את עצמו לאתגרים האינטלקטואליים
והניהוליים שנכונו לו בבגרותו.
אף שמדובר בעיתון שהופץ בחוג המשפחה
בעותק אחד בלבד, ניכר שילין התייחס למיזם ברצינות גמורה. הוא התמיד בכתיבה במשך
כשנתיים ומדי שבועיים פרסם גיליון חדש. את השם "הר ציון" שאב מספר תהלים מ"ח 3 ובכותרת המשנה ציין
את מטרת העיתון: "מבשר טוב, משמיע שלום, מודיע
לבית־ישראל בארצות פזוריהם, מהנעשה והנשמע בהררי ציון, ומשלום ירושלים ויושביה."
העיתון כלל כמה מדורים קבועים, ובהם סיקר
ילין חדשות מעירו ירושלים, מארץ ישראל ומהתפוצות. לדוגמה, הוא דיווח על מזג
האוויר, על כספי נדבה שתרם מונטיפיורי לעניי ירושלים, על חתונת הכסף של הקיסר פרנץ
בווינה, על ההתרחשויות במלחמת אוקראינה ובריטניה ועוד. מגוון התחומים הנידונים
בעיתון מעיד על רחבות האופקים של ילין ועל סקרנותו, ובל נשכח שבשעת הכתיבה היה כבן
ארבע־עשרה וחי בעולם שאמצעי התקשורת שלו מוגבלים.
במדור הקבוע "נוה הצדק" פרסם
ילין סיפור בהמשכים, ובו גולל את הרפתקאותיו של גיבור בשם עזריאל. על הכריכה הפנימית
הדביק פתק ובו כתב את תקציר העלילה, ככל הנראה כדי לשרטט לעצמו את סיפור המעשה.
תקציר עלילת הסיפור שפורסם בהמשכים
במדור 'נוה צדק' מודבק על הכריכה הפנימית של המחברת (A153\68)
חשוב להתעכב על העובדה המעניינת והבלתי מובנת
מאליה, שילין כתב את עיתונו בעברית. כאמור, עברית לא הייתה שפת אימו, ובשעה שכתב
את העיתון איש לא שיער שהיא תהפוך תוך עשורים ספורים לשפה המדוברת בפי רוב התושבים
היהודים בארץ. לשונו של ילין עמוסה שיבוצים מן המקורות ומעידה על בקיאותו המופלגת
במקרא. באחד מפרקי הסיפור "נוה צדק" מתוארת בלשון מקראית עשירה הסופה שאליה
נקלע הגיבור עזריאל:
"הלילה ליל סער וסופה, ליל חושך וערפל,
וזרם מטר ירד בלי הפוגות, גשם שוטף נתך ארצה, השלג יפול חמרים חמרים, הברד ירעים
בקולו, הרעמים ישמיעו הֵד־קולם כקול התותח ביום רעש־מלחמה, אחריהם יעופפו הברקים
כלפידי אש ופתאום יאספו נגהם... לעזריאל האומלל הֵסַבו החליפות האלה רעה גדולה, כי
הקור בא בעצמותיו..."
סיפור ההרפתקאות "נוה הצדק" מתוך גיליון ו', ג' באדר ב' התרל"ח (A153\68)
בבגרותו שפט ילין את העיתון לחומרה:
"אילו ידעתי אז את
משפטי החרוץ שהנני מותח עליו עתה, מי יודע אם הייתי מאבד עליו את הזמן שאיבדתי
עליו אז..." ואולם "הר ציון" הוא עדות ארכיונית נדירה ומיוחדת לערש
הכשרתו של אחד מגדולי הרוח בתרבות העברית, ומסמך מאלף על אירועי הזמן ועל העברית
מעט לפני תחייתה.
לקריאה נוספת: עפרה מייטליס, בדרך האמצע: דוד ילין, סיפור חיים, תל אביב תשע"ה
~ פורסם ב- 8.1.2023 ~