קפה עולה

 

מקורו של הקפה באתיופיה, משם הופץ ברחבי המזרח במהלך המאה ה-16. בתקופה העות'מנית נפתחו ברחבי האימפריה, וגם בארץ ישראל, בתי קפה במרכזי המסחר בערים, ששימשו למנוחה קלה וכמקום מפגש חברתי. באי בתי הקפה ישבו על שרפרפים, שתו קפה שחור, עישנו נרגילה, והעבירו את הזמן במשחק שש-בש. בשורת הקפה הגיעה לאירופה במהלך המאה ה-17 אז נפתחו שם גם בתי קפה בסגנון שונה.

בית קפה ערבי ביפו, 1911. צלם: קורט נאווראצקי (PHG\1026315)

בתי קפה בסמוך לנמל יפו, שנות ה-20, צלם: צבי אורון (אורושקס) (NZO\626720)

 

הטמפלרים במושבות הגרמניות בארץ ישראל פתחו בתי קפה בהשראה אירופית כבר בשלהי המאה ה-19, אך בתי הקפה הראשונים בבעלות יהודית הוקמו רק אחרי מלחמת העולם הראשונה. בעקבות העלייה השלישית והעלייה הרביעית בשנות ה-20 נפתחו בתי קפה עממיים, שנוהלו כעסק משפחתי, לצד בתי קפה יוקרתיים בהשפעה אירופית כדוגמת "קזינו גלי אביב" בתל אביב, אותו פקדו בעיקר מבקרים אמידים, אישי ציבור ואנשי רוח, אורחים רשמיים ופקידי ממשל.

"קזינו גלי אביב" על חוף ימה המתפתח של תל אביב, 1924 לערך. (PHG\1002967)

בית הקפה הראשון בחדרה, 1928 (NKH\401537)

רחל מ"קפה בצלאל" בתל אביב, 1934. ארכיון ארווין יעקובי (PHAL\1616095)

 

בשנות ה-30 וה-40 החלה מהפיכת בתי הקפה. בני המעמד הבינוני החדש מקרב העלייה החמישית, בעיקר יוצאי גרמניה, הקימו בתי קפה, שעוצבו באלגנטיות ובאופנתיות, בדומה למה שהכירו בארץ מוצאם. כיסאות ושולחנות הוצבו בחזית בתי הקפה עם הפנים לרחוב הסואן, ולאורחים הוצע תפריט מגוון יותר ואיכותי. הלקוחות נהנו גם מתוכנית אומנותית, שכללה הופעות מוסיקה וריקודים. בית הקפה הפך למקום בילוי, ובמקביל שימש גם כמקום לעבודה ולמפגשים עסקיים.

סועדים רוקדים ברחבת מלון-קפה "סן רמו", ליד חוף הים בתל אביב, 1935 (PHG\1027134)

פרסומת ל"תקה", בית הקפה הוותיק ברחוב בן-יהודה בתל אביב. עיצוב: דוד שניאור, 1939 (KRA\50)

מודעת פרסומת לנשף שירה עליזה ב"קפה כץ" בחיפה, בחסות התאחדות עולי גרמניה, 1942. (KRU\8386)

בית קפה בטבריה, לחופה של הכנרת, 1945. צלם: דינר לזר, מאוסף קרן היסוד. (NKH\490656)

"המקום הנעים ביותר בעיר עם התזמורת הכי טובה בכל הסביבה" – פרסומת לבית הקפה "הציפור הכחולה" בפתח תקווה, 1945 (KRU\15141)

בית קפה בבאר שבע, 1947. צלם: רודולף יונס, אוסף קרן היסוד (PHKH\1260602)

 

הצבת כסאות ושולחנות על המדרכה בחזית העסק הפכה רווחת כל כך, ועיריית תל אביב בחרה להסדיר את העניין. העירייה קבעה, כי על בעלי בתי הקפה לקבל רישיון מיוחד, שאותו היה צריך לחדש מידי שנה.

מודעה מאת עיריית תל אביב להגשת בקשה לחידוש רישיון להעמדת שולחנות וכסאות לפני בתי קפה (KRU\10724)

 

בסוף שנות ה-30 ובמהלך שנות ה-40 החליט הוועד הלאומי ליזום מגבית מיוחדת למימון צרכיו הביטחוניים של היישוב היהודי בשם "כֹפר הישוב". מיסים הוטלו על מוצרים ועל בילויים שונים כמו ישיבה בבית קפה. היה זה מעין "מס מרצון", ועל התושבים היהודים הופעל לחץ חברתי כדי להבטיח, שהמס ישולם: על חזית עסקים שלא שילמו מס הודבקו כרוזים מיוחדים, כדי שיהיה ברור כי בעל העסק לא מילא את חובתו.

כרוז של "כֹפר הישוב" על בית קפה שלא שילם מס KRA\2871))

 

בראשית ימיה של המדינה, שעמדו בסימן מלחמת העצמאות, העלייה הגדולה לארץ והתמודדות עם תשתיות רעועות, הפכה אמריקה להיות המשפיעה המרכזית על התרבות הישראלית, ועובדה זו באה לידי ביטוי  גם בבתי הקפה המקומיים. 

קבוצה בחזית קפה "אופרה" בתל אביב צופה על מתקפת מטוסים במלחמת העצמאות, 1948 (PHL\1088494)

אורחי בית הקפה "עטרה" בירושלים סועדים לאור עששיות נפט, 1952. צלם: פריץ שלזינגר (PHSC\1208139)

"קפה עליה" בבית העולים בפרדס חנה שפתחה עולה חדשה בסיוע "הסוכנות היהודית", 1951. צלם: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד. (PHKH\1281184)

בית הקפה "פלורידה" ביפו, 1953. צלם: צל אמן, אוסף קרן היסוד (PHKH\1278600)

כרוז של בית הקפה "לונה פארק" בירושלים, המזמין לערבי מוסיקה, ריקודים ותזמורת ג'אז, 1954 (KRU\16537)

"בבקשה להזמין בעברית" כרזה מטעם מבצע הנחלת הלשון לעם של משרד החינוך והתרבות, המציגה מילים ומשפטים בעברית, שבהם משתמשים בבית הקפה ובמסעדה, 1954.  (KRA\283)​

 ​