אוסף תצלומי פליקס בונפיס

סיפור התגלותו של הצלם פליקס בונפיס (1885-1831) לקהל המודרני מתחיל באוקטובר 1971 בעיירה קיימברידג' הסמוכה לבוסטון. הימים הם ימי מלחמת וייטנאם, ותנועת ההתנגדות למלחמה בשיאה. באישון לילה אירע פיצוץ במוזֵאון הימי ברחוב בעיר. המטרה- מרכז מחקר מלחמתי, שהיה ממוקם בתוך המוזאון. הפיצוץ פער חור בתקרת המוזאון, וחשף עליית גג נשכחת, שבה נמצא "סליק" של ארגזי תצלומים ישנים. כשפתחו אנשי המוזאון את הארגזים, הם נדהמו למצוא יותר מ- 28,000 תצלומים מהלבנט, רובם מן המחצית השנייה של המאה ה- 19. כך נחשף המצבור הגדול ביותר של ראשית הצילום במזרח התיכון. יותר מ- 800 מן הצילומים היו חתומים על ידי פליקס בונפיס.
 
מעט מאוד היה ידוע על הצלם בראשית שנות ה- 70 של המאה ה- 20. גילוי התצלומים העלה לתודעה את חשיבותו הרבה של צלם זה, אולי הדמות החשובה ביותר בדברי ימי הצילום בלבנט במאה ה- 19. בונפיס הגיע לאזור לראשונה ב- 1860 כחייל בחיל המשלוח הצרפתי, שנשלח להגן על המיעוט הנוצרי המרוני בלבנון. הוא חזר למולדתו, אך לִבו נשאר במזרח. ב- 1867 הוא שב ללבנון עם משפחתו על מנת להשתקע בה. יחד עם אשתו הוא פתח את "בית הצילום האוריינטלי", שבשנים הבאות יהיה אחראי לפיתוח התצלומים היפים ביותר של האזור. בונפיס עצמו הרבה לתור  ולצלם את סביבותיה של לבנון, ובתוך כך גם את ארץ ישראל, ותצלומיו מאופיינים באיכות נדירה. הוא מוכר כיום כאדם, שתרם תרומה חסרת תקדים לתולדות הצילום במזרח התיכון.