מאת: ד"ר
ניר מן, חוקר תולדות כוח המגן
שנים רבות
ממוקדת עבודתי המחקרית בהתפתחות התשתית המבוּנה (המתחמים, המבנים, מתקני התשתית) של
הפיקוד העליון לפני הקמת המדינה. במסע נדודיהם המחתרתי של המפקדה הארצית ושל מטכ"ל 'ההגנה' ברחבי
תל-אביב שימש בית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב 115 נמל בית קבוע לפעילות
הארגון, ובגלל המחסור בחדרים התקיימו פגישות רבות בקרבתו – בבית אליהו גולומב
בשדרות רוטשילד (כיום מוזיאון 'ההגנה'), בקפה 'עטרה' ובבניינים הסתדרותיים סמוכים
(המרכז החקלאי, דפוס 'דבר', מועצת הפועלים ועוד). בספרי ההיסטוריה ובעדויות בארכיונים
צוינו דיונים ביטחוניים בראשות ד"ר משה סנה, ראש המפקדה הארצית של 'ההגנה', שנערכו
בבית הסוכנות היהודית ברחוב לילינבלום 37 (כיום בניין בנק ישראל ומרכז המבקרים). בשנות
מחקריי הגעתי לבניין זה, אך מכיוון שלא עסקתי בתולדות בנייני הסוכנות קיבלתי את
הדברים כמות שהם מבלי להתחקות אחר שורשיהם.
"בית הסוכנות" לשעבר
ברחוב לילינבלום 37, פינת נחלת בנימין בתל-אביב (A519\145)
לאחרונה הִִבחנתי
בשלט, הניצב שנים רבות בחזית בניין זה, שבו נכתב: "בניין זה, הוקם על חורבות
משרדי מס הכנסה של המנדט הבריטי, שנהרסו בפעולה של האצ"ל ג' באדר תש"ד
(27.2.1944)". עניין זה עורר בי פליאה, מפני שהבניין ההיסטורי ניצב מולי על
תִלו ועל מכונו, ולא נבנה מחדש. פרט נוסף בשלט, שצד את תשומת לבי, היה התאריך. רצה
המקרה ויום קודם עיינתי בפרוטוקולים של ישיבות הנהלת הסוכנות ומזכירות מפא"י מאותו
תאריך, שבהן דרש בן-גוריון לפעול נגד ארגוני הפורשים ולשים קץ למעשי השוד וסחיטות
הכספים שלהם. תהיתי ביני לביני איך ייתכן, שהאצ"ל "החריב" את בית
הנהלת הסוכנות, ואין לכך הד ובת הד בפרוטוקולים.
מעיתונות
התקופה התברר, שבהתקפת האצ"ל בליל 26 בפברואר חוּבּל בית הכיסא בקומת הקרקע
בבניין משני רימונים, ששולשלו מהחצר העורפית, ולאחר מכן התפוצצו שני מטענים מושהים
בחדר הפקידים. "כמעט שלא ניזק דבר חוץ מכמה שמשות שנופצו בבניין ובכמה בתים
בסביבה", נכתב ב'הארץ' ב־28.2.44. במרוצת הדורות נופחה החבלה בבית
השימוש בהיסטוריוגרפיה של האצ"ל עד לנוסח המופרך והגרוטסקי שבשלט.
הדיווח הראשוני בעיתון "הארץ" על המוקשים שהתפוצצו בתל אביב, 27.2.1944.
כדי לבדוק
את השידוך המוזר בין לשכת המס המנדטורית למשרדי הנהלת הסוכנות פניתי לעזרתה של סימון
שליאכטר מהארכיון הציוני. שנים רבות נתפסים בעיניי עובדי הארכיון כמפתח קסם
לצפונות העבר, וגם הפעם הנוסחה הוכיחה את עצמה. בבואי המתינה לי ערֵימת תיקים,
ובתוך שעה קלה התחוורו היוצרות והקורות.
בשנת 1939 רכשה חברת 'סולל בונה' ההסתדרותית את הבניין התלת-קומתי
(הקומה הרביעית נוספה מאוחר יותר). חודשים אחדים לאחר מכן, בפרוץ מלחמת העולם
השנייה, הפקיע השלטון המנדטורי משרדים בקומת הקרקע בבניין, והִציב בהם את לשכת
הגיוס לצבא הבריטי ואת משרדי מס ההכנסה. הגיוס לצבא הבריטי נערך בשיתוף פעולה עם
הנהלת הסוכנות, ולשם הגברת התיאום הוצבו בבניין משרדי 'מגבית ההתגייסות' של
המוסדות הלאומיים. מאז ינואר 1941 החל ריכוזם של משרדי הסוכנות התל-אביביים בבניין
זה לשם חיסכון בהוצאות שכר הדירות. תחילה נשכרו משרדי הקומה השנייה עבור מחלקת
העלייה, ולאחר מכן נשכרו משרדים נוספים בבניין. הופתעתי שלא מצאתי בדל תיעוד
להימצאות לשכתו של משה שרתוק-שרת, ראש המחלקה המדינית, שהנהיג את מבצע ההתגייסות
של מתנדבי היישוב לצבא הבריטי. הִנחתי שלא ייתכן שלא היה לו משרד בבניין, אבל לא
הייתה לי ראיה כלשהי לכך. חרשתי את התיקים, והזמנתי לעיון עוד ועוד תיקים, עד שעלה
בידי. מן המפורסמות, שהיסטוריונים משחרים לטרפם בתיקי תקציבים וקובלנות, שבהם
נחשפים מִמצאים חשובים אגב הטחת הטענות והמענות. ואכן באחד מתיקי המזכירות הכללית
בתל אביב (S30)
צמחה הישועה.
משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בשנים 1948-1931 PHG\1113766))
בצוהרי 5 בפברואר 1942 פרצו כ-35 ממשוחררי הצבא הבריטי למשרדי הסוכנות
בקומה השנייה בדרישה להיפגש לאלתר עם משה שרת. לטענתם, הם שוחררו כנפגעי מלחמה ובעיות
שיקומם לא טופלו. שרת ביקר באותו היום בקיבוץ גבעת-ברנר, והמשיך משם לירושלים, אך
המתפרצים המשיכו במהומה, שהקימו במשרדי הסוכנות, וסירבו להתפנות מהבניין. ברוך
יפה, הממונה על משרדי הסוכנות בתל-אביב, שלח מכתב דיווח למזכירות הכללית על האירוע
יוצא הדופן. נכתב שם, כי חלק מן המתפרצים הם "לקוחות ישנים", וכוונתו
אותתה על שיוכם לתופעת העריקים והמתחזים, שניסו לסחוט כספי פיצויים או סידורי
תעסוקה ודיור לאחר שהצבא "נפרד" מהם.
במכתב מתוארת ההתרוצצות הקדחתנית של אנשי המקום בניסיונות להשתלט על
ההשתוללוּת נוכח התנגדותו הטלפונית של שרת להיפגש עם החיילים המשוחררים בנסיבות אלה.
במשך שעות ארוכות ניהל קצין המשטרה בנדל משא ומתן מתיש עם המתפרעים, עד שהתייאשו
ונטשו את הבניין. דרישותיהם אולי לא הוכתרו בהצלחה, אבל קיום לשכתו של שרת בבניין
אוּמתה ואותרה הודות לדיווח על התפרצותם האלימה.
מכתב ובו דיווח על התפרצות משוחררי הצבא הבריטי ללשכת שרת, ראש המחלקה
המדינית של הסוכנות בתל-אביב, פברואר 1942 (3990\30S)
מסמך
ההתפרצות היה הסנונית הראשונה, שבישרה גם את קיום משרדו של משה סנה בקומה השנייה. בליל
הגשרים, שאירע בליל 17-16 ביוני 1946, כוחות הפלמ"ח פוצצו 11 גשרים, שחיברו
את ארץ ישראל לשכנותיה. היה זה הגדול והמרשים במבצעי תנועת המרי העברי, ובליל
המבצע פעל בבניין הזה לראשונה מעין חפ"ק מטכ"לי בחדרו של סנה.
ישיבות
הנהלת הסוכנות נערכו לעיתים בתל-אביב, ומהפרוטוקולים גיליתי, כי כשנערכה לראשונה
ישיבת הנהלת הסוכנות במקום בפברואר 1945, אמר דוד בן-גוריון: "עלי להגיד ברוך
הבא לכולנו בישיבתנו הראשונה בבניין זה". בתקופת המצור על ירושלים נערכו מקצת
מישיבות הנהלת הסוכנות בבניין, ולרשות בן-גוריון הועמד חדר במקום.
ד"ר משה סנה, ראש המפקדה הארצית (רמ"א) בשנים 1946-1941 (PHG\1009377)
עם הקמת
המדינה הועברו חלק ממחלקות הנהלת הסוכנות למשרדי הממשלה בקריה, והבניין
התרוקן בהדרגה. דוד (דוֹלֶק) הורוביץ הכיר את המבנה מימי עבודתו כראש
המחלקה הכלכלית של הסוכנות. עם מינויו לנגיד הראשון של בנק ישראל רכש הבנק בשנת
1955 את הבניין, ובהדרגה פונו ממנו משרדי הסוכנות היהודית. הבניין, שבמשך כעשרים
שנים שימש את הנהלת הסוכנות בתל-אביב ונקרא בפי כול 'בית הסוכנות', מעולם לא היה
שייך לסוכנות היהודית. הוא היווה נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה הביטחונית של
ישראל, אך בשלט הנוכחי אין כל אזכור לשימושיו בעבר.
~ פורסם ב- 23.5.2023 ~