אסופת המאה // הבריגדה היהודית

הבריגדה היהודית בצבא הבריטי (חי"ל) פעלה ברחבי אירופה הכבושה גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ופגשה בניצולים היהודים ששרדו. החיילים, ובראשם סרן אהרון חטר-ישי, החלו לאסוף מידע על ניצולים ולרכז אותו במסגרת "המרכז לגולה". הרשימות, שערכו חיילי הבריגדה, סייעו למשפחות שנפרדו לדעת מה עלה בגורל יקיריהם האבודים.

פעילות הבריגדה בנוגע לשארית הפליטה החלה עם חיילי החטיבה עצמם, בני היישוב היהודי בארץ ישראל, שביקשו לברר אם בני משפחתם באירופה שרדו את השואה ולאתר אותם. במהלך מסלולם באירופה הם פגשו ניצולים יהודים, שפנו אליהם בבקשות עזרה במציאת קרוביהם. הפניות הרבות גרמו לחיילי הבריגדה לערוך רשימות מסודרות של השורדים במחנות העקורים ושל פליטים שניסו לחזור לביתם. הקצין אהרון חטר-ישי (2003-1905) הקים בתוך מחלקת הת"ש הגדודית שלו (הגדוד הארצישראלי השני) את "המרכז לגולה בחי"ל" כדי לרכז בצורה מסודרת את המידע, שנאסף על אודות ניצולי השואה עבור מוסדות היישוב בארץ-ישראל. 

אהרון חטר-ישי, מלחמת העולם השנייה. צילום: צבי אורון (אורושקס) (PHO\1390767)

אחת הפניות הראשונות, שבה היו מעורבים אנשי הבריגדה הייתה זו של חנה וויינריט, ניצולת שואה מפולין, ששהתה במחנה העקורים סנט-אוטיליין בגרמניה יחד עם בתה סוניה. חנה ביקשה מאנשי הבריגדה שפגשה במחנה לאתר את בנה הקטן, יחזקאל, שהוברח מפראג לבריטניה בתחילת המלחמה, ומאז לא שמעה דבר על גורלו. הפנייה הועברה ל"מרכז לגולה" באיטליה, ומשם נשלח מכתב בספטמבר 1945 לנציגות הסוכנות היהודית בלונדון בבקשה לחפש אחר הילד:

"נבקשכם מאוד להתעניין במקרה, שאנו מביאים אותו להלן ולהודיענו את תוצאות חקירתכם...
חנה וויינריט ואחותו סוניה... פנו אלינו בבקשה לעשות את כל מה שבאפשרותנו, כדי למצוא את בנם..."

מכתב מ"המרכז לגולה" אל הסוכנות היהודית בלונדון, 21.9.1945 (J12\171)

הסוכנות היהודית בלונדון הצליחה לאתר את יחזקאל, ואימתה את הנתונים לגביו. עוד לפני שהודיעו לילד על בני משפחתו, המחכים בגרמניה, נשלח מכתב ל"מרכז לגולה" לוודא שהאם אכן נמצאה:
 

"הילד עושה רושם מצוין. מצבו הרפואי משביע רצון והוא בכלל ילד נחמד מאוד. אנחנו עדיין
לא הודענו לו על אמו, מכיוון שרצינו להבטיח, שאתם באמת מצאתם אותה. מאותו רגע
שתאשרו לנו שאמו נמצאת בסנט-אוטילין ותקבלו ממנה מכתב עבור הנער – אנחנו מיד נודיע לו".

"עכשיו הכרחי להודיע לאם ולאחות את הפרטים האלה ולקשר אותן עם בנן,
שאינו יודע עליהן דבר. יש בזה משום פקוח-נפש ואנו מקווים שתעשה את
הכול למען ליצור את הקשר בין המשפחה המנותקת".

 

מכתבים ששלח "המרכז לגולה" למשרדי הסוכנות בלונדון ולרב ליפמן, לאחר שהבן יחזקאל נמצא באנגליה,  23.10.1945 (J12\174)

"המרכז לגולה" היה אחראי לאיסוף רשימות של מאות אלפי ניצולים (בתיעוד של המשרד נכתב כי נאספו 250,000 שמות עד לנובמבר 1945). במקביל הוא עסק גם באיסוף מידע על מצב הקהילות היהודיות באירופה לאחר המלחמה ובדיווח ליישוב היהודי. פעילות "המרכז לגולה" השתלבה במהרה בזו של "המדור לחיפוש קרובים" של הסוכנות היהודית, שהוקם בירושלים. בתקופה מסוימת אף נחשב "המרכז לגולה" כנציגות המדור באירופה. הקשר בין שני המשרדים היה הדוק כפי שניתן לראות במכתב שנשלח מ"המרכז לגולה" אל "המדור לחיפוש קרובים" באוגוסט 1945. אנשי הבריגדה ביקשו להבהיר מה ההליך המיטבי להעברת מכתבים מארץ ישראל אל ניצולים באירופה. הקרובים התבקשו לשלוח את מכתבם אל משרדי "המדור לחיפוש קרובים" בלבד, ומשם הועברו המכתבים אל אנשי "המרכז לגולה", שחילקו אותם לנמענים. 

 

מכתב מ"המרכז לגולה" אל "המדור לחיפוש קרובים", 21.8.1945 (J12\174)

"המדור לחיפוש קרובים" הוציא לאור אחת לשבוע עיתון בשם "לקרוב ולרחוק" ובו הופיעו רשימות ניצולים ופליטים, שחיפשו את קרוביהם, וידיעות כלליות בנוגע לשארית הפליטה. כך הצליחו משפחות רבות ליצור קשר עם קרוביהם. אנשי "המרכז לגולה" פנו למדור בבקשה לקבל עותקים רבים של העיתון, מכיוון שרבים באירופה מתעניינים בו:
 

"ישנה דרישה רבה לעתונים אלה מצד החיילים וגם מצד היהודים, שאיתם יש לנו קשרים.
בכל מרכז (דבר זה חזר ונשנה בבלגיה ובהולנד) צבאו מאות יהודים על דלת משרדנו כדי
לראות את רשימת השמות, שהתפרסמו בעתון. שלחו אותם אלינו במהירות האפשרית." 

פעילות "המרכז לגולה" נמשכה באופן חלקי לאחר עזיבתו של חטר-ישי בנובמבר 1945. חיילי הבריגדה המשיכו לסייע לניצולים במציאת מחסה, בחלוקת מזון, בהדרכה, ובעידודם לעלות ארצה. פעולות אלו היו ברובן מנוגדות לחובות החייל בצבא הבריטי, אך במקרים רבים המפקדים הבריטים העלימו מכך עין. הבריגדה פורקה רשמית בקיץ 1946. נסיונם של החיילים היהודים והמיומנויות שרכשו בזמן שירותם בצבא תרמו רבות להקמת צה"ל בתקופת מלחמת העצמאות.

 ​