החל מתכנית החלוקה, דרך ההחלטות השונות נגד מדינת ישראל ועד להתבטאויות הפרו-ישראליות של ניקי היילי, שגרירת ארה"ב, האו"ם זוכה לסיקור רב אצלנו. הארגון עצמו נוסד בשנת 1945 כדי להחליף את מוסד "חבר הלאומים", שהתפרק בעקבות מלחמת העולם השנייה. מדובר בשני גופים בינלאומיים, שמטרתם ליישב סכסוכים בין מדינות ולשפר את הרווחה ברחבי העולם. "חבר הלאומים" נוסד בינואר 1920 לאחר מלחמת העולם הראשונה בעקבות יוזמה של נשיא ארצות הברית וודרו וילסון. בבסיס הקמתו של "חבר הלאומים" עמדה תפישה מדינית חדשה, שלפיה יש להקים ארגון עולמי שישמש כ"ממשלה של כל הממשלות". ההנחה הייתה שאם יהיה גוף, שיתווך בין המדינות השונות הן לא יילחמו ביניהן או לפחות לא ייגררו למלחמה נוספת בסדר גודל של מלחמת העולם הראשונה. על האמנה של "חבר הלאומים" חתמו 44 מדינות. למרות שווילסון יזם את הקמת הארגון, ארה"ב לא הצטרפה באופן רשמי כחברה בארגון. ל"חבר הלאומים" לא היה כוח צבאי או משטרה משלו, והוא סמך על החברות בו שיישמו את החלטותיו.
מימין: מועצת "חבר הלאומים" דנה בדו"ח הממשלה הארץ-ישראלית, 1930 (PHG\1002916). משמאל: נשיא ארצות הברית תומאס וודרו וילסון, 1919 (מתוך הערך "וודרו וילסון" בוויקיפדיה).
בתיקי מחלקת החינוך של הוועד הלאומי, השמורים בארכיון, נמצאת חוברת בשם "חבר הלאומים: מטרותיו ומבנהו". זוהי חוברת משנת 1930, שחוברה על ידי המזכירות של "חבר הלאומים" בג'נבה. חוברת זו פורסמה במדינות שונות לאחר שתורגמה למגוון שפות, ביניהן גם לעברית. היא הופצה על ידי ממשלת המנדט ברחבי ארץ ישראל בשנת 1933. החוברת מסבירה בהרחבה על הרקע להקמת "חבר הלאומים", מטרותיו והרכבו, כדי שמורים בבתי הספר יוכלו ללמד את תלמידיהם על הארגון.
במבוא לחוברת נכתב שהוחלט להפיץ חוברת לשימושם של המורים בכל העולם, על מנת שיקבלו ידיעות ממקור מרכזי ומתוך ידיעה שיערכו התאמה של החומר הנלמד למדינה שבה הם מלמדים: "כל ארץ וארץ בהכרח שהיא משקיפה מנקודת ראות שונה על התכוצותו של העולם החדש, ועל המאורעות אשר הביאו לידי יסודו של החבר; וזה לא בלבד מפאת הנסיונות שהאנושיות התנסתה בהם במלחמת העולם, אלא גם מחמת שההכרח בצורך בשתוף עבודה בין לאומי שונה בארצות שונות שהנן חברות בחבר. לפיכך בהכרח שגם אותם הפרקים שבספר השמוש יהיו שונים לפי זה" (עמ' 9). החוברת נועדה למורים ולא לתלמידים. היא מקיפה את כל תחומי פעילות הארגון כדי לספק למורה עצמו ידע נרחב, שמתוכו יהיה עליו להחליט מה להעביר לתלמידיו בהתחשב בגילם ובהבנתם. מטרה נוספת של החוברת היא למידה של מסמך אחיד, גם אם עבר התאמות ועריכות בכל מדינה, כדי שישמש כבסיס משותף לכולם. החוברת נועדה "לסייע בידיהם של המורים להספיק לנוער ידיעות על מטרותיו ופעולותיו של "חבר הלאומים" עד שהנוער ייווכח כי שתוף בין לאומי צריך לשמש שטה רגילה ומקובלת להנהלת עניני העולם" (עמ' 10).
בחלק ההיסטורי של החוברת תוארו הסיבות להקמתו של "חבר הלאומים". בעידן המודרני קל יותר להגיע ממקום למקום, קל יותר להעביר ידיעות – העולם "התכווץ". המדינות נעשו תלויות יותר אחת בשנייה, וגם המלחמות הושפעו מהשינויים הללו. הן נעשו הרסניות יותר, ולתוצאות המלחמה ונזקיה יש השלכות על מספר גדול יותר של אנשים.
מתוך החוברת, חלק א', עמודים 11-12
מלחמת העולם הראשונה גרמה לנזק אדיר לעולם, ובעקבותיו הגיעו רבים למסקנה שיש למנוע מלחמות נוספות. "חבר הלאומים" נוסד לשם כך – על מנת "לשמש תריס בפני אסונות חדשים". ל"חבר הלאומים" שתי מטרות: למנוע מלחמות עתידיות על ידי השכנת שלום בין שני צדדים יריבים ולטפח את שיתוף הפעולה החומרי והתרבותי בין המדינות השונות כדי להעלות את רמת חייהם של בני האדם.
"חבר הלאומים" הורכב מאסֵפה, שהתכנסה פעם בשנה וכללה נציגים מכל המדינות החברות וממועצה, שהתכנסה לעיתים קרובות יותר. המועצה כללה מספר מצומצם של משתתפים: נציגים קבועים של בריטניה, צרפת, איטליה, יפן וגרמניה (החל מ-1926) ונציגים זמניים של מדינות מתחלפות. המועצה והאסֵפה טיפלו בסכסוכים בין מדינות או בבקשות לתמיכה כלכלית. כדי לאשר את רוב ההחלטות היה צריך להגיע להסכמה פה אחד של כלל הנציגים. בנוסף, הייתה בג'נבה מזכירות שניהלה את העבודה השוטפת. מוסדות מסייעים ועצמאיים ל"חבר הלאומים" היו בית הדין למשפט בינלאומי והמשרד הבינלאומי לענייני עבודה. ועדות וגופים שונים טיפלו בבעיות עולמיות במשך כל השנה, למשל, הוועדה לפירוק הנשק שפעלה לצמצום הנשק בידי המעצמות, ארגון הבריאות שנלחם בצרעת ובמלריה בכל העולם, ועדת המנדטים שפיקחה על מנדטים שניתנו למעצמות (ובכללן ארץ ישראל), ארגון העבודה הבינלאומי שפעל לשיפור היחס כלפי העובד (הגבלת יום העבודה, מניעת עבודת ילדים, שוויון בין גברים לנשים), הוועדה לענייני עבדות שנלחמה בסחר עבדים ובסחר נשים וועדות נוספות.
מתוך החוברת, המדינות החברות ב"חבר הלאומים" ולוח מסכם למבנה הארגון, עמודים 68-69
מתוך החוברת, "חובותיהן של המדינות החברות בברית", עמוד 13
הפִסקה הזו מתוך החוברת נכתבה מתוך מודעות עצמית ומסבירה היטב את הבעייתיות של הארגון. מכיוון של"חבר הלאומים" לא היה כוח אכיפה ממשי הוא היה תלוי ברצונן הטוב של החברות בארגון ובשיתוף פעולה מצידן. ארה"ב ומדינות נוספות לא לקחו חלק בארגון, שנועד להיות גוף כלל-עולמי. "חבר הלאומים" הצליח להתערב בסכסוכים שונים ולפשר בהם וגם הוביל התקדמות בתחומים עולמיים נוספים, אך היו סכסוכים שבהם הוא עמד חסר אונים – בייחוד אל מול פעולותיה של גרמניה בשנות ה-30. המעצמות המובילות בארגון, צרפת ובריטניה, לא התערבו במתרחש והובילו מדיניות פייסנית. בסופו של דבר פרצה מלחמת עולם נוספת – בדיוק מה ש"חבר הלאומים" נועד למנוע.